גאים להוביל

10 באוקטובר 2010. בלגרד. בירת סרביה חווה בחוצותיה את אחד מפרצי האלימות הקשים ביותר מאז הפלת משטרו של הרודן סלובודן מילושביץ', עשור לפני כן. המון משתולל מעלה באש את משרדי מפלגת השלטון, מצית מכוניות, תוקף שוטרים באבנים ובבקבוקי מולוטוב. עשרות אנשים נפצעים בעימותים. כוחות הביטחון עוצרים יותר מ־100 מתפרעים.

זו לא תחילתה של מהפכה חדשה. זו מחאה עממית נגד מצעד הגאווה, שנערך באותו יום ברחובות העיר.

מצעד הגאווה הראשון בבלגרד התקיים ב־2001, חודשים ספורים לאחר הפלת משטרו הלאומני של מילושביץ'. ראשי קהילת הלהט"ב המקומית רצו ליהנות מעידן החופש החדש, וגם לבחון את גבולותיו. מהר מאוד התברר להם שאלה היו צרים ביותר: מאות חוליגנים מאורגנים תקפו את הצועדים ואת המשטרה שהגנה עליהם. ההלם מהעימות האלים ההוא מנע את ארגונו של מצעד גאווה נוסף עד 2010. 

הפעם, נערכה המשטרה הסרבית באופן יסודי יותר להגן על המצעד. ועדיין, נוכחותם של אלפי שוטרים לאורך מסלול הצעדה לא מנעה מאלפי קיצונים משולהבים, לאומנים ודתיים, לפרוק את זעמם על מאות מחברי קהילת הלהט"ב המקומית, שהעזו להפגין בקריאה להכיר בהם ולהעניק להם זכויות שוות. לפני שפרצו ההתפרעויות, ליוו את משתתפי המצעד לא רק קריאות בוז מחרישות אוזניים, אלא גם מפגיני נגד נושאי צלבים ואיקונות של קדושים נוצריים. 

כמו בשאר מדינות מזרח אירופה, הקתוליות והאורתודוקסיות, גם בסרביה נתפסת הומוסקסואליות כחטא נגד האל, האדם והטבע. 65 אחוז מהסרבים סבורים היום שהומוסקסואליות היא מחלה. 75 אחוז מהם סבורים שהומוסקסואלים לא צריכים לתת ביטוי למיניותם מחוץ לכותלי בתיהם. ודווקא באווירה הציבורית השמרנית הזאת הכריז בשבוע שעבר נשיא סרביה הטרי, אלכסנדר ווצ'יץ', על מינויה של אנה ברנאביץ', לסבית מוצהרת, לראשת ממשלתו.

ברנאביץ' (41) אינה משתייכת לשום מפלגה, ומינויה לראשת ממשלה על ידי נשיא בעל עבר שמרני קיצוני נחשב מסר ברור לרצונה של סרביה להצטרף לאיחוד האירופי. זו פעם ראשונה שאישיות להט"בית מגיעה לתפקיד כה בכיר באחת ממדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, שבהן הומופוביה נפוצה למדי; זו גם פעם ראשונה שמשרת ראש הממשלה באחת ממדינות הבלקן מופקדת בידי אישה. בקוסובו, שנפרדה מסרביה, אמנם כיהנה נשיאה, אבל זהו תפקיד בעל חשיבות סמלית ולא ביצועית.

הידיעה המפתיעה על המינוי באה ימים ספורים לאחר שליאו ואראדקאר, הומו מוצהר, נבחר לראש ממשלתה של אירלנד - המדינה הקתולית והשמרנית, שבה עד לפני 24 שנים נחשבו יחסי מין בין גברים או בין נשים לעבירה פלילית. האפליה הזאת בוטלה בתום מאבק ציבורי ארוך, לאחר שראשי המאבק הצליחו להוכיח בבית המשפט כי החקיקה הפוגעת בזכויות ההומוסקסואלים מנוגדת לאמנת האיחוד האירופי לזכויות אדם.

כשנערך באירלנד לפני שנתיים משאל עם על שינוי החוקה, כדי לאפשר נישואים חד־מיניים, כבר לא היה צורך במלחמה על דעת הקהל: רוב מוחלט של 62 אחוז מהמצביעים תמכו בהצעה. עכשיו יש לאירלנד גם ראש ממשלה להט"בי.

ואראדקאר (38) נכנס להיסטוריה לא רק כראש הממשלה הגאה הראשון בארצו, אלא גם כראש הממשלה הראשון ממוצא זר - אביו הוא יליד הודו. ואראדקאר הוא מנהיגה של מפלגת ה"פינה גייל" ("שבט האירים") השמרנית־ליברלית. 

אנה ברנאביץ', ראשת ממשלת סרביה // צילום: צילום: אי.פי.איי

ויש מדינה אירופית שלישית שמונהגת על ידי אישיות להט"בית: לוקסמבורג. קסאווייה בֶטֶל, גאה ויהודי, עו"ד ופוליטיקאי, כיהן בעבר כראש עיריית לוקסמבורג סיטי, בירתה של הנסיכות הקטנה והעשירה, בטרם הפך בדצמבר 2013 לראש הממשלה. בטל (44), קרוב משפחה רחוק של המלחין הרוסי סרגיי רחמנינוף, הוא חבר "המפלגה הדמוקרטית", שהיא למעשה ליברלית.

על מידת הליברליות של לוקסמבורג בכל הקשור למעמדה של קהילת הלהט"ב תעיד העובדה, שגם סגן ראש הממשלה, איש "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית" אטיין שניידר, הוא גיי מוצהר.

 •  •  •  •  •  •  •

בעוד שרדיפת הלהט"בים נמשכת במלוא עוצמתה בחלקים נרחבים של העולם - מדינות האסלאם, אסיה, אפריקה, רוסיה וגרורותיה - יותר ויותר דמוקרטיות משלבות הומואים, לסביות, ביסקסואלים ואפילו (אם כי עדיין באופן מצומצם למדי) טרנסג'נדרים בעשייה הפוליטית. אפשר למצוא אותם בממשלות, בבתי מחוקקים ובראשות ערים. 

מדינות בעלות מסורת ליברלית כהולנד, גרמניה, דנמרק ובריטניה בחרו כבר בשנות השמונים והתשעים צירים להט"בים לבתי הפרלמנט הלאומיים שלהן או לפרלמנט האירופי. אלא שלא מעט להט"בים עדיין העדיפו באותם ימים להצניע את "זהותם המינית".

פריצת הדרך הגדולה היתה ב־2001, עם בחירתם של ברטראן דלנואה לראשות עיריית פאריס ושל קלאוס ווברייט לראשות עיריית ברלין. דלנואה הצהיר פומבית על היותו גיי בראיון טלוויזיה ב־1998, שלוש שנים לפני שהתמודד. הוא היה למעשה הפוליטיקאי הצרפתי הבכיר הראשון שיצא מהארון. ווברייט, שעד לבחירות לראשות עיריית ברלין נמנע מלחשוף את חייו הפרטיים, יצא מהארון במהלך מערכת הבחירות עם משפט שהפך לציטטה קלאסית: Ich bin Schwul - und das ist auch gut so ("אני הומו, וטוב שכך"). ווברייט עצמו מספר שחבריו יעצו לו שלא לצאת בהצהרה פומבית על חייו הפרטיים, מחשש שמהלך כזה יפגע בסיכוייו להיבחר. בדיעבד, האומץ שהפגין הבטיח את ניצחונו בבחירות. 

באותה תקופה, בבריטניה, פיטר מנדלסון - מאלה שעמדו מאחורי הצלחתו של טוני בלייר בהקמת "הלייבור החדש" ובכיבוש השלטון ב־1997 - כבר כיהן כחבר בממשלת הוד מלכותה, בטרם מונה לנציב המסחר של האיחוד האירופי ב־2004. מנדלסון, נכדו של מייסד בית כנסת בלונדון רבתי, הוצא מהארון פעמיים בחייו. הראשונה היתה בסוף שנות ה־80, כשצהובון חשף עליו מידע אישי שהיה ידוע רק לחבריו ומקורביו. מנדלסון, שהיה בתחילת הקריירה הפוליטית שלו, נמנע מלהגיב, והחשיפה נשכחה מהר.

השנייה היתה ב־1997, כשכבר היה חבר ממשלה, ועיתונאי בריטי גאה עשה לו אאוטינג מחודש בתוכנית טלוויזיה פופולרית. "הכעיס אותי שדנו בכך כאילו מדובר היה בעניין בעל חשיבות פוליטית כלשהי", התוודה מנדלסון כעבור שנים. מה שלא הפריע לו להצהיר בראיונות עיתונאיים שהקריירה הפוליטית המצליחה שלו הפכה אותו לדוגמה עבור גייז רבים אחרים.

שנת 2009 רשמה היסטוריה נוספת בהגעתם של להט"בים לצמרת הפוליטית: איסלנד היתה המדינה הראשונה בעולם שבחרה לסבית מוצהרת, יוהנה סיגורדרדוטיר, לראשת ממשלה, ובגרמניה מינתה הקנצלרית אנגלה מרקל את ראש המפלגה הליברלית, גידו וסטרוולה, גיי מוצהר, לסגן קנצלר ושר חוץ.

סיגורדרדוטיר כיהנה כבר כשרה בממשלות קודמות באיסלנד בטרם הופקדה בידיה ראשות הממשלה לאחר המשבר הכלכלי העמוק, שהביא את המדינה אל סף פשיטת רגל. האיסלנדים סמכו עליה שתצליח לשקם את הכלכלה, והיא אכן עשתה זאת. שנה לאחר בחירתה הוכרו באיסלנד נישואים חד־מיניים, וראשת הממשלה יכלה להפוך את נישואיה האזרחיים לבת זוגה, סופרת ומחזאית, לרשמיים.

יוהנה סיגורדרדוטיר, ראשת ממשלת איסלנד. הלסבית המוצהרת הראשונה בעולם בתפקיד // צילום: רויטרס

אורח חייו הפרטיים של וסטרוולה היה סוד ידוע בברלין, אך העיתונות נמנעה מלעסוק בכך. רק כשנראה היה שהוא מצא לעצמו בן זוג רציני (שעימו התחתן לאחר מכן ועימו חי עד למותו של וסטרוולה מסרטן), וכשגדלו הסיכויים שמפלגתו תקים קואליציה עם מפלגתה השמרנית של מרקל - החליט וסטרוולה לצאת מהארון. הוא לא עשה זאת בהצהרה דרמטית בטלוויזיה או בכנס מפלגתי, אלא באמצעות הצגת בן זוגו לעיני כל במסיבת יום הולדתה של מרקל.

לרשימת נושאי התפקידים הבכירים יש להוסיף את שר החוץ של לטביה, אדגרס רינקוויץ', שיצא מהארון בציוץ בטוויטר לפני שלוש שנים ("אני מכריז בגאווה שאני הומו... בהצלחה לכולכם") והפך לגיי המוצהר הראשון המכהן במשרה ממשלתית בכירה במדינות הגוש הסובייטי לשעבר.

•  •  •  •  •  •  •

פולקר בק לא היה צריך להסתיר את חיבתו לגברים כדי להשתלב בפוליטיקה. ב־1994, כשנבחר לראשונה לבונדסטאג מטעם מפלגת "הירוקים", הוא כבר היה פעיל מוכר למען קידום זכויות הלהט"ב. מאז, הקדיש בק את כל שנות חברותו בבית הנבחרים התחתון לקידום ההגנה על זכויות מיעוטים בגרמניה ומחוצה לה.

הוא חווה מקרוב את העוינות האלימה, הממסדית והעממית, הקיימת במדינות מזרח אירופה, כשהשתתף במצעדי גאווה שנערכו בהן. ברוסיה הוא נעצר פעמיים וגם הותקף פיזית. אחד מהישגיו הרבים בתחום המאבק נגד אפלייתם של להט"בים היה כשחייב משטרות ברחבי גרמניה למחוק את "הרשימות הוורודות" שברשותן, כלומר את הרישום במשטרה שאדם הוא הומוסקסואל.

"אנחנו רואים היום נורמליזציה", אומר בק (56), יו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית גרמניה־ישראל, בשיחה ל"שישבת". "יותר ויותר מדינות מכירות בהומואים ובלסביות כאנשים שווי יכולות ואפשרויות. בעשרות השנים האחרונות הושגה התקדמות גדולה באמנציפציה של הומוסקסואלים ולסביות, בעיקר הודות למאבקים שהובילו לחוקים נגד אפליה ולהכרה בנישואים חד־מיניים.

"אני חושב שהתקנות של מועצת אירופה והאיחוד האירופי נתנו למאבק של ההומואים והלסביות מסגרות מכובדות, שבהן הם יכלו להציג את עמדותיהם ולהעלות את טיעוניהם באופן חופשי, במקום שאפליה ודעות קדומות ימנעו דיון רציונלי והגיוני.

"אבל אנחנו רואים שכשמעניקים להומוסקסואלים וללסביות זכויות אזרחיות ופוליטיות, יכול להתקיים בקרב האוכלוסייה דיון פתוח, שבו ניתן לדבר על פחדים ועל דעות קדומות. זה גרם לשינוי.

"במדינות שבהן הזכויות הללו אינן מוענקות - כמו רוסיה ומדינות אחרות בחבר המדינות לשעבר - יש הומופוביה ועלייה באלימות נגד הומוסקסואלים".

כשהתחלת לעסוק בפוליטיקה חשבת שהשינוי יקרה כה מהר?

"אני מגיד עתידות גרוע. האמנתי שחוסר הכבוד והבוז כלפי אנשים אחרים לא יוכלו להחזיק מעמד לאורך זמן אם עובדים באופן הגיוני, אם מעלים נימוקים ואם מראים לציבור שבאמצעות הענקת שוויון זכויות איש אינו נפגע ומאף אחד לא נלקח דבר".


חווית על גופך אלימות מצד בעלי דעות קדומות במזרח אירופה.

"את האגרסיביות הזאת אנחנו חווים גם בגרמניה, בעיקר מצד תומכי מפלגת הימין 'אלטרנטיבה לגרמניה' ופעילי הימין הפופוליסטי, שיוצאים בהתקפות מילוליות מחליאות. הייתי אומר, וזה קשור לכל המיעוטים - יהודים, הומואים, לסביות, מוסלמים, צוענים - שגם אם נצליח לעקור את האפליה והדעות הקדומות בקרב רוב האוכלוסייה, תמיד יהיו שוליים שיסבירו את ההבדלים בין בני האדם בכך שאנשים הם בעלי ערך שונה.

"אנחנו צריכים להיאבק על כך שזכות השוני המעוגנת בחוקה הגרמנית ובאמנת זכויות האדם האירופית תיושם, ואנחנו צריכים להגן על מיעוטים מפני תקיפות מהשוליים, שממשיכים להאמין בנחיתות של השונים".

•  •  •  •  •  •  •

"המפלגה הדמוקרטית" השמרנית בסרביה הכריזה שהמינוי של אנה ברנאביץ' לראשת הממשלה (שאמור לזכות באישור הפרלמנט) מהווה "סטירה בפניה של רוב החברה הסרבית, התומכת בכיבוד ערכי המשפחה המסורתיים". הפוליטיקאי הימני הקיצוני בוסקו אוברדוביץ', שהתמודד בבחירות לנשיאות, כינה את ברנאביץ' "סוכנת זרה שמונתה על ידי המערב" והוסיף: "כל חייה היא עבדה עבור חברות זרות וארגונים לא ממשלתיים, אין לה שום קשר לארצנו ולתרבותה". ברנאביץ' אכן למדה באוניברסיטאות בארה"ב ובבריטניה, ועם שובה לסרביה עבדה עבור ארגונים וחברות שונים. 

"עדיין, האווירה הרבה יותר רגועה ממה שחשבנו", אומר מילאן אנטונייביץ', מנהל ועד עורכי הדין למען זכויות האדם בסרביה. "זה קרה בין היתר משום שלפני המינוי נעשתה עבודת הכנה בתקשורת, כך שהמהלך לא בא כהפתעה מוחלטת. מה גם שברנאביץ' כבר כיהנה בעבר כשרה האחראית על המינהל הציבורי.

"הנשיא הנוכחי ומקורביו לא באים מהסביבה הרעיונית שתומכת בהענקת זכויות ללהט"ב. הנשיא התחיל את הקריירה הפוליטית בשורותיה של המפלגה הרדיקלית, שחבריה התנגדו למצעדי הגאווה. השינוי אצלו בא לאחר מכן, והוא קשור כמובן גם לעובדה שסרביה מיישרת קו עם מדיניות האיחוד האירופי, כדי להתקבל בו כחברה.

"במפלגתו של הנשיא נשמעים כמה קולות נגד המינוי, אבל ייתכן שזה מבוים, כדי להראות שלא מדובר בהחלטה קלה. אני לא מאמין שתתעורר שם התנגדות עמוקה.

"גם הכנסייה האורתודוקסית שקטה עד כה. היו כמה מפגשים בין ראשת הממשלה המיועדת לפקידים של הכנסייה, והיא הכינה אותם למה שעומד לקרות. אני לא חושב שתהיה תגובה חריפה מצד הכנסייה, וזה באמת מצב שבו יש פוטנציאל לשינוי החברה. 

"זכויות הלהט"ב זה אחד התחומים שבהם ניתן להראות התקדמות גדולה בסרביה. החברה בבלקן זקוקה לשינויים, וייתכן מאוד שמינוי ראש הממשלה מהווה צעד אמיתי בכיוון. במדינה שלפני 20 שנה עוד היתה שרויה במלחמה, ושבמשך עשרות שנים חוותה תקופות קשות, שלוו במעשים קרובים לפשעי מלחמה, צריך אומץ רב לעשות מהלך כזה.

"אבל צריך לזכור שמינוי של נציג מיעוט לתפקיד בכיר עדיין לא פותר את הבעיות שקשורות להיעדר זכויות בסיסיות. צעדים אחרים יוכיחו אם זה היה צעד אמיתי לקראת שוויון זכויות. אני מקווה שזה אכן יוביל לשינוי בחברה ולהגנת מיעוטים, בעיקר בקהילת הלהט"ב".

אנטונייביץ' משוכנע שלמינויו של יוסי אבני לוי, דיפלומט וסופר ישראלי להט"בי מוצהר, לשגריר בארצו, היתה השפעה חשובה על מינויה של ברנאביץ'. לוי, שטווה מערכת יחסים אישית קרובה ביותר עם צמרת הממשל הסרבית, בכלל זה עם הנשיא הנוכחי, לא הסתיר מאיש את חייו הפרטיים. הוא בא לבלגרד עם בעלו ועם הילד שלהם.

בסרביה אין נישואים חד־מיניים, אין הטבות בתשלום מסים לזוגות החיים יחדיו, בני זוג זרים מאותו מין לא מקבלים אזרחות, ולהט"בים משוללי זכויות לקבל החלטות בריאותיות בשם בני או בנות זוגם. "יש צורך בעשייה משפטית בתחום הזה", אומר אנטונייביץ'. "יש ארגונים שכבר ניסחו הצעות חוק, שעדיין לא הובאו לפרלמנט, ואין בהן תמיכה פוליטית נרחבת. אני מאמין שאלה יהיו הצעדים הבאים לפעולה. התקדמנו, אבל צריך עוד לעשות הרבה".

התקשורת בסרביה דיווחה בשבועות האחרונים כי ברנאביץ' נמצאת במערכת יחסים, אבל נמנעה מלחקור בנושא. לדברי אנטונייביץ', "זה לא נושא שהיא מדברת עליו כשאתה נפגש איתה".

•  •  •  •  •  •  •

שילובם של להט"בים בפוליטיקה האירופית חוצה גבולות מפלגתיים. גם בשורות הימין הקיצוני והפופוליסטי אפשר למצוא הומוסקסואלים ולסביות, למרות ההתנגדות הקולנית, המילולית והפיזית נגד להט"בים.

פים פורטוין, הפוליטיקאי ההולנדי שביקר את האסלאם ונרצח ב־2002, לא הסתיר את היותו גאה. לעומת זאת, ירג היידר, מנהיגה לשעבר של "מפלגת החופש" האוסטרית, הקפיד לשמור את יחסיו עם גברים מאחורי מסך של ערפל. בין היתר, נטען שניהל קשר אינטימי עם בנו של מנהיג לוב לשעבר, קדאפי. מרין לה פן, מנהיגת "החזית הלאומית" בצרפת, אינה חברה בקהילה הלהט"בית, אבל מוקפת ביועצים ובמקורבים שבאים מהקהילה: רבים מהם נתנו לה את קולם בבחירות האחרונות.

גם בארה"ב, בקנדה ובאוסטרליה קיים תהליך נורמליזציה מואץ של שילוב להט"בים במערכות הפוליטיות והציבוריות, אם כי הם עדיין לא הגיעו לצמרת. בשאר פינות העולם ניתן לראות ניצני התקדמות: דרום אפריקה היא המדינה הראשונה באפריקה שבה מונתה לסבית לשרה בממשלה - זה קרה ב־2014, כשלין בראון בת ה־52 מונתה לשרה האחראית על חברות ציבוריות. בדרום אפריקה גם מכהן הומוסקסואל לשופט עליון.

בממשלת טייוואן מונתה בשנה שעברה שרה טרנסג'נדרית ראשונה בעולם - אודרי טאנג, שנחשבת לאחד המוחות הגדולים של טייוואן בתחום המחשוב ומכהנת כשרה בלי תיק. בבתי הנבחרים של יפן, נפאל והפיליפינים מכהנים להט"בים בודדים.

במקסיקו ישבה בבית הנבחרים התחתון צירה לסבית כבר בשנת 1997. בברזיל נבחר ב־2006 לקונגרס ציר גאה מוצהר, שאליו נוסף כעבור ארבע שנים פעיל מוכר של קהילת הלהט"ב, זוכה העונה החמישית בגרסה הברזילאית של "האח הגדול".

בארגנטינה נכנס לפרלמנט חבר קונגרס גאה ראשון ב־2011. בצ'ילה זה קרה ב־2013, ובבוליביה ב־2014. באותה שנה יצאה מהארון שרת התחבורה של קולומביה, בסוף תקופת כהונתה, ושרה לסבית אחרת מונתה לעמוד בראש משרד החינוך. בוונצואלה הסוציאליסטית נבחרו לפני שנתיים לפרלמנט טרנסג'נדר וגיי. בפורטו ריקו נשיאת בית המשפט העליון, מאייטה רואונז, היא לסבית.

אוחנה. ח״כ גאה ראשון במפלגה ימנית // צילום: יונתן זידל/פלאש 90

בישראל, שבה רבע מהאוכלוסייה דתיים וחרדים, ההתקדמות בתחום איטית לעומת מדינות המערב, ויש פוליטיקאים המעדיפים להצניע את העדפותיהם המיניות. הגיי המוצהר הראשון בכנסת היה פרופ' עוזי אבן, שנכנס לכנסת מטעם מרצ ב־2002, אבל כיהן מספר חודשים בלבד בגלל הקדמת הבחירות. ב־2008 נבחר לכנסת ניצן הורוביץ (מרצ), שכיהן שש שנים.

איציק שמולי (עבודה) יצא מהארון שנתיים לאחר בחירתו, בעקבות פיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים ב־2015. באותה שנה נבחר לראשונה פוליטיקאי גאה מוצהר בשורותיה של מפלגת ימין - אמיר אוחנה (הליכוד). עם זאת, בישראל עדיין לא מונה שר להט"בי, והיום שבו יכהן בה ראש ממשלה להט"בי נראה רחוק מאוד.

עד כמה מחויבים פוליטיקאים להט"בים לקידום ענייני הקהילה? "זכויות הלהט"בים אינן אף פעם הנושא היחיד על סדר היום של הנבחר", אומר פולקר בק. "אבל זה עניין של כבוד והערכה עצמיים לא לשתוק ולא לעשות דבר כשעולות יוזמות שפוגעות בשוויון.

"אני מכיר את ח"כ אמיר אוחנה ומעריך אותו. העובדה שהוא בכנסת נרשמת גם לזכותו של ניצן הורוביץ, שסלל את הדרך מהצד השמאלי של המפה הפוליטית להנהגת מדיניות שוויונית כלפי הלהט"בים.

"גם בגרמניה יש פוליטיקאים להט"בים במחנה השמרני, והם לא עומדים בראש חזית המאבק לשוויון זכויות. אבל עצם קיומם הוא הצלחה של התנועה הלהט"בית והצלחה אישית שלי. במשך שנים נלחמתי כדי לאפשר שגם להט"בים בעלי עמדות פוליטיות שונות משלי וסדרי עדיפויות שונים יוכלו לפעול לקידום ענייניה וזכויותיה של האוכלוסייה הזאת".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו