ימים ארוכים ולילות בלי שינה חיכינו עד שהגענו לדיון אתמול בבג"ץ. הגעתי עם ציפיות שיהיה סוף כל סוף מישהו שיסתכל לילדים שלנו בעיניים ויראה איזה סבל עובר עליהם ובאיזו סכנה הם מצויים. קיווינו שבית המשפט ייתן בראש ובראשונה לפני הכל מזור לצורך של הילדים בטיפול. רצינו פתרון מיידי.
מאוד התאכזבנו מכך שלמרות שביקשנו דיון בהול כבר ב־1 ביוני, קבע בית המשפט את הדיון ל־27 בחודש ומה שהציע זה רק גישור. לא הבנו למה לא היה אפשר להציע גישור כבר לפני שלושה שבועות וחצי. ואם כבר נקבע גישור - למה לא להתחיל מייד? אנחנו מוכנים להתייצב לגישור מהרגע הזה ועד שיעלה עשן לבן.
עדי עברה לטיפול בשניידר, וזו טלטלה קשה. אמנם יש שם רופאה מטפלת מצוינת, אבל כל מה שעדי היתה רגילה אליו נלקח ממנה. היא צריכה להתחיל להתרגל למקום חדש, לרופאים חדשים, לצוות חדש. החברים שהכירה במחלקה לא איתה. המתנדבות שהיא רגילה אליהן אינן. קשה להסביר את זה לילדה בת 4. ולא רק עדי - כל הילדים סובלים ונמצאים בסכנה בכל דקה שעוברת.
פתחתי ביום ראשון עם 11 הורים נוספים בשביתת רעב, ונשבות עד שיימצא פתרון. אנחנו מסתכלים על ילדינו ואומרים להם: "אכפת לנו מכם ואי אפשר לדחות את הפתרון".
שביתת הרעב לא פשוטה והחום מציק, אבל כשאני מביט לעדי בעיניים אני מקבל כוחות. אני יודע עם אילו אתגרים היא מתמודדת ובתור אבא אני שואב כוחות ממנה. אני עושה את זה למענה ולמען הילדים האחרים.
הדרישה שלנו היא שהרופאים יטפלו בילדים בירושלים. מכיוון שאנחנו מעריכים שזה בלתי אפשרי שהם יחזרו להדסה, ביקשנו מבית משפט לאשר פתיחת מחלקה בשערי צדק. הערכנו שהדסה היא לא פתרון רלוונטי, אבל אולי ייתכנו עוד הפתעות.
קיבלנו בדיון בבית המשפט את פרופ' זאב רוטשטיין ואת משה בר סימן טוב בקריאות גנאי, משום שהגענו טעונים מבחינה רגשית ואיבדנו כל אמון ביכולות של בר סימן טוב לנהל משבר בסדר גודל כזה. המשבר גדול עליו. זה משבר שיכול וצריך היה להסתיים כבר בינואר, והנזקים והכישלונות שלו בפתרון המשבר הם על גבם של הילדים שלנו. הוא חייב להעביר למישהו אחר את ניהול המשבר הזה.
אנחנו שובתים רעב ודורשים את פתיחת המחלקה בשערי צדק, ולדעתנו זה לגיטימי להפעיל לחץ שכזה. בראש ובראשונה אנחנו צריכים פתרון שיאפשר לילדים לקבל את הטיפול מהרופאים שלהם בירושלים. הנושא כאן הם ילדים חולי סרטן, שחייהם נתונים בסכנה ושסובלים ייסורים נוראים בעקבות הטיפול הקשה, אך לצערי אף אחד לא סופר אותם. את הילדים האלו עלינו לעטוף בחום, להגן עליהם ולתת להם את ההזדמנות הטובה ביותר להחלים. הם לא צריכים עוד אתגרים מעבר לאתגרים הקשים שאיתם הם מתמודדים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו