על אחד מעמודי הפנסים ביציאה מתחנת הרכבת של העיר פולדה שבמרכז גרמניה נתלה שלט קטן למדי, פשוט למראה. "הקנצלרית באה. יום שישי, 25 באוגוסט, 19:00, כיכר האוניברסיטה".
את השלט עיטרו פניה של אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה זה 12 שנים. הוא נבלע בין שלל שלטי תעמולה של מפלגות אחרות ומועמדיהן לבונדסטאג הבא, שייבחר ב־24 בספטמבר. כולו היה אנגלה מרקל: צנוע, ענייני, חסר יוהרה ויומרה, אחד מני רבים - ובכל זאת, אחד שאי אפשר להתעלם ממנו.
לכיכר האוניברסיטה של פולדה מוליך מדרחוב, שלצידיו חנויות, בתי קפה ומסעדות. כבר בראשיתו של המדרחוב היה אפשר להבחין בהיערכות מיוחדת לקראת הגעתה של הקנצלרית: ליד עצי השדרה המוריקים עמדו פעילים של תנועת הימין הלאומנית "המצעד 2017" עם שלטים שהאשימו את מפלגתה של מרקל, המפלגה השמרנית הנוצרית־דמוקרטית, בשקרים, בבגידה ובמכירת המולדת. מטרתה המוצהרת של התנועה, שהוקמה לפני כמה חודשים, היא להביא להפלתה של ממשלת מרקל.
בהמשך הרחוב עמדה קבוצת פעילים של תנועת ימין אחרת, "האלטרנטיבה לגרמניה". הם נופפו בדגלי גרמניה ובכרזות שקראו להגן על גבולות המדינה, והשמיעו סיסמאות בגנותה של מרקל "הבוגדת". "פוליטיקאים הורסים את גרמניה שלנו", זה המסר. אחד המפגינים לבש חולצת טי, שעליה הודפס: "אנחנו לא נושאים ונותנים עם טרוריסטים", לצד ציורי הוראות מפורטות להכנת חבל תלייה.
את הרוחות שלהב בנאום אנטי־אסלאמי מועמד המפלגה לבונדסטאג, מרטין הוהמן. לפני 14 שנה דאגה מרקל לסילוקו מסיעתה בבונדסטאג בעקבות נאום אנטישמי שנשא, ובו אמר שאם הגרמנים הם עם של רוצחים, הרי גם היהודים הם כאלה, בגלל הרצח ההמוני אשר לו היו אחראים יהודים בולשביקים וקומוניסטים. סילוקו של הומן היה אחד ממבחני המנהיגות המשמעותיים הראשונים של מרקל כמנהיגת "איחוד השמרנים", בטרם נבחרה לקנצלרית. היום הוא מגייס מצביעים למפלגה המאיימת על הקנצלרית מימין.
מול רחבת כיכר האוניברסיטה, שבה עמדה הקנצלרית להופיע, ניצבה קבוצת מפגינים אחרת, פעילי איכות הסביבה, שמחו נגד הקמת טורבינות רוח חדשות להפקת חשמל בגלל הנזק שהן גורמות לנוף ולתושבים. לפני שש שנים, בעקבות האסון בתחנה הגרעינית בפוקושימה שביפן, הכריזה מרקל במפתיע על סגירתן של כל תחנות הכוח הגרעיניות בגרמניה, בניגוד מוחלט לעמדה המסורתית של מפלגתה, ועל מעבר לייצור אלטרנטיבי של חשמל.
היא אימצה בכך את חלומם הרטוב של הירוקים, פעילי איכות הסביבה. אבל אלה מצאו מהר מאוד עילה חדשה לקרב: טורבינות הרוח. "מי שמענה את הטבע ואת האנשים לא ייבחר מחדש!" קראו המפגינים בלהט, והלהט הזה לא יכבה, כנראה, עד שכולנו נחזור לעבוד לאור נרות ולבשל על מדורות עצים. ברחוב סמוך התאספו טרקטורים למחאה של בעלי המחלבות, הדורשים להעלות את מחירי החלב ומוצריו. אבל ההפגנות הקטנות הללו, שבהן השתתפו במצטבר כמה עשרות אנשים, היו רק הפרומו למה שעמד להתרחש.
• • •
בשבועות האחרונים אנגלה מרקל חורשת את גרמניה. ללו"ז שלה נוספו עשרות כנסי בחירות, המביאים אותה לכל רחבי המדינה. במקומות רבים ממתינים לה מפגינים זועמים, שמטיחים בה ביקורת קשה, נאצות ותנועות מגונות. מאז החלטתה הדרמטית בספטמבר 2015 לפתוח את גבולות גרמניה בפני קרוב למיליון פליטים ומהגרים בלתי חוקיים, הקצינו המחאה והאלימות המילולית נגד הקנצלרית.
רחבת כיכר האוניברסיטה של פולדה גודרה לקראת הופעתה של מרקל. רק חברי מפלגה עם הזמנה רשמית הורשו להיכנס למרחב, שמוקף בגדרות ובקירות אבטחה ארעיים. שוטרים ואנשי ביטחון עורכים בדיקות מדוקדקות של כל המגיעים, ומקפידים להרחיק את המפגינים ככל האפשר.
על הבמה מתנוססת אחת מסיסמאות הבחירות של המפלגה הנוצרית־דמוקרטית: "לחזק את אירופה זה לחזק את גרמניה". הפועל "לחזק", על נגזרותיו השונות, ממלא תפקיד מרכזי במסרים של מפלגת השלטון. חברי המפלגה, הישובים מתחת לבמה, מחזיקים בידיהם שלטים שעליהם נכתב: "למען גרמניה שבה אנחנו חיים בכיף".
פה ושם מתנוססות גם הצהרות אהבה למרקל, שבהן נראית תנועת התנועת האצבעות המוצמדות המפורסמת של הקנצלרית, היוצרת מעין חץ המופנה כלפי מטה. התנועה הזו הפכה לסמל המסחרי שלה, ואפשר כבר למצוא אותה על חולצות ועל תיקי גב.
מרקל מגיעה לכיכר האוניברסיטה בדיוק רב. מוזיקת פופ קצבית מאותתת לנאספים בכיכר על בואה. מארגני האירוע מקפידים להגביר את הווליום של הרמקולים, הם כבר למודי ניסיון. מקהלה רעשנית במיוחד של מתנגדיה, שהצליחו להסתנן עד לקרבת התחום המגודר כשהם מחופשים לאזרחים ולאזרחיות מהשורה, פוצחת בקקופוניה של משרוקיות וצעקות: "מרקל תסתלקי", "בוגדת", "קנצלרית הבושה". המפגינים שולפים כרזות, שהוכנו מראש, ועליהן נראות תמונות פוטומונטאז' של מרקל בדמות לואי ה־14, ובצידן הכיתוב: "הממשלה זה אני! אני מאכלסת את גרמניה כראות עיניי", וסיסמאות בנוסח: "הייל מרקל! הקנצלרית של חילופי האוכלוסין הגדולים".

הפגנת אנשי ימין נגד מרקל, החודש בדורטמונד. על פי הסקרים, בבונדסטאג הבא יהיה מספר שיא של מפלגות מאז איחודה של גרמניה // צילום: רויטרס
מניעים רבים עמדו מאחורי ההחלטה הגורלית ההיא לפני שנתיים. חלקם היו טקטיים־פוליטיים - מספר גדול של פליטים ומהגרים בלתי חוקיים כבר היו על אדמת אירופה ובדרכם לגרמניה, ולא היה אפשר לעצור את התנועה הזאת בגבולות בלי לנקוט מהלכים, שגרמניה, לנוכח עברה, לא יכולה לנקוט.
חלקם היו מצפוניים - אם יש בצמרת הפוליטית של גרמניה מישהו שבאמת למד לקח מההיסטוריה, הרי זו אנגלה מרקל. והיו גם הסברים מעשיים להחלטה: המאזן הדמוגרפי השלילי של גרמניה, והצורך להצעיר את האוכלוסייה ולהגדיל את עתודות העובדים לתעשייה המקומית.
המזרחנים הסבירו לקנצלרית שנהרות האדם המתדפקים על שערי גרמניה הם חילונים בעלי הכשרה מקצועית, הנמלטים על חייהם מפני דאעש בסוריה ובעיראק. אלא שרוב הבאים לא הגיעו מסוריה ומעיראק. הם באו מצפון אפריקה, ממדינות הבלקן, מאפגניסטן, מפקיסטן, מאיראן. רבים מהם לא היו חילונים, אלא דתיים מאוד, ונטולי כל כישורים מקצועיים שיוכלו לסייע לתעשייה הגרמנית.
• • •
בהחלטתה על קליטת הפליטים והמהגרים יצרה הקנצלרית מהפך תדמיתי מהותי עבור ארצה. 70 שנים התאמצו הגרמנים, ללא הצלחה מרובה, להתנתק מתיוגם כ"נאצים". מרקל עשתה זאת כמעט בן־לילה. מאז, גרמניה בראשותה נתפסת ברחבי העולם כמגדלור אירופי של פתיחות וסובלנות, ולאחר בחירתו של דונלד טראמפ - גם כ"מגינת הדמוקרטיה הליברלית במערב", כפי שהגדיר אותה ה"ניו יורק טיימס".
הכבוד הרב שמרקל זוכה לו בזירה הבינלאומית הוא אחד הקלפים החזקים שלה במערכת הבחירות הנוכחית. אלא שהוא עומד בסתירה מוחלטת לזעם העממי המצטבר, גם בשורות מפלגתה שלה, על כך שאפשרה את ההגירה ההמונית מארצות האסלאם בלי שהיה לה מנדט לכך.
כפי שעשתה פעמים רבות במהלך תקופת כהונתה, יישמה מרקל בקבלת הפליטים מדיניות של מחנה השמאל הגרמני, ולא של הימין שבחר בה. כך היה עם סגירת הכורים הגרעיניים, עם ביטול שירות החובה הצבאי והפיכתו של צבא גרמניה לצבא מקצועי (עמדה שלא היתה מקובלת על השמרנים), ועם קידום מעמד האישה, כולל מינוי אישה לשרת ההגנה.
המדיניות הכלכלית הניאו־ליברלית, שבשמה הפכה מרקל ב־2005 לאישה הראשונה שניצחה בבחירות הכלליות בגרמניה, נקברה, בין השאר, בגלל נסיבות עולמיות: המשבר הפיננסי של 2008, משבר היורו, משבר יוון. מרקל עסקה במשך רוב שנות כהונתה בניהול משברים בלתי פוסק, שחייב אותה לאינספור פשרות רעיוניות. "היא פרגמטית", יאמרו אוהדיה, ומתנגדיה יטענו שאין לה עמוד שִדרה.
לפני חודשים ספורים, בתחילתה של שנת הבחירות הנוכחית, נדמה היה שהציבור הגרמני עייף מהקנצלרית, ושעידן מרקל עומד בפני סיום. נראה היה שהקנצלרית עצמה התעייפה ממשא תריסר השנים בהנהגת גרמניה ואירופה, ואינה מאמינה ביכולתה לשוב ולנצח במערכת הבחירות הרביעית שלה.
המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, שנאלצה בעל כורחה לשבת בשתיים משלוש ממשלותיה של מרקל ולראות איך מעמדה הציבורי של הקנצלרית מתחזק על חשבונה, הצניחה לראשותה את מרטין שולץ, לשעבר נשיא הפרלמנט האירופי, שהביא ניחוח של חידוש ורעננות. הוא הפיח רוח חיים בשורות המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הדועכת, גרם לאלפי מתפקדים ישנים וחדשים להירשם כחברים במפלגה וזכה בסקרים לפופולריות רבה יותר מזו של הקנצלרית.
אבל הדוקטורית לפיזיקה הוכיחה שוב שיכולותיה עולות על המיוחס לה, ובכל פעם שממהרים לקבור אותה, היא מפתיעה. אוהדיה אומרים כי בדיוק כמו שכדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת, כך גם בפוליטיקה הגרמנית, מנהלים מערכת בחירות, ובסוף מרקל מנצחת. השאלה, לדבריהם, היא רק באיזה ניצחון היא תזכה, ומה יבוא בעקבותיו.
בפי העם הפכה מרקל בשנות כהונתה ל"Mutti", אמא, אם האומה. הקיץ חגגה את יום הולדתה ה־63, אבל גם כ"סבתא" היא עדיין מקרינה על הציבור הגרמני אחריות, יציבות וניהול תקין.
היא נולדה בהמבורג לכומר אוונגליסטי ומורה, אבל כשהיתה בת כמה שבועות עברה המשפחה למזרח גרמניה. ב־1986 קיבלה דוקטורט בפיזיקה, ובמשך שנים פרסמה עשרות מאמרי מחקר.
בגיל 22 היא נישאה לפיזיקאי אולריך מרקל, שאותו הכירה במהלך לימודיה, וכעבור חמש שנים התגרשה. מאוחר יותר נישאה בשנית לפרופסור לכימיה יואכים זאוור, שכבר היה אב לשני בנים. היא עצמה לא הביאה ילדים לעולם (בדומה לראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי). היא מתגוררת בדירה שכורה בלב ברלין ההיסטורית, מול מוזיאון פרגמון.
בשנת 1990 עזבה מרקל את עולם המדעים והצטרפה לפוליטיקה, כדי להשתתף בעיצובה מחדש של גרמניה אחרי נפילת חומת ברלין. היא התקדמה במהירות, בשיטה מתוחכמת: נתנה ליריביה, בדרך כלל גברים, למהר ולטעות, בעת שהיא ממתינה בצד לשעת כושר; וכשזו הגיעה, הגיבה במהירות ובנחרצות. כך הפכה למנהיגתה הכמעט בלתי מעורערת של מפלגה שמרנית בעלת מסורת קתולית וגברית.
בגיל 36, פחות משנתיים לאחר תחילת דרכה הפוליטית, הפכה מרקל לשרה הצעירה ביותר בתולדות המדינה וקיבלה את תיק הנשים והנוער. בגיל 45 היתה לאישה הראשונה שנבחרה להנהיג מפלגה בגרמניה. בגיל 51 שוב עשתה היסטוריה, כשנבחרה לקנצלרית הראשונה של גרמניה.
את מערכת הבחירות הראשונה, ב־2005, החלה מרקל בפער עצום לטובתה מול הקנצלר המכהן, הסוציאל־דמוקרט גרהרד שרדר. שרדר, בעל כישורי הרטוריקה המדהימים, סגר את הפער, ולבסוף הפסיד באחוז אחד והצליח להשיג גוש חוסם של השמאל. ואולם, סירובם של הסוציאל־דמוקרטים להקים ממשלה בתמיכת השמאל הקיצוני חייב את הקמתה של "קואליציה גדולה" עם השמרנים של מרקל.
ב־2009, בצל המשבר הפיננסי העולמי, ניצחה מרקל שוב, בתוצאה הגרועה ביותר בתולדות מפלגתה (33.8 אחוזים בלבד), אבל הצלחה מפתיעה של המפלגה הליברלית אפשרה לה להקים ממשלה בראשותה.
ב־2013 יכלה מרקל לזכות ברוב מוחלט, שהיה מאפשר לה להקים ממשלה ללא שותפות קואליציוניות - אלמלא הופעתה של מפלגת ימין חדשה, "אלטרנטיבה לגרמניה", שגנבה ממנה קולות. מאחר שהמפלגה הליברלית לא עברה את אחוז החסימה, נאלצה מרקל להקים שוב "קואליציה גדולה" עם הסוציאל־דמוקרטים.
הסקירה ההיסטורית הזו מתבקשת כדי להבין את התסבוכת הפוליטית שעלולה להיווצר אחרי הבחירות הקרובות, אם לא תושג הכרעה ברורה. על פי הסקרים, בבונדסטאג הבא יהיה מספר שיא של מפלגות מאז איחודה של גרמניה - שבע במספר: "איחוד השמרנים" בראשות מרקל (הכולל שתי מפלגות וזוכה בסקרים ל־38 אחוזים), הסוציאל־דמוקרטים (23 אחוזים בסקרים), מפלגת השמאל הקיצוני "די לינקה" (10 אחוזים), "הירוקים" (7 אחוזים), הליברלים (8 אחוזים) ו"אלטרנטיבה לגרמניה" (9 אחוזים).
מרקל תזדקק, אפוא, למפלגה אחת לפחות בקואליציה. מאחר שהיא רואה ב"אלטרנטיבה" מפלגת ימין קיצונית שפסולה לכניסה לממשלה, היא תיאלץ כנראה להסתמך על הליברלים ועל הירוקים, בהתאם לתוצאות שישיגו.

כשרה הגרמנית לאיכות הסביבה ב־1997. היתה חברת הממשלה הצעירה בתולדות המדינה // צילום: רויטרס
מנגד, בשורות הסוציאל־דמוקרטים מתנהל מאבק חריף על שאלת השותפות האפשרית עם השמאל הקיצוני. לראשי המפלגה ברור שאם יקרה נס ומפלגות השמאל יזכו ברוב, לא תהיה להם ברירה אלא לאפשר לקומוניסטים לשעבר להצטרף לממשלה. זו תקוותם היחידה לשוב לשלטון, ותסריט אימים שכזה הוא התחמושת הטובה ביותר של מרקל ומפלגתה.
ניסיון מערכות הבחירות האחרונות לימד את הקנצלרית שעליה להילחם עד הסוף, וגם אז, התוצאות אינן מובטחות. הפעם היא נתנה ליריבה, שולץ, למצות את עצמו באינספור ראיונות והופעות פומביות, בעוד היא מבלה עם בעלה בחופשת הקיץ השנתית שלהם בהרי דרום טירול, אחד האתרים התיירותיים האהובים עליהם. מרקל חובבת טבע מאז ילדותה במזרח גרמניה הקומוניסטית. רק בתום החופשה, לפני כשלושה שבועות, פתחה את הקמפיין שלה.
כמחצית מבעלי זכות הבחירה בגרמניה עדיין לא החליטו למי יצביעו. זו מאסה קריטית, שעוד יכולה להשפיע באופן משמעותי על התוצאות הסופיות.
• • •
פולדה נחשבת לעיר שמרנית מאוד, נוצרית־דמוקרטית בהווייתה. לכאורה, מרקל היתה אמורה להרגיש כאן בבית. אבל קבלת הפנים שהמתינה לה היתה צורמת ומאתגרת. מהרגע שהחלה לנאום, לא חדלו שריקות הבוז וקריאות המחאה של מתנגדיה.
אלפי התומכים שבאו להקשיב לה - 5,000, לפי המארגנים - עשו כמיטב יכולתם להתעלם ממקהלת המחאה הרעשנית. רובם היו מבוגרים, ובהם לא מעט פליטים ומהגרים ששוהים במרכזי הקליטה הסמוכים - הגם שאין להם כלל זכות הצבעה. הם לא מסתירים את הערצתם לאישה שאפשרה להם להגיע לגרמניה.
מרקל, לבושה בז'קט ורוד, נאלצה לאמץ את מיתרי קולה כדי להתגבר על הצעקות ועל השריקות של המפגינים. היא שמרה מולם על פני פוקר, לא נתנה להם להפסיק אותה ולו לרגע. פעם אחת בלבד התייחסה אליהם בנאומה, כשאמרה ש"אנשים מאוד מתעניינים בפוליטיקה. יש את אלה שצועקים, כמו פה, ויש את אלה ששומעים, איתם אני שמחה מאוד לדבר.
"מערכת בחירות היא מאבק, ובתקופה הזאת צריך להתאמץ יותר. בלי שמחה לא ניתן לעשות את העבודה הזאת. וגם זקוקים להרבה חברים".
שמחת עבודה - זה סוד ההצלחה שלה. היא לא מתייחסת למשימות הקשות שעומדות בפניה כאל עול או מטלה, אלא כאל אתגרים שמחייבים פתרון. הגישה הזו נותרה בה מימי עבודתה כמדענית, והעניקה לה את התואר "הפיזיקאית של השלטון". היא לא מהירת תגובה, אלא נותנת למצבים להתפתח ובוחנת היטב את כל האפשרויות לפני קבלת החלטה. זו הסיבה שמאשימים אותה בהססנות.
לעיתים קרובות, הזמן שיחק לטובתה והסבלנות השתלמה. כך היה, למשל, כשוויתרה ב־2002 על מועמדות המפלגה השמרנית למשרת הקנצלרית, והעניקה לאחד מבכירי המפלגה את "הכבוד" להפסיד בבחירות מול גרהרד שרדר.
יש באישה הזאת, הנמוכה, פשוטת המראה והלבוש, עוצמה פנימית גדולה, שנובעת מאמונה בצדקת דרכה. זו תוצאת החינוך שקיבלה בבית. היא מאפשרת ליריב לתקוף אותה, מעמידה לעיתים פני נעלבת, ולא מגיבה. בכך היא חופרת לו בור, שגופתו נזרקת אליו ברגע המתאים.
יריביה הפוליטיים למדו עם הזמן שאינם יכולים להיות אגרסיביים בביקורתם כלפיה, כי האגרסיביות הזו תפגע רק בהם. היא עצמה יודעת שככל שיריביה מתקיפים אותה יותר, כך מתחזק מעמדה בעיני הציבור.
מרקל אינה נואמת משובחת כמו שולץ ולא ניחנה באישיות כריזמטית. מבנה המשפטים שלה מורכב וסבוך, ובנאומיה היא מדלגת בתכיפות מעניין לעניין. מדי פעם היא מצליחה להצחיק את השומעים, בעיקר בסיפורים אישיים מעבודתה, אבל מקורביה מעידים שיש לה חוש הומור מפותח, שכולל גם חיקויים של פוליטיקאים. היא גם יודעת לצחוק על עצמה, כפי שמראה סדרת צילומים המופיעה בחוברת התעמולה הרשמית של מפלגתה, שבה נראית הקנצלרית עושה פרצופים והעוויות בהזדמנויות שונות.
• • •
הדוברים לפני הקנצלרית בכנס בפולדה, בכירי מפלגה מקומיים, מדגישים שלוש נקודות: מצבה של גרמניה טוב מאוד, בזכותה של מרקל; הקנצלרית מייצגת את גרמניה בזירה הבינלאומית בכבוד רב; וכדי שהיא תוכל להמשיך להנהיג את גרמניה באותה דרך, חייבים לחזק את המפלגה.
בתקופתה של מרקל הגיעה האבטלה בגרמניה לממדיה הנמוכים ביותר זה עשרות שנים - פחות מ־2.5 מיליון מחוסרי עבודה, לעומת 5 מיליון כשנכנסה לתפקיד. הצמיחה הכלכלית נמשכת ללא הפוגה, הייצוא הגרמני רושם שיאים, וקופת המדינה מתפקעת משילומי מסים, עד כדי כך שמרקל מתחייבת להוריד את המסים לאחר הבחירות.

עם הבעל, יואכים זאוור, פרופסור לכימיה. מעולם לא הביאה ילדים // צילום: רויטרס
כשמרקל עולה לנאום, היא מתייחסת לענייני השעה והיום: השינויים הרבים המתרחשים בעולם, הרצון להבטיח חיים טובים וביטחון למספר רב ככל האפשר של אנשים, ושינוי מערכת המיסוי כך שהשכבות החלשות ושכבת הביניים ישלמו פחות.
היא מדברת על המשבר המאיים על תעשיית הרכב הגרמנית בעקבות חשיפת תרמית הדיזל הגדולה, שפגעה קשות בתדמית הנקייה של התעשייה הגרמנית, בעיקר בארה"ב. "העובדים לא צריכים להיענש בגלל מעשיהם של אלה שנהגו בחוסר אחריות. המדינה צריכה לעזור במציאת פתרונות. הסיסמה Made in Germany צריכה להישאר סמל טוב". מסרים סוציאליסטיים למדי, שזוכים למחיאות כפיים סוערות.
היא מדברת על רפורמת חינוך ש"תבטיח את העתיד", על תמיכה כספית במשפחות עם ילדים ("שם נקבעים הערכים"), על "מדינה צודקת, חברתית, שבה אנשים יכולים לסמוך על סולידריות מצד אחרים במצבים קשים. מדינה כזו זקוקה לכלכלה חזקה, ולכן אנחנו לא תומכים בהשתלחות של צד אחד באחר".
מכאן היא עוברת לעסוק בנושא שמטריד את הגרמנים והאירופאים יותר מכל: הטרור האסלאמי. מחקר שפורסם לפני כמה שבועות מצא שהטרור הוא האיום הגדול ביותר בעיני הגרמנים. 73 אחוזים מהגרמנים פוחדים מפיגועי טרור, 65 אחוזים מקיצוניות פוליטית, ו־67 אחוזים - מהמתיחות שנגרמת בגלל הגירת זרים. בעבר תפסו את צמרת הפחדים הגרמניים מלחמות ואבטלה.
"הטרור האסלאמיסטי הוא אתגר לכל מדינות העולם, ונוכל להיאבק בו רק אם נעבוד עם אחרים", מבהירה הקנצלרית, ומתחייבת להמשיך בשיתוף הפעולה עם ארה"ב, בריטניה וצרפת בלחימה נגד הטרור. "חווינו בברצלונה כמה נורא הטרור. אנחנו מנהלים מאבק על חופש ועל ביטחון. אני יכולה לספר לכם מהניסיון שלי כמה איטי הוא האיחוד האירופי, אבל האמינו לי, עדיף מצב שבו אנחנו, האירופאים, מדברים זה עם זה, על פני מה שחווינו במאות השנים הקודמות. לחזק את אירופה משמעו לחזק את גרמניה".
הקנצלרית פונה לדבר על מה שבעיני רבים הביא את הטרור האסלאמי ללב אירופה: החלטתה לקבל את הפליטים מהמזרח התיכון. היא פותחת במילות תודה לכל אלו שעזרו לקלוט את הפליטים מסוריה ומעיראק, וממהרת להדגיש: "2015 לא צריכה לחזור על עצמה. למדנו משהו. אנחנו צריכים להיאבק ברשתות הברחת הפליטים, ולעזור לאנשים בשטח. אנחנו צריכים לעזור להם שם, כדי שלא יעזבו את בתיהם.
"יש שני דברים חשובים, שלא יוצאים לי מהראש: האחד - שהגיוון של החברה הגרמנית עושה את גרמניה חזקה; והשני - שמתוך 82 מיליון גרמנים, 35 מיליון מתנדבים בכל מיני ארגונים, למען אנשים אחרים. עלינו לדאוג לכך שגם הצעירים יצטרפו למסורת הזו. המטרה: גרמניה שבה נוכל לחיות בכיף".
מרקל נמנעת מלתקוף את יריביה. היא נותנת לאחרים לעשות זאת במקומה. דוברי מפלגתה מתבטאים בחריפות נגד "הקיצונים מימין ומשמאל", נגד הסוציאל־דמוקרטים, נגד "דונלד טוויטר טראמפ", נגד ולדימיר פוטין ונגד נשיא טורקיה ארדואן, שקרא לטורקים אזרחי גרמניה לא להצביע בבחירות, לאחר שממשלת מרקל הטילה על ארצו עיצומים.
• • •
אחרי העימות בין שר החוץ הגרמני, זיגמר גבריאל, לראש הממשלה נתניהו סביב כוונתו של השר הגרמני להיפגש עם ארגוני שמאל בישראל, פרסם היומון הגרמני "זידויטשה צייטונג" מאמר שכותרתו "התנגשות עם ולדימיר טאייפ נתניהו". ראש הממשלה הושווה לנשיאי רוסיה וטורקיה הלא־דמוקרטיים.
הכותרת הזו מאפיינת את אווירת הטינה והסלידה השוררת במסדרונות הממשל כלפי נתניהו. הרצון הגרמני הכפייתי "לדאוג לעתיד הדמוקרטיה בישראל" מביא להצגתה של ישראל כגולשת במדרון מסוכן, שעלול להפוך אותה לגרמניה הנאצית החדשה. כך פותרת גרמניה את הצורך הקבוע להתמודד עם העבר הנאצי.
מרקל, מנהיגת גרמניה הידידותית ביותר כלפי ישראל אי פעם, העניקה גיבוי לגבריאל, אבל בררה היטב את מילותיה. "חילוקי הדעות אינם משנים דבר במחויבותנו", אמרה. "תמיכתנו במדינת ישראל היא חלק מהאינטרס הלאומי העליון שלנו". גם אם יש לה ביקורת כלפי נתניהו - בעיקר ביחס למה שהיא רואה כחוסר נכונותו לקדם את תהליך השלום - היא עדיין מודעת לחשיבות ולייחודיות של הקשרים עם ישראל, בניגוד לכמה מחברי ממשלתה ומפלגתה, שמעדיפים להטיף לישראל מוסר בכל הזדמנות אפשרית.
ועדיין, אין להתעלם מכך שדווקא בהנהגתה הגיעו היחסים בין שתי המדינות לשפל חסר תקדים בחודשים האחרונים. החלטתה של מרקל לדחות את מפגש ההתייעצויות השנתי עם ממשלת ישראל בגלל "בעיות לו"ז", שהתקבלה זמן קצר לאחר העברת חוק ההסדרה בכנסת, סללה את הדרך לעימות בין נתניהו לגבריאל.
ישראל חוששת מאוד מניצחון השמאל בגרמניה, גם אם הוא נראה כרגע בלתי אפשרי. אם מרקל אכן תיבחר לתקופת כהונה רביעית, יצטרך נתניהו לפעול ליישור ההדורים איתה. ידידי ישראל בברלין מצרים על כך שראש הממשלה עדיין לא מצא דרך ליצור ערוץ קשר ישיר וקבוע עם הקנצלרית, ולהעניק לה את התחושה שהוא מעריך את דעתה ומשתף אותה במתרחש.
אחד הגורמים שדאג לייצר מתיחות בין שני המנהיגים - היועץ המדיני הבכיר של הקנצלרית, כריסטוף הויסגן - אמור לפרוש בעוד שבועות אחדים ולהתמנות לשגריר גרמניה באו"ם. השינוי הזה יעניק לנתניהו הזדמנות פז לשפר את התקשורת עם מרקל, לפני שהקנצלרית תייצר מכבש לחצים אירופי על ישראל, כמשקל נגד למדיניות המזרח־תיכונית של הבית הלבן.
למרות הדברים האלה, מרקל מחויבת לביטחון ישראל. בעבר הגדירה את הנושא "חלק מהאינטרס הלאומי הגרמני העליון", ובכל פעם שממשלת ישראל ביקשה לתרגם את המחויבות הזאת לסיוע ברכש צבאי - הקנצלרית סיפקה את הסחורה.
כך היה גם בסוגיית הצוללות. ממשלת גרמניה אמנם החליטה לדחות את החתימה על אספקת שלוש הצוללות החדשות, אבל הדחייה נבעה מהלחץ הציבורי שיצרו הדיווחים בעניין, והרושם כאילו ההנהגה בישראל קיבלה את ההחלטה על הרכישה משיקולים זרים. העסקה תאושר ברגע שיוסרו ענני החשדות בעניין.
• • •
למחרת ההופעה בפולדה, נואמת מרקל בכנס של נשות מפלגתה בעיר בראונשווייג. כאן מצפה לה קבלת פנים שונה מאוד. אף שהיא לא הצליחה להעביר בשנות כהונתה רפורמות שישוו באופן מוחלט את מעמד הנשים לזה של הגברים - בעיקר בתחומי התעסוקה והניהול - העובדה שאישה עומדת בראש המפלגה השמרנית ובראש הממשלה כל כך הרבה שנים אינה דבר מובן מאליו, כפי שמבהירות הנואמות בכנס.
שרת ההגנה הגרמנית, אורסולה פון דר־לאיין, אם לשבעה, מספרת לנשות המפלגה על הקשיים בהתמודדות עם העולם הגברי, השולט עדיין בממשלה ובצבא. "לקח לאנשים זמן להתרגל לכך שיש לפנות אלי בתור 'השרה'", היא משעשעת את הקהל. "כששאלתי מדוע אין נשים בתפקידים בכירים במערכת הביטחונית, ענו לי: נשים לא רוצות להגיע למשרות כאלו, יש בעיות עם ילדים, וסבלנות, סבלנות, זה יקרה".
פון דר־לאיין, שבעבר נחשבה ליורשת פוטנציאלית למרקל עד שהסתבכה בכמה פרשיות במשרד ההגנה, שונה מאוד מהקנצלרית. היא דקת גוף, נאה, מטופחת, מלאת אנרגיה ותנועה. יש לה יותר כריזמה ונוכחות. ואין לה בעיה לתקוף את היריב מרטין שולץ. "הוא רץ במדינה ואומר שהכל אי צדק", היא אומרת בטון אירוני, "הוא פופוליסט. המחירים יציבים, פתרנו את בעיית אבטלת הצעירים. ב־2005 גרמניה היתה 'האומה החולה' של אירופה מבחינה כלכלית. היום, גרמניה היא עוגן של יציבות". נשות המפלגה מתמוגגות.
לפני שמרקל עולה, מוקרן סרטון לחימום האווירה, שכותרתו "Dress for Success" ("לבושה להצלחה"), שמציג את הקנצלרית עם מלתחת הבגדים שלה. מרקל עולה לבמה מחויכת. אין כאן שריקות בוז וקריאות נאצה. רק הערכה סוחפת. "נדרשו למפלגה שנים רבות להבין שנשים רוצות דברים אחרים ממה שהגברים מתכננים", היא מצחיקה את הקהל. "נשים רוצות גם חלק במערך קבלת ההחלטות. אנחנו זקוקים לגיוון גדול, אם אנחנו רוצים להמשיך להיות מפלגה עממית".
אם מרקל תשוב ותיבחר, סביר להניח שתהיה זו הקדנציה האחרונה שלה. בתחילת הקריירה שלה היא הצהירה שאין בכוונתה לכלות את ימיה בפוליטיקה. "אני לא רוצה להיות שבר כלי כשאלך", אמרה.
מבחינתם של המפגינים הקולניים המלווים אותה כמעט בכל רחבי גרמניה, היא כבר צריכה ללכת הביתה. רמת השנאה כלפיה עצומה, והאלימות המילולית יכולה בקלות לגלוש לאלימות פיזית.
לגרמניה המאוחדת יש עבר עשיר של אלימות נגד פוליטיקאים. אבל מרקל לא מרימה ידיים. היא ממשיכה להילחם.
shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו