גלעד שלמור על האירוע האלים ביפו: "עברנו לינץ'"

כתב חדשות ערוץ 2 גלעד שלמור, שהותקף אמש ביפו בעת שסיקר את הלווייתו של הצעיר שנהרג מירי של שוטרים לילה קודם, הודה היום (ראשון) בפוסט בפייסבוק לחבריו ולגולשים הרבים שדאגו לשלומו, ושטח את סיפורו.

"אני לא מספיק לחזור לכולם אבל חיממתם את ליבי לאורך היממה המורכבת הזאת", כתב העיתונאי בדף הפייסבוק שלו בפוסט ששותף יותר מ-200 פעמים וצבר כ-2,000 לייקים תוך כשעה, ותיאר את האירועים הקשים שעבר: "היינו אתמול בלינץ'. הצלם גל זייטמן ואני הלכנו לסקר את הלווייתו של הצעיר היפואי שנורה על ידי השוטרים. ניסינו להביא את התמונות והקולות מתוך הבטן של השטח כדי לשקף את המצב ולהביא לצופים שלנו את התמונה האובייקטיבית ביותר. צעדנו איתם. מאות אנשים, רובם צעירים, צעדו אחרי הרכב שהוביל את גופת הצעיר וקראו קריאות אללה אכבר". 

גלעד שלמור (משמאל) ורעייתו הכתבת אדווה דדון בביה"ח איכילוב // צילום מתוך דף הפייסבוק של גלעד שלמור

לדבריו של שלמור, חש בטוח כיוון שהוזמן לשם על ידי משתתפי ההלוויה עצמם: "בשנייה אחת הכל התלקח. זה התחיל עם גל שהחלו להכות אותו. הם לקחו לו את המצלמה וריסקו אותה. הוא חטף אגרופים ובעיטות אבל הצליח להימלט". 

 

"אל תרוץ, זה יעודד את אינסטינקט הרדיפה"

שלמור הוסיף כי הדבר הראשון עליו חשב בעת שחטף מכות ומהלומות מההמון, היה טיפ שקיבל ממדריך טיולים: "הרגעים היו לחוצים אבל אני זוכר דווקא מחשבות צלולות ואנליטיות. נזכרתי איך בטיול רגלי בספארי בדרום אפריקה חידד המדריך שגם אם חיית בר מחליטה לרדוף אחריך - אל תרוץ, כי זה רק מעודד את אינסטינקט הרדיפה הטבוע בה. לכן נעמדתי מול אלה שחבטו בגל והרמתי את ידי לאות התנצלות. חשבתי שאם רק אבקש סליחה על כך שהפרענו אוכל ללכת בשלום. לא היה עם מי לדבר". 

לאחר מכן תיאר כיצד ספגו שלמור והצלם זייטמן את מהלומות ההמון: "האגרוף הראשון שניחת על פני עוד היה נסבל. לפתע אגרוף נוסף ועוד בעיטה. שניים מושכים אותי לקרקע, אחרים קורעים את חולצתי. אדם נוסף לופת אותי, זרועותיו סביב גרוני. הוא מצמיד את פיו לזרועי ונושך אותה בעוצמה. והנה מחשבה צלולה אחרת: כבר עבר פרק הזמן שהייתי מהמר שהוא הזמן הממוצע לתקיפה של אדם שהוכנע ונמצא על הקרקע. אני עובר לינץ'".

"מישהו משך אותי החוצה ואמר לי 'ברח'"

שלמור כתב כי איבד את תחושת הזמן: "יכול להיות שעברו חמש דקות, אולי חמש עשרה שניות. אין לי מושג כמה אנשים השתתפו בחגיגה הזאת. אולי חמישה, אולי 15. אני לבד, מבין שאני צריך להיחלץ משם כמה שיותר מהר, אבל בעין אחת אני לא רואה כלום ורגל שמאל חלשה מדי מכדי לגרד את עצמי החוצה. עשרות אנשים סביבי, זועקים בחדוות דם קריאות שאני שומע כאילו אני יושב בחדר סגור והם עומדים מחוץ לדלת. פתאום מישהו מושך לי ביד. אלמוני שאת פניו אינני זוכר קטף אותי החוצה. תברח הוא אמר לי. התחלתי לרוץ. החיות באו על סיפוקן כנראה, כי אף אחד לא רדף אחרי". 

"ההמון היפואי שאני פגשתי היה מוסת וזועם". כוחות משטרה במהומות ביפו // צילום: קוקו

רק בבית החולים התבררה חומרת פציעתו: "באיכילוב אבחנו קרעים בכתפיים, צלעות שכבר חשו שלמות יותר עם עצמן, פנס בעין וחבלות בכל חלקי הגוף. רק בנס לא קרה שום דבר חמור יותר, אמרו לי רופאי, מחילים עלי את הקלישאה התקשורתית שאני כל כך מנסה להימנע ממנה ביומיום". 

למרות הפציעה והחוויה הקשה, שלמור לא מתחרט על הרגע בו נשלח לסקר את ההלוויה ביפו: "עוד תגיע השעה להפיק לקחים מהאירוע הזה, אבל אני לא מתחרט על כך שהגעתי לשם. התפקיד שלי כעיתונאי הוא להביא לקהל צופי את התמונה האמתית, את הקולות האותנטיים שאי אפשר להביא מבחוץ. ההמון היפואי שאני פגשתי היה מוסת וזועם. הם לא היחידים המוסתים נגד אנשי תקשורת. אנחנו נמשיך להיות שם, נדווח ביושר ונשמור על תפקידנו כשומרי סף- גם אל מול ההמון הזועם והמוסת וגם אל מול מי שמסית אותו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו