נפל אתמול דבר בתולדות המשק הישראלי. הכרזתו של אליעזר פישמן כפושט רגל, הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנוגע לתספורות ושחרורו בתנאים מגבילים של מר בזק, שאול אלוביץ', מסמלים בעיניי את סופה של תקופה.
נכון שמדובר ברגע עצוב, אבל אפשר ללמוד ממנו שהמערכת התגברה על הכשלים והיא מתקנת אותם, חוקרת וממצה את הדין היכן שצריך.
בעידן הנוכחי יש יותר שקיפות, יותר דיונים ויותר פתיחות נגד הסתרה. איפה ימי הסדר הקיבוצים שבו מחקו למשק 19 מיליארד שקלים בסוף שנות ה־80' בלי להניד עפעף בוועדות של הכנסת? אני רוצה להאמין שהיום זה לא היה עובר.
אתמול קיבלנו עוגת שכבות: בשכבה הראשונה, ההסתבכות של אלוביץ', ששולט בבזק בשיטת הפירמידות, זו מעידן דנקנר באי.די.בי ואחרים. בשכבה השנייה, אליעזר פישמן, שקיבל אשראי בעידן המקורבים והחדרים הסגורים של הבנקים. ובשכבה השלישית, ועדת החקירה הפרלמנטרית שבכנסת הוקמה על ידי השמאל, ותבדוק את התנהלות הימין הכלכלי.
זה לא רעיון רע, גם אם יש בו מהצביעות. שכן את השחיתות צריך להמשיך ולבער במקומות נוספים. יש למשל ארגון קטן שנקרא ההסתדרות, שעדיין חי ופועל במחשכים. גם בקרבו בוצעו תספורות ענק, שמעולם לא נחקרו ולעולם לא ייחקרו.
זה היה יום מורכב, לא פשוט, ולא משמח. אבל במובנים רבים הוא מסמל בעיני את סוף עידן התספורות.
יש פה מסר שהדברים הופכים לגלויים, נחקרים ויוצאים לאור. זו לא ערובה לכישלונות עסקיים בהמשך, אלה תמיד ימשיכו ללוות אותנו, אבל אולי רק אולי זו כן סוג של ערובה לכניסתנו לעידן שלא יהיו בו מינופים מטורפים כנגד האינטרס הציבורי, אשר מובילים למחיקות עצומות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו