את הקריירה של משה פרץ אפשר כמעט ללמד בבתי ספר לניהול.
תוך עשר שנים הפך בחור אלמוני מטבריה לאחד הזמרים המצליחים בישראל, עם שורה ארוכה של להיטים, מופעי ענק ותג מחיר מהגבוהים ביותר בשוק. וכל זאת כשהוא מסתמך בעיקר על הכישרון שלו ועל חוש מיוחד שמאפשר לו לקלוע לטעם הקהל.
הוא לא נזקק לתוכנית ריאליטי שתזניק אותו בן לילה, להפך, התוכניות האלה אימצו אותו כמורה ("בית ספר למוסיקה") וכשופט ("כוכב נולד"; "אקס פקטור") לאחר שכבר הצליח. פרץ הצליח גם ללא אמן גדול שלקח אותו תחת חסותו וסלל לו את הדרך, ומבלי להסתכסך עם אחרים או לדרוך עליהם - מקצוען אמיתי, שכלפי חוץ לפחות נשאר צנוע. נכון, הוא לא מלאך, והסתבך עם רשויות המס, אבל מי כן?
משה פרץ פרץ לחיינו כאחד המובילים בגל הפופ הים־תיכוני של סוף העשור הקודם, יחד עם דודו אהרון ועומר אדם. השלושה השפיעו על קובי פרץ, ליאור נרקיס ומושיק עפיה, שהפכו לפופיים יותר והצטרפו לאייל גולן, לשרית חדד ולשלומי שבת, זמרים שגם הקריירות שלהם קיבלו דחיפה מהאנרגיות הרעננות שהביאו איתם פרץ וחבריו.
מבין כולם, משה פרץ הוא הפופי ביותר. את הבלדות הגדולות שלו, כמו "שתיים בלילה" ו"זיקוקים", יכול היה לשיר גם זמר לא מזרחי. הוא גם מקפיד להתעדכן כל הזמן, מאתר את הטרנדים החמים ואופה מהם את הלחם שלו. המוסיקה שלו לא מתחכמת ומאוד ברורה לקהל, אבל גם מאוד מגוונת. הוא גם זה שלא חשש להעלות מופעים קטנים עם עיבודי סול, בלוז, ג'אז ורגאיי למיטב שיריו.
מנגד, הוא הימר על כל הקופה במופע עם מאה משתתפים בהיכל ביד אליהו, וידע גם להתחבר בזמן לעומר אדם במופע משותף, שבו צפו עשרות אלפים.
עשר שנים אחרי אלבומו השני "אש", שהפיל עבורו את חומות הרדיו, מגיע אלבומו השמיני "בחור חדש", שכדרכו כולל את המגמות השולטות כרגע בז'אנר עם פנייה ברורה לרחבות הריקודים ולהופעות הקיץ.
הוא נפתח דווקא עם שתי בלדות. ב"דהו האותיות", עם העוד של אריק כהן, פרץ מגיש שיר געגועים רומנטי בגוון ערבי קל.
ב"אחות קטנה", בעל הארומה היוונית, הוא מעודד מישהי שנפגעה. עד כאן הרגש.
"קרמלה" הלטיני מתחיל שקט ובבת אחת מתפרץ לסלסה, מה שכמובן יעבוד נהדר בחתונות. משפט המפתח בו הוא "בואי נרקוד כמו בהוואנה ולא כמו ביוון", שמהווה תיאור הולם למגמה הלטינית שהשתלטה הקיץ על הז'אנר.
הקרחנה האמיתית מגיעה בשיר הנושא "בחור חדש" ההאוסי.
במונחים של קלאבינג הוא נשמע מיושן וסכמטי, אבל יש סיכוי סביר שיעשה בקיץ הזה את העבודה.
ב"יום רודף יום", עוד בלדת געגועים רומנטית עם צליל ערבי קל, הוא מפגין יכולות ווקאליות נאות. ב"תרקדי" הוא מתלבש על טרנד הרגאטון ומחבר אותו למזרחית כל הדרך לרחבה. נכון, כל הז'אנר עכשיו ברגאטון, מאייל גולן עד איב אנד ליר, אבל פרץ יודע לעשות את זה הכי נגיש ופשוט, אולי אפילו פשוט מדי.
"משוגע" ממשיך את מסיבת הדאנס עם לחן שנע בין הבלקני ללטיני, עד שמגיע סולו סקסופון ובהמשך גם סולו גיטרה חשמלית. התוצאה היא שיר שיעשה שמות על הבמות.
הדרופ מגיע ב"שורף אותי", שיר דיכאון עוצמתי שחודר עמוק. ואחריו משהו שונה לגמרי: "על משכבי" - דואט חיפוש ואמונה עם חנן בן ארי המצוין, שבו חוזר פרץ לימי נעוריו כפייטן בית כנסת, עם געגוע מהול בכאב. שיר עם אמת ויופי, למרות הנגיעות הקיטשיות האופייניות. אם יש שיר מהאלבום הזה שיישאר עוד שנים קדימה, זה הדואט.
לאחר מכן הוא חוזר למסיבה עם "כוס של יין" הרגאטוני, שכבר לוהט בשטח. מיד אחריו "בין כל האנשים" היפה (והקיטשי), שנכתב לבתו מיכאלה בת השנתיים וחצי ("ואת יפה לי היום ואת שלמה כמו בחלום... תני לעצום איתך עיניים ולנשום את התמימות הטהורה... עד שאתמכר אלייך ותהיי חלק מעצמי, אור לנשמתי, כמו תפילה את בתוכי").
"לילות ארוכים" (סהר חגי/ניצן קייקוב), מהלהיטים הבולטים באלבום, מעיד עד כמה פרץ הוא גם להקת בנים של איש אחד. ואקורד הסיום של האלבום שמור ללהיט הקאנטרי קלאב "טיסה 5325", שרכב בשנה שעבר על טרנד שירי הטיסות ("בוקרשט", "טרמינל 3") והיווה השראה ללהיט הפרודי של דדי דדון. סיום נחמד לאלבום נחמד.
משה פרץ, "בחור חדש", פליי רקורדס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו