"לא התייאשתי, אף לא לרגע, בדיוק כמו מדינת ישראל", כך שחזר השבוע בעלי ה"ניו אינגלנד פטריוטס", רוברט קראפט, את שעבר עליו בפברואר האחרון, כאשר קבוצתו היתה על סף תבוסה במשחק החשוב ביותר בליגת הפוטבול האמריקנית - הסופרבול. הרבע השלישי של המשחק כמעט הסתיים, והיריבה, קבוצת "אטלנטה פלקונס", הובילה בפער של 28 לעומת 3.
"הסיכוי שלנו להפסיד היה 99.6 אחוזים", הוא מספר, ומייד מעניק השוואה היסטורית בין הקבוצה שלו לעם שלו. "איזה סיכוי היה לנו (היהודים) ב־1948, ב־1967 וב־1973?" הוא תוהה בראיון. הסוף ידוע - הקבוצה שלו הצליחה לעשות את הבלתי ייאמן ולמעשה עשתה את הקאמבק הגדול ביותר בהיסטוריה של הסופרבול. נוסף על כך זכתה בתואר האליפות בפעם החמישית. קראפט, יהודי מאמין וציוני בכל רמ"ח אבריו, שהיה פעם מיועד להיות רב, לא מהסס להגיד כי לישראל ולקבוצה שלו יש דמיון משותף בכל הנוגע להיחלצות ממשברים.
קראפט הגיע לארץ בשבוע שעבר בראש משלחת של 18 שחקני עבר של ליגת הפוטבול האמריקנית, ענקים בתחום שנכנסו להיכל התהילה אך רצו גם להכיר מקרוב מדינה קטנה במזרח התיכון. בדרך הצליחו לעשות נפשות למשחק הפופולרי, שהפך להיות כה מזוהה עם אמריקה. קראפט פרש את חסותו על ליגת הפוטבול הישראלית ותמך בה רבות לאורך השנים, בתקווה שביום מן הימים הענף יהיה פופולרי בהיקף דומה כמו בצד השני של העולם.
מקפיד על קריאת שמע
מבחינת קראפט, ספורט יכול לשמש גשר בין עמים, בליווי יזמות עסקית. הוא ממשיך בפעילות פילנתרופית ענפה בתחומים אלו, הן בעולם והן בישראל (ביום שלישי השבוע נחנך מרכז ספורט חדש בירושלים, שלהקמתו תרם מיליונים). לטענתו, הוא עושה זאת לא רק בגלל שהוא מרגיש קשר אישי למדינה, אלא גם כי הוא רוצה שהדורות הבאים לבית קראפט יראו בישראל בית. עוד הוא מספר שחברי המשלחת הופתעו לטובה כשביקרו בארץ, ונוכחו לדעת שישראל מצטיירת באופן שונה בתקשורת בארה"ב. "הם הניחו שיש פה טרור כל הזמן".
קראפט ביקר בארץ יותר ממאה פעמים לצורך עסקים. הפעם הראשונה היתה בשנת 1963, בירח הדבש שלו, כשירושלים עוד היתה מחולקת. "עד אז מעולם לא יצאתי מגבולות ארה"ב. הגעתי וראיתי חיילים ירדנים עם רובים ושקי חול שיושבים על החומה (בירושלים), וזה גרם לי כעס גדול; הרי שמתי תפילין כל חיי ונשאתי מדי יום את תפילת שמונה עשרה והתפללתי כל הזמן לכיוון ירושלים... ופתאום אני מוצא את עצמי בארץ הקודש אך לא מסוגל להגיע לכותל המערבי".
"גם הקבוצה שלי וגם ישראל יודעות להיחלץ ממשברים". קראפט במרכז הספורט החדש בירושלים, שנחנך השבוע על שמו // צילום: דודי ועקנין
קראפט, שנולד בדיוק 26 שנה לפני מלחמת ששת הימים (5 ביוני 1941), מספר כי ארבע שנים מאוחר יותר, התחושה היתה הפוכה לגמרי. "לא אשכח את הרגע שהגעתי לכותל ואת התפילות שנשאתי שם".
אתה עדיין מתפלל באופן קבוע? לפני משחקים?
"אני כבר לא מתפלל למטרות ספציפיות. פעם הייתי מניח תפילין בכל יום. היום זה בעיקר בנסיבות מיוחדות כמו בחגים ובאירועי זיכרון. האם אני מתפלל לפני משחקים? אני מקפיד על קריאת שמע לפני השינה בכל לילה, להודות לבורא עולם, וגם כשאני מחפש עזרה מיוחדת או כוח מיוחד - בבריאות או בדברים שחשובים עבורי".
האם המשחקים שלך אי פעם הפריעו לך לקיים אורח חיים דתי?
"כמעט. היה לנו פעם משחק שנקבע ליום כיפור והצלחנו לשנות אותו. למזלי הרב, ב־23 השנים האחרונות היתה לנו בעיה רק פעם אחת ופתרנו אותה".
כשנשאל לגבי התגובות בקרב חברי המשלחת, לאחר ששמעו על הפיגוע בשער שכם, סיפר כי חברי הקבוצה היו מוטרדים יותר מהסיקור העולמי המוטה מאשר להשלכות כאלו ואחרות על ביטחונם האישי.
"חברי המשלחת ראו את ההטיה בתקשורת. אני חושב שישראל התברכה במנהיגות פוליטית חזקה וארה"ב רואה בה כבעלת הברית הטובה ביותר בעולם, ואני מקווה מאוד שאלוהים יעשה שזה יימשך כך למשך עשרות שנים".
האם לדעתך ישראל עושה עבודה טובה בהצגת ה"קייס" שלה?
"לא, אני לא חושב שתמיד היו לה יחסי ציבור ומערך הסברה נכונים מספיק. אפשר לעשות את זה טוב יותר. למשל, ערוץ כבלים משלה כמו אל־ג'זירה כדי שתביא את ה'קייס' שלה לעולם. אני חושב שישראל מגלמת בתוכה סיפור מדהים של תקווה ושל מדינה שלעולם לא מוותרת".
קראפט הוא אחד האנשים החזקים בליגת הפוטבול האמריקנית, וכשצריך לפתור משברים הוא בדרך כלל ניצב בתפקיד מפתח. גם הפרשה המוכרת כ"Deflategate" מ־2015, שבה הואשם השחקן האגדי בקבוצה שלו, טום בריידי, בניסיון לשנות את לחץ האוויר בכדורי הפוטבול באחד המשחקים החשובים בליגה, לא פגעה במותג ששמו קראפט או הניו אינגלנד פטריוטס, שכאמור הצליחו בינתיים לזכות בעוד תואר אליפות.
קראפט גדל במדינת מסצ'וסטס, שנחשבת מעוז שמאל וליברליזם בארה"ב, והפך להיות מזוהה עם המפלגה הדמוקרטית, אך במקביל, הוא רואה בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ חבר אישי וקרוב. כך, למשל, סיפר ל"ניו יורק דיילי ניוז" על הדרך שבה עזר לו טראמפ להתמודד עם אובדן אשתו מיירה. "מלניה ודונלד באו לטקס ההלוויה בבית הכנסת ולשבעה. הוא התקשר אלי פעם בשבוע במשך שנה, השנה הכי מדכאת בחיי, כדי לראות מה שלומי ולעודד אותי".
הקבלת בין ישראל לפוטבול, אך הפוטבול אף פעם לא נחשב למיינסטרים אצלנו.
"זאת משום שלא חונכתם על ברכי הספורט הזה ולא נחשפתם אליו מספיק. זה ענף שדורש אינטליגנציה - אחת התכונות שמאפיינות את הישראלים. אנחנו נאלצים להתמודד עם עוד שני ענפים - כדורגל וכדורסל, שלא צריך עבורם כל ציוד, רק מגרש עפר וכדור".
מה לדעתך יקרה אחרי שטום בריידי יפרוש? איך זה ישפיע על ההצלחות של הקבוצה?
"טום בריידי הוא שחקן ראשון במעלה. כשיש לך את השחקנים הטובים ביותר בכל הזמנים, קשה מאוד להחליף אותם. אבל אני מקווה שנוכל לקבל שחקנים כמו בריידי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו