פוטיס קציקאריס הוא אדם של אנשים. כמעט בכל התייחסות שלו לכדורסל בפרט ובגישה לחיים בכלל, הוא מציין עד כמה הדינמיקיות ומערכות היחסים בין בני האדם הם המפתח להכל. בראיון ראשון מאז שמונה למאמנה של הפועל ירושלים, הוא מדבר בפתיחות על הקריירה שעדיין לא המריאה, על האתגר שמצפה לו ועל פילוסופיית הכדורסל שלו, כשמבחינתו הכל מתנקז לדבר אחד: האנשים.
לקציקאריס יש מבטא יווני קל מתובל בצרידות ספרדית, זכה לשנותיו הרבות במדינה. את המראה הים תיכוני הקלאסי, הוא משדרג עם משקפיים מסוגננים ושיער מוקפד, שגורם לו להיראות צעיר בהרבה מ-50 שנותיו. "הכדורסל הוא ספורט שבנוי על מערכות יחסים", הוא פותח, "החומר האנושי והסביבה שבה אני הולך לעבוד הם השיקול העיקרי בבחירת הקבוצות שלי. חשוב מאוד שהחזון שאתה חולק הוא אותו חזון שהאנשים סביבך יאמינו בו, כי בסופו של דבר, ברגעים קשים במהלך עונה, זה החוזק של האנשים שאיתך שמרים אתכם למעלה וקדימה".
מה אתה יכול לספר לנו עליך כאדם, ואיך התכונות האלו משפיעות על הכדורסל שלך?
"אני בחור מאוד אמוציונאלי, ואני חי כל יום, כל אימון. אני תמיד אומר לשחקנים שלי שאני לא רוצה לבזבז אף אימון, אבל הפרודוקטיביות יכולה לבוא בהרבה מאוד דרכים, לא רק בעבודה מפרכת, אלא בעיקר בחשיבה. למשל, אני מקדיש המון זמן להתמודדות עם החולשות של השחקנים ולנסות לשפר אותם או להעלים את החולשה במהלך המשחק. ספר התרגילים שלי תמיד משתנה בין קבוצה לקבוצה, אני מתאים את עצמי לתלכיד האנושי שסביבי כדי שבסוף הכל ייראה כמו ציור מרשים שכולם אוהבים להסתכל עליו. אני חסיד גדול של כדורסל דינמי ואסתטי, אני לא אובססיבי על ההגנה, אבל אני רוצה לבנות קבוצה שתעמוד 'בכל מזג אוויר', כלומר שתוכל להגיב לכל סיטואציה, לפרוח בכל קצב משחק".
קציקאריס עם גיא הראל במסיבת העיתונאים. "רוצה שיאמינו בחזון שלי" // צילום: דני מרון
אימנת ברוסיה, וכמובן ביוון, אבל הצלחת רק בספרד. מה קרה שם שלא קרה במקומות אחרים?
"אני חושב שההבדל היה בתרבויות. הכדורסל היווני ידוע בפילוסופיית ההגנה שלו ובחוכמת משחק, אז קיבלתי את היסודות האלו וניסיתי לשלב אותם עם הדמיון וההשראה שקיבלתי מהכדורסל הספרדי, וזה הצליח. הייתי חייב להתאים את עצמי לליגה הכי תחרותית ואולי הכי טובה באירופה, ושם התאהבתי בכדורסל דינמי ובכדור שזז בקצב מסחרר, כי בסופו של דבר זה מה שהאוהדים רוצים לראות".
"מאמן צריך שיאמינו בו"
קריירת המשחק של קציקאריס, בן 50, לא היתה מזהירה. הוא היה נחשב לרכז דינמי ומהיר, אבל כזה שלוקה בקבלת ההחלטות. כך היה עד שפגש את קריסימיר צ'וצ'יץ' המנוח, הקרואטי שאימן אותו באא"ק אתונה. "הוא שינה לי את כל ההסתכלות על הכדורסל. כשחקן צעיר, הייתי רכז משוגע והוא שינה לי את המנטליות וגרם לי להסתכל על המשחק כמו מאמן, ובשנים האלו הבנתי שאני אהיה מאמן אחרי שאפרוש".
האדם השני שהשפיע על קציקאריס הוא דושאן איבקוביץ', שבחר ביווני הצעיר להיות עוזרו באא"ק בסוף שנות התשעים. "הוא לימד אותי המון, לא רק על כדורסל, אלא על איך לנהל קבוצת אנשים, איך להתמודד עם כוכבים, איך לנהל משברים, ובעיקר איך להתכונן למשחקים – בזה הוא היה מס' 1. מה שאני מנסה לעשות היום זה לקחת את הבסיס שקיבלתי משניהם ולשלב בפנים דברים שבאים מהלב שלי".
אתה מגיע למועדון שזכה בשתי אליפויות בשלוש שנים, אבל אתה באופן אישי מעולם לא זכית באף תואר. האם העובדה הזאת מוסיפה לחץ?
ניכר שהשאלה הזאת נוגעת בנקודה רגישה אצל קציקאריס, שלוקח נשימה עמוקה ופותח במונולוג: "לפני שלוש-ארבע שנים הרגשתי לחץ עצום לזכות במשהו. שאלתי את עצמי למה זה לא הולך, וזה תיסכל אותי. בוודאי שאני חולם על הרגע הזה, אבל היום אני יכול לומר ברוגע שאני לא אובססיבי לגביו, כי אם תסתכל על הקבוצות שאימנתי, תראה שכולם היו קבוצות ברמת ביניים בליגות קשות מאוד, כך שהיה קשה מאוד לזכות איתן. יכולתי ללכת לליגות קטנות ולקחת תארים, אבל העדפתי ללכת לליגה הספרדית, שהיא הכי קשה באירופה, כי אני אוהב את האתגר. בסופו של דבר, אני רוצה להיות חלק מדבר שאני ארגיש שאני מגשים את עצמי כל יום, ואהיה מאושר עם האנשים שסביבי, כך שלא רק האליפויות זה מה שחשוב. כשקבוצה לוקחת אליפות, אז מסביב לה כולם זוכרים את המשחק האחרון ואת רגע הנפת הגביע. אבל בתוך הקבוצה, השחקנים והצוות, הם זוכרים את הדרך, את הקשיים שהיו, ואמנם לא זכיתי להניף תואר אבל הדרך היא זו שבונה אותך. לא לקחתי אליפויות, אבל אני עובד בכל יום כמו אלוף".
"לפני שלוש-ארבע שנים הרגשתי לחץ עצום לזכות במשהו. שאלתי את עצמי למה זה לא הולך, וזה תיסכל אותי. בוודאי שאני חולם על הרגע הזה, אבל היום אני יכול לומר ברוגע שאני לא אובססיבי לגביו, כי אם תסתכל על הקבוצות שאימנתי, תראה שכולם היו קבוצות ברמת ביניים בליגות קשות מאוד, כך שהיה קשה מאוד לזכות איתן"בעונה שעברה בקובאן קיבלת סגל חזק ותקציב גבוה אבל זה לא הצליח ופוטרת. כאב לך לראות אותם מצליחים עם מאמן אחר שעבד עם אותם שחקנים?
בקובאן לא היו סבלניים איתי, והרגשתי את זה עוד לפני שהתחלנו להפסיד. אתה לא יכול להצליח אם לא מאמינים בך. ההנהלה חשבה שעם הסגל הקיים הם צריכים לזכות ביורוקאפ ואני הייתי כן ואמרתי להם שזה לא יקרה בלי חיזוק. הם גם לא ממש הצליחו אחרי שעזבתי, כלומר, היה להם רצף נצחונות מרשים מאוד אבל בשורה התחתונה צדקתי, הם לא התחזקו והודחו בחצי הגמר למרות יתרון ביתיות. אבל אני לוקח אחריות גם על החלק שלי, ואני חושב שבסופו של דבר, לא כל מאמן מתאים לכל קבוצה וזה מה שקרה לי עם קובאן. כשקיבלתי את ההודעה על הפיטורים נזכרתי שאיבקוביץ' אמר לי, 'כדי להפוך למאמן גדול אתה צריך להיות מפוטר לפחות פעם אחת'. אז הכל לטובה".
"לא נזלזל בליגה"
במהלך הראיון, שנערך בלובי המלון שבו התאכסן קציקאריס בביקור הקצר שלו בירושלים, מסכי הפלזמה בבר שידרו את תקציר מסיבת העיתונאים שערך. קציקאריס הסתכל, חייך, וזו היתה הזדמנות נהדרת לשאול אותו על הגישה שלו לתקשורת. "אני מכבד את העבודה של כל אחד ומבין שהתקשורת היא חלק מהמשחק. לכל אחד יש את הזווית שלו על המשחק ואני לא אכנס לוויכוחים אישיים עם אף אחד. אני יכול לומר שלאורך הקריירה שלי לא טיפחתי אף עיתונאי שיהיה 'שלי', גם לא ביוון. לא עניין אותי שיקדמו אותי בתקשורת ואין לי חברים עיתונאים כמו שיש לכל מאמן ביוון, אולי בגלל זה לא אוהבים אותי שם יותר מדי. אני לא אבקש שיקריאו לי מה שנכתב עלינו, כי זה רק מפריע. אני אענה על כל השאלות הקשות, אבל אם לא יתייחסו אלי בכבוד וירצו להתגרות בי, אתם תראו את המזג היווני שלי".
כמאמן, אתה מעדיף לבנות קבוצה מאפס, או שסיטואציה כמו שיש לך בירושלים, שאתה מקבל הרבה שחקנים ממשיכים, נוחה לך יותר?
"כשלקחתי עם ולנסיה ב-2006 הם היו מקום אחד לפני האחרון בטבלה, וגם שם קיבלתי בירושה הרבה שחקנים, והצלחנו בעונה הראשונה לשפר את המצב בצורה ניכרת. אותו דבר קרה לי עם בילבאו – מקום אחד לפני אחרון, ובעונה הראשונה עשינו פיינל פור ביורוקאפ ושנה אחר כך גמר יורוקאפ. כך שאני יודע להתאים את עצמי למצבים קיימים. המפתח הוא להפחית למינימום את משך הזמן שלשחקנים לוקח כדי להבין את הפילוסופיה שלי, כך שזה לא ממש משנה אם כולם חדשים או אם חלק נשארו".
.jpg)
ג'רלס, דייסון וטימור. "לקצר למינימום את משך הזמן שהם יבינו את הפילוסופיה שלי" // צילום: אלן שיבר
הסגל הנוכחי בירושלים הביא הישגים אבל הכדורסל היה לעיתים מתסכל וקשה לצפייה. איך אתה מתכנן מצד אחד לשמור על ההישגים ומצד שני לשחק כדורסל אטרקטיבי?
"זה האתגר הגדול. להיות יותר דינמיים, יותר אטרקטיביים. אני אצטרך לשכנע את השחקנים שהם יכולים לנצח בעוד סגנון ובעוד שיטה, ואין לי ספק שזה יכול לעבוד".
בשנה שעברה הקבוצה הפסידה 14 פעמים, וחלק גדול מזה היה בגלל המחשבה לרכז מאמץ באירופה וכי יש המון זמן לתקן בליגה. זה יקרה גם השנה?
"כמו כל קבוצה בעולם, אנחנו נפסיד משחקים. אבל יש משחקים שאתה מפסיד בדרך מטופשת ואת זה אני לא מוכן לקבל. זה בלתי אפשרי להפריד בין המשחקים, ולא תהיה לי אסטרטגיה שבה אני אוותר על משחק אחד כדי לנצח בשני. כשאסיים את בניית הסגל אני אדע מה תהיה חלוקת הדקות, וייתכן שאבנה את זה כך שבמשחקים מסוימים שחקנים מסוימים ישחקו פחות כדי להתאושש להמשך, אבל זו לא תהיה מדיניות. איך אפשר לרצות להפסיד משחקים? אנחנו בונים סגל עמוק שיוכל לשחק היטב בשתי המסגרות. יהיו נפילות, אבל להעדיף מסגרת אחת על פני השנייה? זה לא יושב לי בראש".
הקו הקדמי עדיין לא הושלם, אבל איזה סוג שחקנים תרצה לראות שם?
"אנחנו לא בליגת פנטסי, אבל אני אוהב שחקנים שיכולים לשחק לפחות בשתי עמדות ויכולים לתת מענה בשני צידי המגרש. אני רוצה שהפורוורד שיגיע יוכל לשחק בעמדות 3-4, והוא חייב לקלוע לפחות ב-40% משלוש כדי לרווח את המשחק. אני רוצה שהוא יהיה קלעי טהור. אני רוצה שהסנטר שלי יוכל לשחק גם בעמדה 4 ושיהיו לו יכולות פוסט אפ טובות. אני מודע גם לעניין הגיל היחסית מבוגר של הסגל הקיים, אז אני מקווה שהשחקנים שנביא יהיו צעירים יותר, עם רגליים טריות".
ייתכן שאבנה את זה כך שבמשחקים מסוימים שחקנים מסוימים ישחקו פחות כדי להתאושש להמשך, אבל זו לא תהיה מדיניות. איך אפשר לרצות להפסיד משחקים? אנחנו בונים סגל עמוק שיוכל לשחק היטב בשתי המסגרות"במסיבת העיתונאים, קציקאריס אמר שאסור להפועל ירושלים לפתח אובססיביות לזכות ביורוקאפ כדי להיכנס ליורוליג. על המפעל עצמו יש לו לא מעט ביקורת: "אני חושב שבסופו של התהליך, היורוליג יכיר בתהליך שהפועל ירושלים עוברת. היורוליג היום הוא ארגון פרטי שרוצה את הקבוצות הכי טובות באירופה, אבל האם 16 הקבוצות שם הם הכי טובות באירופה? לא. אסור לנו להיות מתוסכלים מזה, יבוא היום שהמועדון הזה יגיע למקום שהוא שייך אליו".
האם העונה הזאת תצליח סוף סוף להוריד את הקוף מהגב?
קציקאריס צוחק: "בשביל זה אני עובד כל יום. אני מקווה שהקבוצה תיכנס לי לדם ולנשמה, ואני רוצה ומקווה להיזכר כאלוף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו