חיים טולדנו מציג: פעולת התגמול האחרונה של ישראל

בשיתוף ברק רום

ב9 לאוקטובר, 1956 הופר השקט היחסי והנפיץ במדינת ישראל הצעירה. ביום זה נרצחו באופן ברוטלי 2 פועלים מאבן יהודה. הרצח המחריד זעזע את הצמרת המדינית שהחליטה באותו היום על פעולת נקם מהירה ונרחבת. המשימה הוטלה על אריאל שרון, מפקד הצנחנים. התוכנית הייתה לפוצץ את בניין המשטרה בקלקיליה. חיים טולדנו העוסק בהנצחת אירועים בטחונים היסטוריים מספר כי הפעולה נחשבת עד היום לפעולה הנועזת והגדולה מבין פעולות התגמול שבוצעו וככזאת, ספגה בדיעבד גם ביקורת רבה.

הפעולה, הידיעה גם בשם “מבצע שומרון” גובשה לאחר רצח מחריד בו נכרתו אוזניהם של 2 פועלים מאבן יהודה . הרמטכ”ל משה דיין החליט להגיב בחומרה. כבר באותו היום הוחלט על גיוס מסיבי של כוחות רבים למשימה החשובה. ההנחיה אותה קיבלו הלוחמים כללה פיצוץ תחנת המשטרה בקלקיליה תוך מניעה גדולה ככל האפשר מפגיעה באזרחים או משפחות השוטרים שימצאו במוצב בזמן התקיפה.

המשימה:

עם רדת החשיכה, החל צה”ל בירי ארטילרי כבד לכיוון תחנת המשטרה בקלקיליה. הירדנים שהיו דרוכים במקומם השיבו באש. כתגובה הופצץ הבניין בפגזים כבדים טרם ההסתערות הרגלית. הקרב היה קשה, הירדנים גילו התנגדות ופתחו באש בכל התקרבות של הלוחמים למוצב.

פנחס לוי אלוש פקד על מחלקת החיפוי, כאשר הבין את חומרת המצב , שלח את סגנו להמשיך בביצוע משימת החיפוי והסתער על עמדת האויב.

“איתרתי מאיפה יורים עלינו ואמרתי לשני החיילים שהיו איתי: ‘מוכנים להסתער'”. סיפר לימים לעיתון “במחנה” פנחס נוי. “איך שאנחנו קמים להסתער אני רואה שזה מימין נופל וזה משמאל נופל. שניהם נהרגו במקום, ורק בזמן התנועה קלטתי שנשארתי לבד, מטרים ספורים לפני המוצב”, “הייתי צריך להחליט אם להסתלק לאחור או להמשיך. החלטתי להמשיך בלי פחד. תחושת האחריות הייתה כל כך חזקה, ששיקול הדעת וחישוב הסיכונים בכלל לא פעלו אצלי”, הוסיף.

עם הרימון שהיה בידו, הרג שלושה חיילים ירדנים, עם העוזי הרג חמישה נוספים. כאשר המשיך להתקדם ונתקל בחייל נוסף ,הבין כי נותר ללא תחמושת נוספת. נוי התנפל על החייל וכמעט שילם על כך בחייו. רק ברגעים האחרונים ,לפני שהרגיש שמאבד את הכרתו הצליח לדרוך את הנשק ולחסל גם אותו.

“חייל שחוזר מפעולה כזאת, ראשית הוא שמח שיצא חי מהעסק. אחרי שהוא רץ וחבריו נופלים מימינו ומשמאלו, הוא נעשה חיית טרף ויכול לנשוך את האויב בשיניו” כתב אז נוי.

“הקרב היה ארוך וקשה, רק בחצות הצליח הכוח לכבוש את המוצב. לאחר שבניין המשטרה הופצץ, קיבל כוח החסימה שעל הכביש פקודה לסגת. הלוחמים החלו להתארגן למסע הארוך כשלפתע נשמע רעש מהאפלה. כוח ירדני רגלי איגף את הלוחמים” מוסיף חיים טולדנו.

בעדותו , מספר סגן המפקד במבצע, דב תמרי : “בשעה 01:00 קיבלנו פקודת נסיגה, עד אז לא היה אף נפגע. התחלנו לנוע בגדת הוואדי צפונה, כדי לחזור לקיבוץ אייל. כעבור 500 מטר שמענו צעדים בוואדי למטה. הפלוגה נשכבה. כאשר התקרבו הצעדים ניתנה הוראת אש וירינו. לא הספקנו לירות הרבה ונפתחה עלינו אש חזקה מאוד מהצד השני של הוואדי. תוך שניות ספורות נפצעו 9 חיילים ואחד נהרג. בין הפצועים היו ה-מ”פ ,הסגן מפקד פלוגה ו2 מפקדי מחלקות. החיילים שכבו וירו.. אמרתי לעצמי, שנסיגה מסודרת עם נשיאת פצועים אינה אפשרית”.

ינאי פרידמן, ממפקדי המשנה של החסימה משלים את סיפור הקרב בעדותו:” איני זוכר כמה זמן החלפנו יריות בצורה כזאת. לפתע שמעתי את קולו של דב(תמרי):”חברה עלו לגבעה”, היה זה לכאורה רעיון פשוט והגיוני, שהרי לא היה טעם לשכב כך במורד הוואדי ולחכות עד שהירדנים יבואו מאחור.. בחסימה שלנו היה גם קצין תותחנים וקצין הנדסה. הללו ישבו בתוך עמדה ובעזרת פנס כיס קטן מצאו על מפה טופוגרפית את המקום המדויק של הגבעה, בה התמקמו והודיעו על כך, בעזרת מכשיר קשר, לכוחות הישראליים שמעבר לגבול. היה זה מעשה נועז במקצת, אך במצב שנוצר לא הייתה ברירה. כשנפל הפגז הראשון פחדנו, כי חשבנו שהפגזים הישראליים יעשו את מה שהירדניים לא הצליחו לעשות.  אך ראינו שפגז אחר פגז נופלים בתוך ריכוזי הירדנים ועושים בהם שמות. היה זה ממש מבצע לא יאומן”.

ההפגזות הצליחו להפחיד את אנשי הלגיון והירי פסק זמנית. בינתיים הוחלט כי כוח חילוץ נוסף של זח”למים יצא לאזור על מנת לפנות את החיילים שנותרו בשטח. הזח”למים דהרו במהירות לאורך הכביש והצליחו לפרוץ את עמדות הלגיון אל הכוח הנצור בלי נפגעים .

לאחר התארגנות קלה, החל כוח החילוץ הנוסף לנווט את דרכו חזרה אך נתקל במארב מתוגבר של הכוח הירדני. שיירת הזחל”מים העמוסה נאלצה לפרוץ במהירות ובאש עזה. בהתקלות זו נהרגו 8 חיילים ועוד 23 נפצעו . לאחר ההתקלות הכוח המותש התרכז בחצר המשטרה ההרוסה וגילה כי זחל”ם אחד נותר בשטח. למשימת החזרת הזח”לם התנדב סגן ירמי ברדנוב, חבלן צנחנים שקיבל את ההודעה על המבצע כשהוא בחופשת השחרור. אחרי התארגנות קצרה , שיירה של 4 זחל”מים יצאו לחילוץ הנדרש. כשהגיעו למקום ירד ברדנוב בכדי לחבר את הזחל”ם בכבל גרירה . בגלל העלטה לא היה מנוס מלפעול באור הזחל”מים , לעיני הירדנים המבוצרים בחירבת סופין. צרור מקלע פגע בירמי ובקצין המצבעים החטיבתי והרג אותם.

כמוהם , לא חזרו מהמבצע 16 לוחמים נוספים ועוד 68 נפצעו .

“ביקורת רבה נמתחה על המבצע הנועז, למרות ההצלחה היחסית של הפעולה, שיטה של פעולות תגמול הפכה לשגרתית ,צפויה  וגבתה קורבנות רבים. לכן הוחלט לשנות את שיטת הפעולה שבשלב ההוא מיצתה את עצמה מבחינה טקטית. מוסיף חיים טולדנו

חיים טולדנו עוסק בהנצחה ובתיעוד אירועים ביטחוניים היסטוריים.

בשיתוף ברק רום