גבירתי הקומפוזיטורית

בפתח הפרק השישי ב"מגניפיקט עברי", שכתבה המלחינה אביה קופלמן, נשמעות מכות תוף משולשות, נקישות אלימות, חסרות סבלנות, כאילו מישהו הולם בדלת, משתוקק לצאת החוצה. הפרק הוא לחן לשורות הראשונות בשיר "אבשלום" מאת יונה וולך: "אני מוכרחה פעם נוספת להיזכר בבני אבשלום ששערותיו נתפסו ברחמי ולא יצא לי" - הבן דורש לצאת מן הרחם אך אינו יכול. 

"זה שיר על הפלה", מסבירה קופלמן, "רציתי לבטא במגניפיקט שלי את האימהות על כל צדדיה: שמחה, אבל גם עקרות, הפלה ושכול. את הטקסט המסורתי של המגניפיקט פתחתי לטקסטים של וולך, רחל, רילקה וגם לקטעים מהתנ"ך. המגניפיקט הוא טקסט 'נשי' במקור, שיר הלל של מריה לאחר שהתבשרה על הריונה, אבל חשבתי לעצמי איזה מלחין־גבר כתב מגניפיקט מזווית נשית באמת?"

קופלמן היא אחת המלחינות המבוצעות והמשפיעות ביותר בארץ. היא זוכת פרס רה"מ למלחינים, ויצירותיה נשמעות בכל העולם ומבוצעות בידי מוזיקאים מובילים, ובהם רביעיית קרונוס האמריקנית המהוללת ורבות מהתזמורות בארץ. קופלמן היא גם מלחינת הבית של התזמורת הסימפונית ירושלים, שתבצע בחודש הבא, בניצוחו של פרדריק שזלן, את "מגניפיקט עברי" (11-10 ביולי, בירושלים ובתל אביב). בניגוד ליצירות ישראליות אחרות המנוגנות בארץ, הנמשכות כעשר דקות ומשמשות מעין "מתאבן" קצר לקונצרט, יצירתה של קופלמן נמשכת כ־35 דקות ותעמוד בלב התוכנית. 

אביה קופלמן // צילום: נטלי רוז

קופלמן נולדה במוסקבה והתחילה ללמוד פסנתר כשהיתה בת חמש, אבל פרשה במהרה. "היתה לי מורה קשוחה", היא אומרת, "אחרי שעלינו לארץ התחלתי ללמוד בלט והבנתי שאני שם בשביל המוזיקה ולא בשביל הריקוד. הבנתי שאני רוצה להלחין. היתה לי תחושת ייעוד".

"אני לא יכולה להגדיר את הסגנון שלי", היא אומרת, "אמן רוצה ליצור, את ההגדרות הוא משאיר לאחרים". מן ההגדרה "מלחינה קלאסית" היא מסתייגת נחרצות. "למה לא פשוט 'מלחינה'? אני מקשיבה להרבה מוזיקה מכל הסוגים והסגנון שלי מורכב כנראה מכל מה שאני נחשפת אליו", היא אומרת.

הלחנה עדיין נתפסת בארץ כמקצוע גברי. "מוזיקה קלאסית זה תחום גברי מאוד, שמשמר את יחסי הכוחות של פעם. בעיה קשה נוספת היא הטרדות מיניות ברמות שונות. בשביל חלק מהמוזיקאים בארץ אני, למרות הכל, 'ילדה'. ידעת שיש בארץ רק מרצה אחת לקומפוזיציה? (בטי אוליברו; מ"א). יש בערך 15 מרצים לקומפוזיציה באקדמיה בירושלים - ואף אישה! בכל תוכניות הלימודים אין מלחינות וכך גם בכל מבחני ההאזנה באקדמיה. אין מודל הזדהות למלחינות צעירות. אנחנו ב־2017 ועדיין חייבים לדבר על זה", היא אומרת, "אבל אני אופטימית. בסוף זה ישתנה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו