בני משפחת סלומון השאירו את דלת ביתם בחלמיש פתוחה, בהמתנה לאורחים שיגיעו לסעודה לרגל הולדת הנכד. אבל הרוצח המתועב שנכנס לביתם בערב שבת, הניף את סכינו והמיט אסון על המשפחה - ועל האומה כולה.
בבית הזה בחלמיש התגוררו יוסי סלומון (70), רעייתו טובה (68) ובתם חיה (46). יוסי וחיה נרצחו, וכמוהם הבן אלעד (36), שהגיע עם רעייתו וילדיהם לבקר. ההלוויה תיערך היום (ראשון) בשעה 17:30 בבית העלמין מודיעין.
בינתיים התקבלו חדשות מעודדות - מצבה של טובה סלומון, אם המשפחה המאושפזת בשערי צדק, משתפר. הצוות הרפואי יערוך לה היום סדרת בדיקות כאשר המטרה היא לאפשר לה לצאת ללוויות של בעלה ושני ילדיה שנרצחו בפיגוע.
יוסי וטובה סלומון, להם חמישה ילדים, התגוררו במשך שנים בחלמיש. הם הגיעו בגל השני של אנשים שעלו לקרקע. יוסי עסק במשך השנים במגוון תפקידים בישוב ובין השאר שימש כסגן הרבש"צ הישובי. מספרים עליו שהיה "איש נעים הליכות", חייכן ומעורב חברתית בכל מה שמתרחש בישוב. בשנים האחרונות שימש יוסי כנהג הסעות לילדים בעלי צרכים מיוחדים, שנקשרו אליו מאוד ואהבו לנסוע במחיצתו.
הנרצחים בפיגוע בחלמיש: חיה (46), אלעד (36) ויוסף (70) סלומון
ביחד עם יוסי וטובה, שכאמור נפצעה בפיגוע, התגוררה גם הבת הגדולה, חיה, ששימשה מורה בבית ספר בלוד והיתה מסורה מאוד לתלמידיה.
"הן היו כמו תאומות, קשורות מאוד אחת לשנייה", סיפרה מירי מעוז עובדיה, תושבת חלמיש, שהתגוררה בכל שנות ילדותה בבית ממול, ואשר אחיה, לוחם בעוקץ, היה זה שניטרל את המחבל. "ההורים שלי גרים פה כבר 30 שנה. זה רחוב מאוד שקט, סך הכל שלוש משפחות. יש פה קשרי ידידות חמים". על אב יוסי סלומון סיפר הכי היה ממש "מותג ביישוב", בגלל המניין שלו. "אחד הדברים שהכי מתקשרים ליוסי זה 'המניין'. זה יישוב דתי, ויש את המניין הראשון לכל מי שמשכים קום, וזה מניין שיש לו ממש אופי, אחרי זה עושים קידוש ושותים וויסקי. זה המניין של יוסי, זה מותג ביישוב. השבת המניין הזה בוטל, לראשונה זה עשרות שנים... כמה שדיברנו בשבת וחיינו שוב ושוב את האירוע, כל אחד מהזווית שלו, אתה לא באמת מעכל שמחר אנחנו נקום ללוויות, ושבעוד שבוע ועוד שבועיים הבית הזה יישאר ריק".
צילום: אפרת פורשר
אלעד, שנרצח יחד עם אחותו ואביו, היה איש מחשבים. לו ולרעייתו מיכל חמישה ילדים, מתוכם תאומים בני שנה וחודשיים. בעת הפיגוע, הסתירה מיכל את הילדים. אמש עברה מיכל עם ילדיה לבית אחותה באורנית. לאביה, דן לנדא, סיפרה: "פשוט פעלתי בלי לחשוב. זה חוזקות שקבלתי מאמא שלי זיוה שנפטרה לפני שנתיים מסרטן. דמות מרשימה וחזקה. ברגעי משבר החינוך והדוגמה האישית הם אלה שעזרו לי ברגעים הקשים האלה".
"מיכל התנהגה בצורה מדהימה", אמר אמש לנדא, "איש קומנדו לא היה מתנהג כמוה. היא היתה באותה קומה, שבה היה המרצח, אספה את שלושת הילדים הגדולים במהירות. למטה היו בני ה־10 וחצי, 9, 5 ועלתה איתם לקומה העליונה, שם ישנו התאומים בני שנה וחודשיים. למעלה, היא הכניסה את הילדים פנימה וסגרה אחריה את הדלת, כיבתה את האור ואמרה להם להיות בשקט. היא התגנבה לחדר הסמוך, בשקט, הוציאה משם טלפון סלולרי והזעיקה את המשטרה. היא היתה איתם במשך 20 דקות רצופות על הקו ודיווחה להם מהבית על האירוע. ממש חירפה נפשה. אחר כך בשקט ירדה למטה ופנתה לאמא שהיתה פצועה בקומה תחתונה בכדי לברר אם עדיין אין מחבלים. כשהיא השיבה שאין, הלכה לחפש האחות שלא נמצאה, רק מאוחר יותר התברר לה שנרצחה. ורק אחרי זמן־מה, כשכוחות ההצלה הגיעו והיא הרגישה בטוחה שהסכנה חלפה, היא כיסתה את הראשים של הילדים בחולצות ובבגדים בכדי שלא יראו את המחזה הנוראי שהיה למטה. אני המום מאומץ הלב ומהגבורה שהיה לילדה שלי. אני גאה בה על כך".
לגבי אלעד אמר: "השם יקום דמו. הוא היה בחור חייכן, שמח, אהוב על כל קרוביו וחבריו ומלא שמחת חיים. הרצח הנורא הזה ריסק משפחה שלימה, משפחה שהיתה מאושרת. הם גידלו את הילדים בצורה יפה וטובה. ממש לתפארת.
"עכשיו אנחנו איתם פה, קרובים למיכל ולילדים. אנחנו דואגים גם לבכור שלא רק חווה אובדן העצום והטראומה הגדולה, אלא גם הוא זה ששמע את הקולות שמסביב, ואיך רוצחים את אבא שלו והוא רק בן 10 וחצי. הוא בהחלט הבין מה קורה. ויש גם בתי, אישה שראתה גופות הנרצחים. טרגדיה עצומה שיקח זמן לעכל אותה".
דן סיפר כי משפחתו כבר חוותה רצח בגלל היותם יהודים. "בני משפחה של אימי נרצחו בפרעות בחברון, שם היתה אותה ההסתה שהיהודים מנסים לפגוע באל אקצא. בלי נכבה ועם נכבה, בלי כיבוש ועם כיבוש - הסיסמה הזו נמשכת 100 שנה והיא זו שנותנת לגיטימציה להרוג יהודים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו