עדותו הצפויה של ראש לשכת ראש הממשלה לשעבר ארי הרו נגד נתניהו מחזירה לקדמת הבמה את פרשה 2000, הפרשה שנחשבה עד כה לקלושה ביותר מבין הפרשות בהם שורבב שמו של ראש הממשלה. עדיין לא ברור מה חוזקה של הפרשה מבחינת חומר הראיות והיכולת להפוך אותן לכתב אישום חמור בגין עבירות שוחד, אולם מבחינה ציבורית אין ספק שזו הפרשה שתעמיד בפני נתניהו אתגר ממשי וקשיי התאוששות.
הימים האחרונים מזכירים את ימי מערכת הבחירות האחרונה: סדר היום נגד נתניהו כובש את ראש המהדורות והכותרות הראשיות מידי ערב ובוקר ונראה שהכל מתגייסים למטרה אחת ויחידה להביא לנפילתו. כמו אז גם היום מתגייסים כל הפרשנים להציג קו אחיד ממנו עולה שנתניהו יחוסל. פוליטית ופלילית.
אז הסבירו כי להרצוג יש קואליציה. היום הם קובעים כי כתב אישום הוא בלתי נמנע.
זה נכון שעל פי איך שהדברים נראים כרגע, ובפרט בעקבות הסכם עד המדינה בין הפרקליטות לארי הרו, נראה כי ההחלטה על הגשת כתב אישום קרובה יותר מאשר החלטה על גניזת התיק, אולם בכל זאת נדרשת מהתקשורת מידת זהירות מתבקשת שמשום מה נעדרת לחלוטין כאשר מדובר בנתניהו.
כמו לפני הבחירות גם עכשיו התקשורת והאופוזיציה לא קוראים נכון את המפה. חוסר היכולת שלהם להתאפק כשהם רואים את נתניהו מדמם משחק פעם אחר פעם לידיו. גם עכשיו נתניהו בעלייה בסקרים לעומת האחרים, וזה כנראה לא מקרי. הרי אם נתניהו הולך עכשיו לבחירות בזק על רקע החקירות סביר להניח שיהיה ראש הממשלה גם בפעם הבאה. במקרה כזה איש לא יוכל לדרוש ממנו להתפטר אם יוגש כתב אישום, את אמון הציבור הוא כבר קיבל.
הבאג היחידי בסיפור הפוליטי המתפתח היא פרשה 2000. בניגוד למתנות ולצוללות במקרה הזה נתניהו, מבחינת מצביעי הימין, הלך לישון עם האויב.
במידה שיוחלט כי מגעיו של ראש הממשלה עם מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס על סיקור חיובי הינם בקשה לתמורה אסורה, יאלצו גורמי מערכת אכיפת החוק לעמוד ולהסביר מדוע לא ייחקרו עשרות שרים וח"כים שסגרו עסקאות דומות עם מו"לים, עורכים וכתבים. המערכת הפוליטית והתקשורת שזורות זו בזו ביחסי תן-וקח אין סופיות. להתלבש על מקרה אחד ולטפל רק בו עשוי להתגלות כעניין בעייתי. עם כל הכבוד לעד המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו