1. הליגה הסינית טובה לכיס של זהבי, אך לא לרגליו. יכולתו של ספורטאי תלויה רבות בשגרת האימונים והמשחקים שלו. זה נכון בעיקר אצל ספורטאים יחידנים כגון אתלטים, טניסאים ושחיינים, שחייבים סביבה תחרותית 24/7 כדי לשמור על חדות ומוכנות, אך זה נכון גם עבור ספורטאים קבוצתיים. בהייה במשחקי הליגה הסינית מספקת תשובה אפשרית לחוסר היכולת של ערן זהבי לשחזר במדי הנבחרת את מה שהוא עושה באלה של גוואנגז'ו R&F.
נתחיל בעובדות: בליגה הסינית 16 קבוצות. בעקבות ההגבלה לשלושה זרים רובן בחרו לשלם מיליונים לשחקני התקפה וקישור ולהפקיד את ההגנה ברגליהם של ארבעה מקומיים. כמתחייב בחוק, מאחוריהם ניצב לו גם שוער סיני. כלומר, מאז עזב את מכבי ת"א, זהבי מתמודד מול כ־60 שחקני הגנה סינים ובועט לשערם של 15 שוערים סינים. לא בדיוק הקרם של הקרם של עולם הכדורגל. אחד השוערים הללו איפשר אמש לבעיטה של הישראלי מ־30 מטר לחמוק לו מבין הידיים ולהתגלגל פנימה. הסטטיסטיקה רשמה גול, אך מה הוא שווה?
שלא יהיה ספק, זהבי עשה מהלך כלכלי נבון שכולנו חולמים עליו, אך לאורך זמן יהיה לו קשה למנוע ירידה ביכולת. לסין באים להרוויח, לא להשתפר, וזה בסדר. הכדורגל שם נחות ברמתו, והוא מאפשר לישראלי להיות מלך השערים עם עשרה מבלי להזדקק לחדות, למהירות ולחוכמת משחק יוצאות דופן. כשזהבי פוגש לפתע שחקני כדורגל אירופאים, כפי שקורה במוקדמות הגביע העולמי, הוא מגלה שמה שעובד בסין כבר לא מספיק מחוצה לה. בהקבלה לרץ למרחקים, הכוכב הישראלי מתאמן בירידה ולא מבין למה העסק כל כך קשה כשהוא נדרש לרוץ במישור.
2. כמה טוב שפארמה ידעה לצאת מהמשבר. עבור הרומנטיקנים, השם פארמה ודאי מדליק כמה תאים מתים במוח. הוא מחזיר אותם אל הקבוצה הגדולה של שנות ה־90, שזכתה בשלושה גביעים אירופיים והחזיקה בשורותיה שחקנים כמו ג'יאנלואיג'י בופון, הרנן קרספו, ליליאן טוראם, אנריקו קייזה, פאביו קנבארו וגדולים רבים אחרים. התמונות מאצטדיון הארטמיו פראנקי בפירנצה, שבישרו שלשום על עלייתה לליגה השנייה שנתיים אחרי שפשטה רגל והורדה לליגה הרביעית באיטליה, הן משמחות מבחינה רגשית ונוסטלגית, אך יש לסיפור הקאמבק הזה חשיבות עליונה גם מבחינה מקצועית.
אסנסיו. איפה שלא תשימו אותו הוא יככב // צילום: איי.אף.פי
בד בבד עם היותה סמל להישגיות ולהצלחה ספורטיבית, פארמה של טרום ההתפרקות היתה דוגמה לניהול כושל וחסר אחריות, שמתקיים גם היום בכמה מועדונים. דמויות מפוקפקות התחלפו בכס הניהול ויצרו כאוס כלכלי שהוביל לצבירת חובות של מאות מיליוני דולרים, ובסופו של דבר לפשיטת הרגל ב־2015. הכותרות קבעו אז "GAME OVER", אך פארמה היתה נחושה לעשות RESTART.
הדרך שבה ביצעה את השיקום ראויה להערכה ומבהירה שאפשר אחרת - בשפיות, בכבוד ותוך שמירה על המסורת. אל המועדון, ששינה את שמו ל־PARMA CALCIO 1913, הגיעו לפני שנתיים שחקני העבר הנכונים למלא תפקידים מקצועיים, כאשר בראש המערכת התייצב נביו סקאלה, מאמנה בשנות ה־90 שהפך לנשיא. את התמיכה הכלכלית קיבלה מיצרן הפסטות המקומי BARILLA ומאנשי עסקים נוספים מהאזור, שדאגו לתקציב שפוי ונטול חובות.
הסגל שנבנה היה צעיר ואלמוני, מלבד קפטן ומנהיג שהגדיר מחדש את המילה נאמנות. "אנחנו עולים לסריה B, אין אופציה אחרת!" הלהיב אלסנדרו לוקרלי את שחקני פארמה דקות לפני הניצחון 0:2 על אלכסנדריה בפלייאוף העלייה. לפני שמונה שנים הוא הגיע לקבוצה, התאהב בה עד עמקי נשמתו וסירב לעזוב למרות פשיטת הרגל. "כרגע אני מרגיש כמו מישהו שיכול לשחק עוד חמש שנים, לכן אחליט על עתידי בימים הקרובים", אמר בסיום. בעוד חודש וארבעה ימים יחגוג 40.
3. מרקו אסנסיו הוא הדבר האמיתי. השלושער המרהיב שכבש מול מקדוניה בניצחון 0:5 של ספרד ביורו עד גיל 21 לא היה הכרחי כדי לדעת זאת. ובכל זאת, הצפייה בו מלהטט מול שחקנים בני גילו בכאלה קלילות וטבעיות הבהירה שהנער ממאיורקה נמצא על המסלול לגדולה אמיתית. כי אסנסיו לא עושה את זה רק מול צעירים. הוא כבש בבכורה שלו בליגה, בגביע, בסופר קאפ האירופי, בליגת האלופות ובגמר ליגת האלופות.
הוא משדר בגרות וביטחון, עד כדי כך שנדמה שאיפה שלא תשימו אותו, הוא יככב. לפני ארבע שנים, בישראל, כיכבו בטורניר הצעירות איסקו, אלבארו מוראטה וטיאגו אלקנטרה, שהפכו לכוכבי על ולשחקני הנבחרת הבוגרת. מרקו אסנסיו בהחלט יכול ללכת באותה הדרך, ואף להגיע רחוק יותר. לשאלה איך יעשה זאת בריאל מדריד עמוסת הכוכבים בחלק הקדמי, יש כנראה תשובה אחת: בסבלנות, ובכישרון רב.
רונאלדו מול מקסיקו. אי אפשר להתלונן על משחקים בינלאומיים בקיץ שחון // צילום: Gettyimages
4. גביע הקונפרדציות חשוב, אבל לאו דווקא לנבחרות המשתתפות. נהוג לכנות אותו "חזרה גנרלית", ובמידה רבה הוא כזה. עבור האצטדיונים, האבטחה, הערים המארחות והשופטים, שהשנה בוחנים במהלכו את השימוש במצלמות הטלוויזיה, גביע הקונפדרציות הוא הזדמנות נהדרת לעשות "בדיקות על רטוב".
אולם עבור הנבחרות, הטורניר שנוצר ב־1992 תחת השם "גביע המלך פאהד" וב־1997 עבר לידי פיפ"א מעולם לא שימש חזרה גנרלית. רוצה לומר, הצלחה בו אף פעם לא הניבה הצלחה בהופעה הראשית. יכולות להיות לכך כמה סיבות, ובראשן מחסור במנוחה שמוביל לשחיקה בקיץ האחרון שלפני גביע העולם, אבל הנתונים ברורים מאוד. נבחרות כמו ארגנטינה, ברזיל וצרפת זכו בקונפדרציות שנה לפני המונדיאל, אך קרסו ברגע האמת.
לסלסאו זה קרה בשלושת גביעי העולם האחרונים, צרפת הניפה את הגביע ב־2001 אך 365 ימים אחר כך לא עברה את שלב הבתים. כצופה, אי אפשר להתלונן על משחקים בינלאומיים בקיץ שחון, בטח אחרי ה־2:2 המרתק בין פורטוגל למקסיקו אמש. עם זאת, אפשר להבין את ההחלטה של גרמניה להגיע לטורניר עם סגל צעיר ופחות תחרותי. הרי גם אם אלופת העולם תפסיד ותודח, היא עשתה זאת מתוך מחשבה לעתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
