סיטרואן היא הרבה יותר מעוד יצרן רכב. כבר ב־1934 היא הציגה דגם סופר מתקדם, טראקסיון אוונט, שהיה ראשון עם מבנה של רכב מודרני, כזה ששילב הנעה קדמית, מתלים נפרדים לכל הגלגלים ומרכב אחוד (וללא שלדת סולם כמו בטנדרים, למשל). עשרים שנים אחרי, הציגה סיטרואן את DS, דגם ראשון וייחודי עם מתלים הידרו־פנאומטיים, עוד כמה פטנטים - ועיצוב שהיה לא פחות מפורץ דרך. והיו לה גם דגמי מופת אחרים, כמו דה שבו הסופר־פשוט וסופר־חינני, וגם לא מעט דגמים שהיו "רק" מרשימים מאוד, כמו מכוניות הסלון CX ו־XM. אפילו המסחרית ברלינגו חידשה במבנה.
אבל היצרן הסופר מתקדם הזה כשל בצד השני של משוואת החידושים. אמינות לא היתה צמודה תמיד למערכות הסופר מתוחכמות, פיתוחם של הדגמים המתוחכמים עלה הון עתק, ופרויקט עם מזראטי - SM, מכונית־על עם הנעה קדמית, שנוצר עם רכישת המותג האיטלקי - הביאו לקריסת סיטרואן ומכירתה לפיג'ו (1974).
הנה היא כאן
ההמשך היה מורכב. סיטרואן ניסתה לשמור על הייחוד, כולל מוזרויות בתא הנוסעים, אך המקוריות לוותה בבעיות וסיטרואן איבדה את היכולת להתחדש ונשרכה אחרי פיג'ו. אבל הרוח נשארה ושינויים בהנהלת החברה - כולל מינוי ראשון של אישה לראשות יצרן רכב - הובילו את המותג לדרך חדשה.
וגם C3 החדשה. הדגם החדש, דור שלישי לסופרמיני שהוצגה ב־2002, מביא לעסק עיצוב כה מיוחד, כה חביב, כה חינני, שהופך את חבריו לקטגוריה ל"סתם" מכוניות; שילוב הצבעים, המרכיבים הייחודיים כמו כריות הצד ובכלל המבנה "הנפוח" יוצרים מכונית מקסימה למראה. ולא רק בחוץ. עיצוב סביבת הנהג משלב קווים מקוריים, מוסיף גוונים לחיזוק ההופעה, מתבל בפריטים ייחודיים כמו ידיות סגירה - ואינו נופל בבעיות של יום־יום כמו בקקטוס; כאן אין בעיה של פתחי מיזוג. ל־C3 אבזור נוחות עשיר והוא מרשים אפילו יותר ברמת הגימור שנבחנה. אבזור הבטיחות ברמת הגימור הבסיסית חסר, אך בגבוהה סביר למדי.
המרחב מלפנים טוב והמושבים המגודלים מוסיפים גם לתחושה ולאווירה, אבל הם חסרים תמיכה צדית. מסך המגע במרכז מנהל את הכל - והמשמעות היא שתמיד צריך לעבור דרכו. יש דברים שאפשר ורצוי להשאיר בחוץ. איכות החומרים בסיסית, עם פלסטיק נוקשה, אבל רמת ההרכבה טובה. המרחב מאחור טוב לשני נוסעים, והמושב סביר, בוודאי לסופרמיני. כך גם תא המטען, שהוא גדול יחסית ושימושי.
פירעון השטר
בשעה של־C3 הפורשת היו מנוע מיושן (1.6 ליטר) ותיבה עתיקה (4 הילוכים), לחדשה מנוע 1.2 ליטר עדכני עם מגדש וזה משודך לתיבה אוטומטית בת 6 הילוכים. לרוב, השילוב הזה פועל מצוין. הביצועים טובים, התגובה ללחיצה על המצערת מיידית ועליזה, ומצב "ספורט" מוסיף עוד. צריכת הדלק בנסיעה מאומצת היתה 12.8 ק"מ לליטר ובשיוט 18 ק"מ לליטר.
אבל לא הכל יופי. בנסיעה איטית, כמו בפקקים, המנוע, כמו עוד מנועי 3 צילינדרים, רועד באופן מורגש (אך לא בעמידה). גם פעולת התיבה אינה חלקה כמו בנסיעה רגילה. מערכת הדימום/התנעה ממש נלהבת לכבות את המנוע, וכדי לנטרל אותה צריך לפשפש במחשב, פשוט כי אין כפתור.
נוחות הנסיעה של ה־C3 סבירה בעיר, אך שיבושים מהסוג החד או סתם קטע כביש עם רצף שיבושים יועברו באופן מוחשי מדי פנימה. וכך גם מחוץ לעיר; נוחות הנסיעה שם טובה על טלאי כביש והמכונית מסתדרת היטב באספלט, אבל שיבושים של ממש מועברים באופן מורגש לנוסעים.
ובשעה שנוחות הנסיעה מחוץ לעיר עדיפה על זו שבתוכה, רעשי הכביש והרוח נשמעים באופן מוחשי בכביש המהיר. ההגה קל מדי רוב הזמן והוא משנה משקל במהירות גבוהה, אך עושה זאת תוך כדי פנייה ובאופן לא נעים.
קסם בתנועה
המנוע וההילוכים אינם רהוטים במהירות זחילה, נוחות הנסיעה בעיר ובידוד הרעשים מחוצה לה הם רק בינוניים, וגם הקשר הדינמי שלה לנהג לא מתעלה. עם זאת, הביצועים של ה־C3 טובים ומספקים, היא שימושית מאוד, יש לה אבזור נוחות עשיר מאוד ואבזור הבטיחות עדכני. המחיר שלה אטרקטיבי ביחס ליתרונותיה, חסרונותיה ומול המתחרים - ויש לה הופעה מקסימה ותא נוסעים יפהפה הממקמים אותה, בתחום זה, מעל כל השאר.
צילום:אילן קליין
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו