"הפרה ז'קלין" הוא קצת כמו "בוראט", רק בלי הבדיחות הגסות. זוהי קומדיה עממית בעלת טמפרמנט מזרח־תיכוני שמביאה את סיפורו של פתח (פטסה בוימד) - איכר אלג'ירי אנאלפבית וחביב, שמנהל מערכת יחסים חמה ואוהבת עם פרתו ז'קלין. יום אחד מקבל פתח מכתב שמזמין אותו ואת ז'קלין להשתתף בתערוכה חקלאית גדולה בפריז, ולאחר שהוא משכנע את תושבי כפרו להשתתף במימון המסע המופרך, השניים יוצאים לדרך.
כפי שאתם יכולים לנחש, דרכם של פתח וז'קלין רצופה במפגשים לא צפויים ובהרפתקאות שונות ומשונות, ואלה רק זוכים לחיזוק עקב התעקשותו של פתח לעשות את הדרך ממארסיי לפריז ברגל.
בתוך כך, גיבורנו פעור העיניים נחשף לנפלאותיה של צרפת (הנופים, האוכל, האנשים החביבים) וחווה את הפערים התרבותיים בין שתי המדינות על בשרו. הוא מתמסטל משנאפס אגסים, מתמזמז עם עלמה מקומית, מתיידד עם רוזן מרושש (למבר ווילסון, "ברביקיו"), שמארח אותו באחוזתו ומסייע לו לכתוב מכתב אהבה לאשתו, ואפילו מספיק להפוך לכוכב טלוויזיה.
התסריט אינו מתוחכם במיוחד וגם הסיפור עצמו מטופש למדי, אך קשה להגיד שסבלתי במהלך הצפייה במסעם של פתח וז'קלין. למרות שימוש יתר בסטריאוטיפים ובאי הבנות "משעשעות", הבמאי מוחמד חמידי מתמיד לנהל את העניינים ביד קלילה ובזרוע רפויה, ואינו מתקשה להפוך את פתח לדמות סימפטית וכובשת לב בתמימותה. בזכותו אפילו הסיומת השמאלצית מצליחה להיות נוגעת ללב בדרכה הכוחנית והצפויה.
"הפרה ז'קלין" אולי לא ימצא את עצמו ברשימות סיכום השנה של אף אחד, אבל בתור קומדיה צרפתית אווילית ומחממת לב, שעוסקת בגבר שמאוהב בפרה שלו, הוא עושה עבודה לא רעה.
ציון: 6
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו