דיני ראיות, לא דיני כיכרות

משפטו של אלאור אזריה התנהל בשני יקומים מקבילים - משפטי ותקשורתי. ביקום האחד, המשפטי, התנהל המשפט "לפי הספר", לפי כל הכללים. פסק הדין בערעור מלמד שלמרות הניסיון החוזר ונשנה לחבל בהליך, קול ההמון לא חדר את שבכות הברזל של חלונות בית הדין. למרות רצונם של חלק מהגורמים המעורבים להטות משפט, מדעת או שלא מדעת, נשארו השופטים נאמנים לחוק ולכללי הראיות. 

פסק הדין, הן של שופטי הרוב הן של שופטי המיעוט, בנוי לתלפיות, מעוגן בעובדות, לא בהשערות. רק פרשנות שונה שניתנה להן הביאה לדעות הרוב והמיעוט. 

השופטים דנו את אזריה, כראוי וכנכון, לפי דיני הראיות, לא לפי דיני הכיכרות. כל ראיה נבחנה בשבע עיניים, וניתן לה משקל ראוי. כל עדות נטחנה עד דק. העדויות הסותרות ושינוי הגרסאות של אזריה בעדותו, לא סייעו לזיכויו.  

לנוכח עמדתם המוצקת של שופטי בית הדין בפיקוד המרכז בדבר הרשעתו, לא היה לאזריה מלכתחילה סיכוי גדול בערעור. פעם נוספת שמענו שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי מהימנות ובעובדות שנקבעו בערכאה הראשונה. 

גם דעת המיעוט, מנומקת ומבוססת היטב, ביטאה בקול רם וצלול את הניתוח המשפטי, ההגיוני, הקר, שבו נמתח לעתים קרובות קו דק מן הדק בין הריגה לבין רצח. לא העובדות היו שנויות במחלוקת יסודית אלא פרשנותן. 

 

בלי הפתעות

מנקודת המבט המשפטית, פסק הדין שניתן אמש לא כלל אפוא הפתעות מרעישות. למרות זאת, פסק הדין הזה יילמד עוד שנים רבות בבתי הספר למשפטים. החידוש בפסק הדין שניתן אתמול לא היה בהלכות משפטיות חדשות שנקבעו בו, אלא יותר ב"רוח המפקד" העוצמתית שנושבת מתוכו וברטוריקה הגבוהה והמהדהדת שבוקעת מגרונו. 

בית הדין הצבאי הדגיש פעם נוספת – למי שהיה זקוק להדגשה מעין זו - את הכלל עתיק היומין שלפיו ברעום התותחים אולי שותקות המוזות, אך שלטון החוק ממשיך, וחייב להמשיך ולהשמיע את קולו ברמה. למן "על זאת" של נתן אלתרמן, ועד הקוד האתי שבימינו, רוח זו מלווה את צה"ל, כעמוד האש והענן שהולכים לפני המחנה, וטוב שכך. 

מראשית ייסודו, הקפידו בצה"ל לשמור על כללי המוסר - ועל החוק הבינלאומי. למרות הקשיים והמהמורות שהם יוצרים, צבא ההגנה לישראל דבק בהם, ואינו נותן לרוחות שעה חולפות להסיטו מהן. המטרה אינה מקדשת את האמצעים. גם מחבל נבל, מנוול ורצחני, שקם עלינו להרגנו, אינו בן מוות ללא משפט, משעה שנוטרל, והוא שרוע על הקרקע חסר אונים. 

ביקום השני, החוץ־משפטי, התנהל משפט מקביל. תוך זיהום כבד של ראיות וכללי יסוד במשפט, ביקשו אנשים שונים, לרבות מפקדי צבא ופוליטיקאים מימין ומשמאל, אך גם אזרחים ומפגינים מן השורה, להכריע את דינו של אזריה מחוץ לבית הדין הצבאי. באמצעות אמירות שפגעו קשות בטוהר ההליך השיפוטי, הפגנות וצעקות, ביקשו לקבוע את חפותו או אשמתו של אזריה שלא לפי כללי סדר הדין ודיני הראיות, אלא על פי מה שנאמר בתקשורת.  

בין לבין, צפו ועלו בשולי המשפט סוגיות חברתיות חשובות. אלה הבליטו, לעתים, באופן פרובוקטיבי, קיצוני מתוכנן ומחושב, את השוני שבין גווני האוכלוסייה השונים בישראל. 

 

נדרשת הקלה בעונש

למרות היותו של צה"ל כור היתוך מאין כמוהו, לא אחת נשמעו במהלך המשפט קריאות שביקשו להעמיק את הפער שבין רמלה לצהלה ובין המרכז והפריפריה, החברתית והגיאוגרפית.

יש לקוות  שכאשר האש תשקע מעט נחזור לפרופורציות הראויות, וגם אלאור אזריה יזכה להקלת מה בעונשו. לא מפני שהכללים המחמירים אינם מחייבים עוד כל חייל באשר הוא. ולא מפני שאזריה לא עשה את המיוחס לו. אלא מפני ההשלכות שעשויות להיות למיצוי הדין על יכולתם של חיילי צה"ל לתפקד כראוי בעתיד, בלי לחשוש שכל שגיאה שלהם תגרור אותם למחול שדים אינסופי. 

•  •  •

תם - ולא נשלם

ביה"ד הצבאי לערעורים דחה את הערעור של אלאור אזריה והותיר את הרשעתו על כנה • השופטים: "פעל מתוך נקמנות" • כעת על משפחתו להחליט: לערער לעליון - או לבקש הקלה בעונש מהרמטכ"ל •  איזנקוט: "אם יבחר סמל (מיל') אזריה להגיש בקשה להקלה, היא תישקל בכובד ראש" 

לילך שובל

תם - אך ספק אם נשלם: בית הדין הצבאי לערעורים דחה אתמול את ערעורו של החייל היורה מחברון, אלאור אזריה, הרשיע אותו בהריגה של מחבל מנוטרל והותיר את עונשו על כנו: 18 חודשי מאסר בפועל. גם הערעור של הפרקליטות על קולת העונש והדרישה להחמירו נדחה ברוב של שלושה מול שניים.

בעוד מחוץ לבית המשפט בקריה מפגינים כמה עשרות מתומכיו של אזריה, הקריא ראש הרכב השופטים, האלוף דורון פיילס, את ההכרעה ששורתה התחתונה חד־משמעית: אלאור אזריה ביצע "מעשה חמור מתוך היסחפות אחר יצר הנקמנות". אזריה, קבעו השופטים, "לא נטל על עצמו, בכל השתלשלות ההליכים אחריות למעשה ולא הביע שמץ הרהור או פקפוק אחריו. ענייננו, אפוא, בעבירה חמורה, שיש בצידה כישלון ערכי חמור".

הכרעת השופטים // צילום: גדעון מרקוביץ'

משפחתו של אזריה קיבלה את הכרעת בית הדין בצורה קשה במיוחד. אושרה, אמו של החייל לשעבר, פרצה במהלך הדיון בבכי, ואמרה כי התובע, עו"ד נדב ויסמן, הוא "הרוע בהתגלמותו". בתום ההקראה התמוטטה האם וקיבלה טיפול רפואי. לאחר המשפט, הסתגרה המשפחה בביתה ברמלה. אחותו של אלאור, אתי, כתבה בדף הפייסבוק שלה: "בית דין לצדק? ללא ספק הבאתם את הדין, אבל איפה הצדק? יום שחור לעם ישראל". 

בתום הדיון, אמר התובע הצבאי, עו"ד ויסמן: "כל שופטי בית הדין שדנו בתיק, בשתי הערכאות, שמונה שופטים, מהם 5 שופטים מקצועיים ו־3 קצינים קרביים, קבעו שבמקרה הזה יש להרשיע בעבירה חמורה של הריגה. פסק הדין חד, ברור ומהדהד. קביעותיו יילמדו עוד שנים רבות". 

מנגד, פרקליטו של אזריה, עו"ד יורם שפטל, טען: "הערעור אמנם נדחה, אבל נבואות הזעם על עונש חמור יותר שנועדו למנוע מאיתנו להגיש ערעור, התבדו לחלוטין. הכרעת הדין לא תצליח להסביר לעולם את הדברים שמחייבים את זיכויו של אלאור". עו"ד שפטל גלגל את האחריות להרשעתו של אזריה מלכתחילה על שני סנגוריו הקודמים, עו"ד אייל בסרגליק ועו"ד אילן כץ, שייצגו אותו בהליכים בבית הדין הצבאי המחוזי. "מי שמבקש שלא נגיש ערעור שיבוא בהצעה רשמית, קונקרטית ומחייבת, ונשקול אותה", הוסיף.

 

בדרך לעליון?

מייד בתום הקראת הכרעת הדין, הודיע שפטל לשופטים כי בכוונתו להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ולאור זאת ביקש את עיכוב ביצוע עונשו של אזריה ב־30 יום. השופטים קיבלו את בקשתו באופן חלקי בלבד, ודחו את ביצוע העונש בעשרה ימים בלבד. 

בפועל, גם אם יחליט שפטל להגיש בקשת רשות, העליון מאשר בקשות כאלה רק כשמדובר בנושא שיש בו שאלות משפטיות, להבדיל משאלות עובדתיות, ובהן עניין ציבורי רב. מעבר להגשת בקשת רשות הערעור, בפני אזריה עומדות כעת שתי דרכי פעולה: פנייה לנשיא המדינה בבקשת חנינה ופנייה לרמטכ"ל בבקשה כי ימתיק את עונשו. אזריה יכול לנקוט בכל אחת מהדרכים רק כשפסק הדין בעניינו יהפוך לחלוט, דהיינו שלא ניתן עוד יהיה להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בעניין החנינה, מי שבכוחם להגיש בקשת חנינה לנשיא הם אך ורק בני משפחתו של אזריה מדרגה ראשונה או עורך דינו. 

באשר לאופציה של פנייה לרמטכ"ל, קיבל אתמול אזריה חיזוק חיובי מכיוון רא"ל גדי איזנקוט עצמו. לפי הודעת איזנקוט, "ההליך המשפטי בבית הדין הצבאי הסתיים. אם יבחר סמל (מיל') אזריה להגיש בקשה להקלה בעונש, היא תישקל בכובד ראש, תוך בחינת מכלול השיקולים הנוגעים בדבר ומתוך מחויבותי אך ורק לערכי צה"ל, ללוחמיו ולמשרתיו". עוד הוסיף הרמטכ"ל כי בית הדין הצבאי "אמר את דברו באופן חד וברור. מערכת המשפט הצבאית קיימה הליך ערכי, מקצועי ונטול פניות ופסקה באופן עצמאי וללא כל התערבות פנימית וחיצונית". 

"זהו יום לא קל, אבל זוהי הכרעת הדין, ויש לכבד את בית המשפט", אמר שר הביטחון אביגדור ליברמן, "אני מבקש ממשפחת אזריה לא להמשיך בתהליך של ערעור, ולהישאר בנתיב הצבאי ולהביא את הפרשה הזו אל סיומה בהקדם האפשרי לטובת אלאור, המשפחה ועם ישראל... זה הזמן לגשת לבקשת חנינה מהרמטכ"ל, ואין לי ספק שהוא יתחשב בנסיבות הקשות, הכאב שעבר על המשפחה ובכך שמדובר בחייל מצטיין שהיה נתון במעצר כשנה וחצי בבסיסו". 

 

קריאות למתן חנינה

התגובות מהמערכת הפוליטית התחילו להגיע עוד במהלך הקראת ההכרעה. בעמוד הפייסבוק של ראש הממשלה בנימין נתניהו נכתב: "דעתי לא השתנתה בדבר מתן חנינה לאלאור אזריה, כפי שהבעתי אותה לאחר הכרעת הדין בחודש ינואר. כשהנושא יעלה לדיון מעשי אני אעביר את המלצתי לחנינה לגורמים הרלוונטיים". שר החינוך, נפתלי בנט, אמר: "ההכרעה קשה, אך יש לכבד את בית המשפט. כעת, לאחר שנה וחצי של תלאות, הגיע הזמן לחון את אלאור אזריה". קריאות לנשיא המדינה ראובן ריבלין לחון את אזריה השמיעו גם שר המדע אופיר אקוניס וסגנית שר החוץ ציפי חוטובלי.

יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי אמר: "בדחיית הערעור על פסק הדין במשפט אזריה יש נימוקים רבים, אך מסקנה אחת רלוונטית במיוחד וראוי שכולנו נתחבר אליה היום: תוציאו את הפוליטיקה הקטנה מהצבא ומהליכיו השיפוטיים. גם היום לבי עם המשפחה וכן גם עם תומכי אזריה, להוציא המיעוט המקלל והמאיים שבהם". יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון: "גזר הדין של אלאור אזריה נותר על כנו, אבל המסר שהעביר בית הדין חשוב הרבה יותר. צה"ל לא יהיה מיליציה ולא תינתן לגיטימציה לחיילים שיפעלו ממקום נקמני עם מוסר של כנופיות". היא הוסיפה כי היא מקווה שנשיא המדינה לא יחון אותו וכי הרמטכ"ל לא יקצר את עונשו. 

השתתפו בהכנת הידיעה שלומי דיאז, נועם (דבול) דביר ומתי טוכפלד

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו