מומחים לרפואה ולהסתרה

נראה היה שהניתוח שעבר אמיר (שם בדוי) בבית החולים בילינסון בפתח תקווה לפני חמש שנים הושלם בהצלחה. את הניתוח לכריתת הוושט, בשל גידול סרטני, ביצע אחד הרופאים הכירורגים הבכירים הטובים בארץ - פרופ' חנוך קשתן, מנהל מחלקה כירורגית ב' בבית החולים, ולאחר מכן ההחלמה נראתה תקינה ושגרתית. ואולם, בשלב מסוים החל מצבו של אמיר להידרדר בעקבות זיהום שהלך והתפשט - עד למותו כחודש לאחר הניתוח, ב־20 ביוני 2012, כשהוא רק בן 56.

החודש הגישה משפחתו של אמיר תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים כללית, האחראית לבית החולים בילינסון. לפי התביעה, בגלל רשלנות בניתוח, בטעות הושארה צינורית גומי שהיתה כרוכה סביב הקיבה, והלחץ שלה גרם לזיהום חמור. לאחר שהרופאים בבילינסון גילו את הצינורית הם התעכבו באופן רשלני בטיפול בבעיה, וחמור מכך, נטען כי "לאורך כל הדרך הצוות הרפואי הסתיר מהתובע וממשפחתו את העובדה שגוף זר נשכח בגופו, ומאליו לא נאמר להם שגוף זר זה היה הגורם המרכזי בגרימת מותו". 

מהמקרה של אמיר, הנחשף כאן לראשונה, עולה הטענה כי הוסתר ממנו וממשפחתו המידע על הכשל הקשה בטיפול בו. ואולם, מתחקיר מיוחד של מוסף "בריאות היום" מתברר כי הטרגדיה האישית הזו איננה חריגה. למרבה הצער, מדובר בדוגמה מתוך תופעה נרחבת, שבה רופאים רבים וצוותים רפואיים במערכת הבריאות מסתירים במכוון או נמנעים מלמסור מידע למטופלים על טעויות, תקלות ותאונות שאירעו בזמן הטיפול הרפואי. לעתים מדובר בתקלה משמעותית הידועה כבר בזמן הטיפול הרפואי ומסבה נזק מתמשך לחולה, ולעתים הנזק עלול להיות בלתי הפיך ואף להוביל למוות. על פי הערכות של בכירים במערכת הרפואית, התופעה הנרחבת כוללת מדי שנה לפחות מאות מקרים של תאונות, תקלות וטעויות רפואיות שמוסתרות מהחולים שנפגעו ומבני משפחתם, וזאת בניגוד להוראות משרד הבריאות, לפסיקות מחייבות של בתי המשפט וכן להנחיות מפורשות של האתיקה הרפואית בארץ.

על פי כללי האתיקה מ־2004 של ההסתדרות הרפואית, המאגדת את מרבית הרופאים בישראל, "בכל מקרה של תקלה בטיפול בחולה אשר יש לה השפעה על בריאותו או על המשך הטיפול בו, יש ליידע את החולה, מוקדם ככל האפשר, בדבר התקלה, וזאת בהבעת אמפתיה וצער על מה שקרה. הגילוי ייעשה על ידי הרופא האחראי, והוא יכלול מידע שישיב על השאלות: מה קרה, מתי קרה וכיצד קרה ואילו צעדים ננקטים כדי שתקלה זו לא תישנה בעתיד. הגילוי יכלול גם מידע לגבי ההשפעה האפשרית של התקלה על בריאותו של המטופל ועל הצעדים הננקטים כדי לתקן תקלה זו". עוד נקבע כי "נטילת אחריות אינה הודאה באשמה; לפיכך, הרופא המדווח יימנע מהצהרה או הסכמה לכך שהוא, או רופא אחר או המוסד הרפואי, אשמים בתקלה שהתרחשה".

בהקדמה לכללי האתיקה נכתב עוד כי "עבודות מחקר רבות מורות כי הרוב המוחלט של החולים רוצים לדעת על כל טעות או תקלה, ולו גם קלת ערך, שהתרחשה במהלך הטיפול הרפואי. עם זאת, עבודות מחקר רבות אחרות מראות כי הרופאים נוטים להעלים מידע מהחולים ואין אנו נוטים לחשוף טעויות שעשינו. פער זה, הנגלה במהירות בפני החולה, פוגם קשות ביחסי האמון בינו לבין הרופא, והוא שעומד ביסודן של מרבית התביעות בגין רשלנות רפואית המוגשות נגד רופאים, ומרבית החולים התובעים מבטאים תחושות של כעס, מרירות, בגידה והשפלה כאשר הם חשים כי מידע חיוני מוסתר מהם. רובם אף מוכנים להודות כי לא היו תובעים את הרופא לו בזמן האמת היה מתייחס אליהם בהגינות וביושר, תוך מתן הסבר מלא ואמין והתנצלות כנה על שהתרחש".

בית החולים בילינסון // צילום ארכיון: יהושע יוסף

ואכן, לדברי בכירים במערכת הבריאות בארץ, התופעה מתמשכת ואף מתרחבת למרות חומרתה ואף שהצוותים הרפואיים יודעים כי אם ההסתרה תתגלה - עלול הדבר להוביל להליכים משמעתיים נגד הצוות הרפואי ולתביעות ולתלונות של המטופלים ובני משפחתם. על פי עדויות הבכירים, התופעה קיימת בכל תחומי הרפואה, אם כי היא בולטת במיוחד בתחום הכירורגיה, מאחר שבתחום זה חלק מהטעויות הן מוחשיות מאוד, וכן פושה בכל סוגי מוסדות הבריאות בארץ: בבתי חולים ציבוריים, כולל בתי חולים פסיכיאטריים וגריאטריים, בבתי חולים פרטיים ובמרפאות קופות חולים. 

התחקיר של "בריאות היום" מבוסס על תיעוד של מקרים רפואיים, על דו"חות של ועדות בדיקה במשרד הבריאות ועל שיחות עם עובדים בכירים במערכת הבריאות, כולל מנהלי בתי חולים, רופאים ואחיות - כולם בכירים העוסקים בתחום הבקרה והפיקוח על בתי החולים וקופות החולים.

כשהיוהרה מרקיעה שחקים

העדויות לתופעת ההסתרה המכוונת ממטופלים הן רבות, וכוללות למשל את עדותו של אחד ממנהלי בתי החולים הציבוריים במרכז הארץ, אשר מודה כי התופעה "קיימת בהחלט בבתי החולים בארץ והיא אפילו נרחבת מאוד. חלק מהרופאים לא רוצים לספר על הטעויות שלהם או המחלקה שלהם למטופלים, כי הם רוצים שימשיכו אולי לחשוב שהמחלקה שלהם היא הטובה ביותר ושהם והמחלקה שלהם חסינים מטעויות. בחודשים האחרונים היה באחד מבתי החולים הציבוריים מקרה של חולה שהורידו אותו לניתוח ברגל, אבל בכניסה לחדר הניתוח גילה רופא מתמחה בכיר שכל הרישומים היו מוטעים ובניגוד לכל הנהלים של משרד הבריאות, ומה הוא עשה? מחק, קרע והשמיד את כל המסמכים והטפסים שעל גביהם תועדה הטעות, שהיתה יכולה להביא לניתוח ברגל הלא נכונה. היה דיון חמור מאוד בנושא הזה באותו בית חולים. זו היתה אמנם טעות שנמנעה, אבל היו מקרים שטעויות ותקלות בטיפול קרו ואז היה צריך ממש לחזור ולדרוש מהרופאים לספר לחולים ולבני המשפחה על הטעות, כי חלקם ממש לא רצו לעשות זאת ביוזמתם".

אחות בכירה מבית חולים גדול בדרום הארץ אומרת כי "אין ספק שהנורמה של הסתרת מידע על טעויות ותקלות בטיפול הרפואי היא בהחלט חלק מהדרך שבה מערכת הבריאות עובדת בשגרה. זה ממש מובנה ושכיח מאוד בתוך בתי החולים שלא מגלים לחולה על תקלה בטיפול הרפואי, והרבה מאוד פעמים אם כבר נערכת בדיקה פנימית על התקלה, אז לרוב לא מספרים זאת לחולה ולבני משפחתו". 

ד"ר בועז לב // צילום: דודי ועקנין

לדברי האחות הבכירה, "המשפחה והחולה מקבלים לרוב מידע מאוד כללי בקשר לטיפול הרפואי, אבל עד היום, אחרי יותר מ־20 שנה במערכת הציבורית, לא נתקלתי בשיחות עם משפחות שבהן הרופא יורד לעומק הבעיה והכשל שהיה בטיפול. לרוב הדברים נאמרים, אם בכלל, רק באופן כללי מאוד, והצוות הרפואי יודע שרוב החולים והמשפחות לא מודעים לכך שאירעה תקלה בטיפול הרפואי ולכן הם גם לא יודעים מה לשאול. זו לצערי התרבות הניהולית והארגונית ברוב בתי החולים בארץ, וזה נורא. הנורמה המקובלת היא פעמים רבות טשטוש והסתרה".

מנהל מחלקה בבית חולים ציבורי גדול בצפון הארץ מוסיף כי "ההסתרה של טעויות בטיפול הרפואי היא אכן תופעה נרחבת מאוד ומקיפה מאוד. לכולנו קשה מאוד להודות בכישלון ועוד להודות בכך בפני החולה והמשפחה שלו. באחרונה היה מקרה באחת המחלקות שבלילה אושפז חולה צעיר עם מחלה קשה ועמידה לטיפול, לאחר שכבר היתה החמרה במצבו. במחלקה הוא טופל על ידי מתמחה צעיר שהחליט באופן מוטעה, ועוד עם רופא בכיר ממנו, שלא לתת טיפול אנטיביוטי לחולה. התוצאה היתה שלקראת הבוקר מצבו של החולה החמיר מאוד והוא כבר היה על סף קריסה. במקרה זה הרופאים הבכירים התעשתו והוא קיבל טיפול תרופתי מאסיבי ומצבו השתפר. ברור שבמקרה הזה אף אחד לא ילך ביוזמתו לחולה או למשפחתו וידווח להם על מה שקרה בלילה. ברור גם לכולם שהמקרים האלה קורים עוד יותר במחלקות הכירורגיות, שם היוהרה של הרופאים הכירורגים שעושים ניתוחים מרקיעה לשחקים".

עובד בכיר בתחום הבקרה על בתי החולים מספר כי "זה נכון שיש תופעה נרחבת של הימנעות מביצוע תחקירים פנימיים לאחר שקרו תקלות ותאונות רפואיות. גם ברור לכולם שקרתה תקלה והיא אפילו גרמה נזקים לחולה. מבחינת בית החולים, תחקיר שיעלה על הכתב עלול הרי להיות ראיה שתעזור למאבק משפטי שעשוי לנהל החולה נגד בית החולים. ברור גם שיש קשר של שתיקה, וכי אם החולה או בני המשפחה לא שמים לב בעצמם לתקלה, אז לרוב לא ידווחו להם. במקרים רבים זה נסגר בתוך הצוות ששומרים ומגינים אחד על השני. הדבר החמור הוא שלעתים קרובות זה גם מגובה בעצימת עין ואפילו בעידוד הנהלות חלק מבתי החולים, ואפילו למעלה מזה. עד שאין תלונה או תביעה או חקירה עיתונאית - מתנהלים טיוח או השתקה".

"דרושה חקירה פנימית אמיצה"

משפחתו של אמיר החליטה לבסוף לתבוע את קופת חולים כללית. על פי כתב התביעה, את הניתוח לכריתת הוושט הוא עבר לאחר שניתנה לו הערכה רפואית שלפיה היה לו סיכוי מצוין להחלמה מלאה מהגידול הסרטני שהתגלה אצלו וטרם שלח גרורות. הניתוח בוצע ב־22 במאי 2012 על ידי צוות בראשותו של פרופ' קשתן, מנהל כירורגית ב' בבילינסון. 

על פי התביעה, שהוגשה החודש לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עורכי הדין שי פויירינג ונמרוד הלוי, ביום הרביעי לאחר הניתוח הופיע סמן ראשון ומדאיג של הפרשה עכורה באזור הצוואר, אשר נמשכה גם בימים לאחר מכן, ואמיר החל גם לסבול מחום גבוה. רק ביום השמיני הוא נלקח להדמיית סי.טי שבה התגלו ממצאים המעידים, לפי התביעה, כי "גוף זר נשכח ברשלנות רבתי בתום הניתוח, כך שצינורית גומי נשכחה כשהיא כרוכה סביב הקיבה וגרמה ללחץ גבוה בקיבה ולדלף". 

ולמרות זאת נטען בתביעה כי "עובדה מטלטלת זו שגוף זר נשכח בגופו של החולה הוסתרה ממנו וממשפחתו... למרות הממצאים הברורים המלמדים על הישארותה הרשלנית של הצינורית סביב הקיבה בתום הניתוח, לא נעשה דבר וחצי דבר... מאליו ברור שהיה על הצוות הרפואי לאבחן את המצב כבר ביום הרביעי לאחר הניתוח ולנתח לאלתר את המנוח, והנה אם לא היה די בעיכוב המתמשך והרשלני של ימים ארוכים, הרי שגם לאחר שהאבחון נעשה, הוא עדיין לא הובהל לחדר הניתוח על מנת להצילו". 

בית החולים איכילוב // צילום ארכיון: יהושע יוסף

על פי התביעה, "חלפו עוד יומיים שבהם התייסר המנוח מהזיהום שפשט בגופו עד אשר נשלח לבדיקה שהדגימה את הממצאים מבדיקת ההדמיה... ורק בשלב זה ובאיחור רבתי הוא הובהל לחדר הניתוח, שם בוצעה פתיחה של בית החזה מימין. בניתוח נמצאה הצינורית שנשכחה". למרות הניתוח המתקן סבל אמיר מהזיהום, שכבר הספיק להתפשט בגופו. הוא הועבר למחלקת טיפול נמרץ עד למותו, וזאת, לפי התביעה, "כתוצאה מהחמרה חריפה בתהליך הזיהומי, שהחל ביום השלישי לאחר הניתוח". כתב התביעה מבוסס על חוות הדעת שכתב פרופ' אלון בן־נון, מנהל המחלקה לניתוחי חזה בבית החולים הממשלתי שיבא בתל השומר, הנחשב לאחר מבכירי וטובי הכירורגים בארץ. 

על פי עדויות המשפחה וכתב התביעה, דבר הטעות לא נמסר להם. נוסף על כך, אין בתיק הרפואי כל זכר לכך שנערכה בדיקה כלשהי בבית החולים בעקבות הפרשה הקשה הזו, ולו על מנת לנסות למנוע את המקרים הבאים. 

הדבר חמור במיוחד מאחר שכבר בפברואר 2011, כשנה חצי לפני מותו של אמיר, הוציא מנכ"ל משרד הבריאות דאז, ד"ר רוני גמזו, הוראות לכל בתי החולים המתייחסות לארבעה סוגי אירועים של טעויות בטיפול הרפואי שיש לגביהם הנחיות מיוחדות ומפורשות. אחד האירועים האלה הוא "השארה בשגגה של גוף זר במהלך ניתוח, אשר גרמה לנכות או הצריכה ניתוח נוסף לשם הוצאתו" - מקרה הזהה בדיוק למתואר בכתב התביעה שהגישה משפחתו של אמיר נגד בית החולים.

על פי הנחיות משרד הבריאות, במקרה כזה על בית החולים לדווח על כך למטופל ולבני המשפחה, ולשתף אותם בפעולות שננקטו ויינקטו בעתיד למניעת הישנות האירוע. כמו כן מחויב בית החולים לדווח על האירוע לשאר הנוגעים בדבר, לבצע מיד תחקיר מעמיק, ואף להורות במידת הצורך על בדיקת האירוע במסגרת ועדה פנימית בבית החולים. כל זאת כדי "להבין מה היתה השתלשלות העניינים והגורמים שהביאו להתרחשות האירוע, ללמוד ולהפיק לקחים מהמקרה ולהטמיעם במהירות, מתוך מטרה למנוע את הישנותו".

עו"ד פויירינג, מומחה בתביעות רשלנות רפואית ורופא בהכשרתו, המייצג את המשפחה, אומר: "אין ספק כי היתה בפרשה הקשה הזו הסתרה של מקרה מובהק של טעות שהביאה למותו של החולה. אין גם ספק כי השארת הצינורית, שהיתה כרוכה סביב הקיבה, היא בגדר רשלנות קשה. אבל במקרה הזה אולי כ'חטא על פשע' היה עיכוב קריטי ובלתי מוסבר באבחון מקור הזיהום, ולאחר מכן עיכוב קריטי נוסף בטיפול היחיד הנדרש והמתבקש - עריכת ניתוח חוזר להוצאת הצינורית. על כל אלה עוד נוספה העובדה שהצוות הרפואי הסתיר מהחולה ומהמשפחה עובדות אלה, למרות שלפי התיק הרפואי ברור באופן חד־משמעי שהם ידעו על התקלה הקשה שאירעה בניתוח וגם על התוצאות הקשות של הטעות. הייתי מצפה שהמקרה הקשה לא רק ידווח באופן מלא למשפחה, אלא שבנוסף תיערך חקירה פנימית אמיצה כדי שמקרים כאלה לא יחזרו, אבל ברור שגם זה לא יקרה". 

לבית החולים בילינסון הועברה רשימה ארוכה של שאלות על הפרשה, ובהן שאלות על הטענות להסתרה ולטיוח המקרה בפני החולה ומשפחתו. בעקבות שאלות אלה נמסר מבית החולים בילינסון: "ככלל, בית החולים דוגל בשקיפות במידע כחלק בלתי נפרד מהטיפול בחולה, ומקפיד להעביר מידע מלא למטופלים ולבני משפחתם כפי שנהג גם במקרה זה. המשפחה קיבלה את כלל המידע על הניתוחים ועל מצבו הרפואי של המטופל. סיבת פטירת המנוח נובעת מאחד הסיבוכים המוכרים והנפוצים של הניתוח המדובר, ללא קשר לצינורית, שעשויה מחומר שאינו גורם לזיהומים ויכול להישאר בגופו של אדם שנים רבות".

טיוח אחר טיוח

פרשה כואבת אחרת אירעה בינואר 2012 בבית החולים הממשלתי־עירוני איכילוב בתל אביב. מטופל דיאליזה בן 65 מצא את מותו בעקבות תקלות קשות בהפעלת מכונת הדיאליזה שאליה היה מחובר במחלקת ניתוחי לב בבית החולים. גם במקרה זה, שנחשף בחדשות 10, הוסתרה התקלה הפטאלית מהמשפחה, אף על פי שהמידע עליה היה ידוע לצוות הרפואי. בעקבות הטרגדיה נערכה חקירה על ידי ועדת בדיקה של משרד הבריאות, אשר ממצאיה משנת 2015 נחשפים כאן לראשונה. כמו כן הגישה המשפחה תביעה נגד משרד הבריאות ובית החולים לבית משפט השלום בתל אביב, וזו הסתיימה בפשרה כספית.

בחודשיים שקדמו לאסון אושפז החולה ביחידה לטיפול נמרץ במחלקת ניתוחי לב, לאחר שעבר ניתוח מעקפים בשל מחלת לב קשה. לאחר הניתוח הוא התחיל להתאושש, אך אז הופיעו אצלו סיבוכים קשים, ובכלל זה אי־ספיקה בכליות, ולכן הוא חובר למכשיר דיאליזה שסינן את כל הדם בגופו. על פי דו"ח הבדיקה, בלילה שבין 4 ל־5 בינואר 2012 הפעילה אחת האחיות במחלקה את המכשיר, אף שלא היתה לה הרשאה להפעילו, והיא עשתה זאת באופן שגוי וכושל שגרם לכך שכמות ניכרת מדמו של החולה נשאבה אל מחוץ לגופו, והוא נפטר בייסורים.

"התופעה בולטת במיוחד בתחום הכירורגיה, ובכל סוגי מוסדות הבריאות בארץ" // צילום: גטי אימג'ס

על פי דו"ח הבדיקה, כבר באותו בוקר נערך בבית החולים איכילוב תחקור של המקרה ולאחר מכן גם במחלקה לניהול סיכונים, המחלקה שאחראית לבדיקת אירועים ותקלות רפואיות בבית החולים. התברר כי הדיווח בתיק הרפואי על ידי הצוות הרפואי, שכלל רופאים ואחיות, היה בשלב הראשון דיווח חלקי מאוד ומטייח, ולא כלל את העובדות שהצוות עצמו כבר ידע מהבוקר האירוע. נוסף על כך, הדיווח שנמסר למשפחה על ידי רופא בכיר במחלקה לניתוחי לב לא כלל שום מידע על התקלה החמורה, וזאת כאמור חרף העובדה שכל הצוות כבר ידע עליה. גם הדיווח של הנהלת בית החולים למשרד הבריאות התעכב ולא היה מיידי כמתחייב.

הוועדה במשרד הבריאות קבעה כי הדבר נעשה בניגוד גמור להוראות המפורשות של חוק זכויות החולה והוראות משרד הבריאות. נוסף על כך, בפני ועדת הבדיקה העלו חלק מאנשי הצוות הרפואי טענה חסרת תקדים בחומרתה, שלפיה הדיווח הלא נכון למשפחה והעלמת המידע מהתיק הרפואי נעשו לאחר ש"התקבלה הנחיה מהמחלקה לניהול סיכונים". מנגד, הנהלת בית החולים דחתה את הטענות האלה. עוד ציינה הוועדה כי היא אפילו לא קיבלה מבית החולים עותק מלא של התיק הרפואי של החולה, כפי שמקובל בחקירות שמנהל משרד הבריאות.

ועדת הבדיקה במשרד הבריאות המליצה על שורה של המלצות מעשיות בעקבות חקירת המקרה, ובין השאר קבעה כי "יש להקפיד לדווח למשפחה בזמן אמת על פרטי המקרה כפי שאלו ידועים באותו הרגע, גם אם הדיווח אינו סופי", וכן כי "על בית החולים להקפיד על דיווח מיידי לאחר כל אירוע מיוחד ועל משרד הבריאות לאכוף דיווח בזמן".

מבית החולים איכילוב נמסר בתגובה כי "הנהלת המרכז הרפואי איכילוב רואה כיעד מרכזי חינוך והטמעת תרבות ארגונית של שקיפות מלאה כלפי המטופל ומשפחתו. בין היתר פועלת הנהלת בית החולים לעידוד דיווח של הצוות על כל אירוע חריג במטרה ללמוד ולהפיק ממנו לקחים. בעקבות הבדיקה המקיפה שערכה הנהלת בית החולים בנושא הופקו לקחים רבים מהמקרה: הופצו הנחיות המעודדות התנהלות שקופה של הצוות מול מטופל ובני משפחתו לאורך כל הטיפול וגם בהתרחשות אירוע חריג, ננקטו פעולות של חינוך והדרכה להעלאת מודעות הצוות לדווח על תקלות ואירועים חריגים, והוגדר תהליך מובנה לאופן הטמעת ציוד וטכנולוגיות חדשות לשימוש בבית החולים, שכולל מתן הדרכות, הכשרות והרשאות לצוותים לגבי אופן תפעולו של הציוד החדש והתמודדות עם תקלות אפשריות בציוד. אנו מקווים כי יישום הלקחים ימנע הישנות מקרה דומה בעתיד".

 "הצוות הרפואי הסתיר מהתובע וממשפחתו את העובדה שגוף זר נשכח בגופו" // צילום: גטי אימג'ס

ממשרד הבריאות נמסר כי בעקבות בדיקת המקרה קבע בחודש יוני 2015 פרופ' חיים הרשקו, אז נציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים, כי "ממצאי הוועדה מעלים שאלות כבדות משקל לגבי מחויבות הנהלת המוסד להכשרה מקצועית של חברי הצוות המקבלים מטלות שלא הוכשרו כראוי לבצע אותן. כמו כן מתעוררות שאלות לגבי נכונות ההנהלה לנהוג בשקיפות מלאה אל מול בני המשפחה וחברי ועדת הבדיקה, הזכאים לקבל את מלוא המידע העומד לרשות הנהלת בית החולים. בעקבות הערות אלו התבקשה הנהלת המוסד לפרט אילו צעדים מנהליים ננקטו על ידיה כדי לתקן את הפגמים שדו"ח הוועדה מצביע עליהם".

בעקבות פניית "ישראל היום" הודיע משרד הבריאות כי הוא יפתח בבדיקה מחודשת של הפרשה, תוך התמקדות במידע שהוסתר במכוון מהמשפחה ומהמשרד. ד"ר בועז לב, המכהן כיום כנציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים, מסר כי "בבחינה שלאחר מעשה צריך לבחון בחומרה את מעורבות הסגל וההנהלה בשיהוי מסירת העובדות למשפחה, את השיהוי בדיווח האירוע למשרד הבריאות ואת יושרת ההתנהלות עד לבירור האירוע. משרד הבריאות יבחן מחדש את התייחסותו לאירוע".

באשר לטענות העולות בתחקיר בנוגע לתופעה של הסתרת מידע ותקלות מחולים, נמסר ממשרד הבריאות כי "משרד הבריאות שם לנגד עיניו באומץ רב ומאתגר את נושא השקיפות והגדרתו של 'המטופל במרכז'. בקשר לטענות על הסתרת מידע רפואי לכאורה, נושא חובת תיעוד מהלך המחלה במוסד רפואי מעוגן בחוק זכויות החולה ובהנחיות המשרד על חובת ניהול הרשומה הרפואית. ברוח הזו נכתבו כבר בין היתר שני חוזרים. נוסף על כך, משרד הבריאות עתיד לפרסם עדכון לחוזר מינהל רפואה 'חובת הודעה של מוסד רפואי על פטירות ואירועים חריגים'. במסגרת העדכון, תקום חובה על המוסד הרפואי לעדכן את המטופל בדבר העברת הודעה בעניינו למשרד הבריאות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו