הכל מלבד הנערה

מדלין בת ה־17 לא יצאה אף פעם מפתח ביתה. "אלרגית לעולם", כפי שהיא מנסחת זאת, בעקבות כשל חיסוני משולב חמור (הידוע בשמו הקליני "מחלת ילדי הבועה", ט"מ). את ימיה היא מעבירה בשיעורי אדריכלות בליווי מורה שמגיע אליה - לא לפני שעבר חיטוי מיוחד - ובקריאת ספרים שאת השורה התחתונה שלהם, בתוספת ספוילרים עדינים ושנונים, היא מפרסמת בבלוג שלה (למשל, "בעל זבוב" = בנים הם פראים). את השגרה העוטפת משלימות אמה הדאגנית והדומיננטית והאחות קרלה, ששומרת שדבר לא יזהם את נשימותיה של הנערה החולנית.

 

כל המציאות הסבוכה הזאת עומדת להשתנות כשלחייה של מדלין נכנס אוֹלי, שעובר לגור בבית לידה ונושא עימו סיפור משפחתי כאוב, בדומה לה. השניים מתקרבים, תחילה דרך הודעות טקסט ואי־מיילים ומאוחר יותר גם מממשים את תשוקתם להיפגש. הקשר החדש והמרגש עתיד להוביל לתוצאות דרמטיות ומפתיעות, אך האם בסופן ישתנו חייה של מדלין לטובה?

"הכול, הכול" של ניקולה יוּן (כנרת זמורה ביתן, מאנגלית: יעל אכמון) הוא הגרסה הנשית והאופטימית יותר של "אשמת הכוכבים" של ג'ון גרין, הגורו של ספרי ה"יאנג אדולט" עתירי המלל והרגשנות. יון כותבת היטב את דרמת ההתאהבות של שני הצעירים, גם אם בשלב מסוים העלילה מאבדת מעט מאמינותה. כחלק מבניית העולם ההרמטי והקבוע של מדלין, שאיזונו מופר עם כניסתו של אולי, יון שילבה שלל איורים חביבים (פרי עטו של דיוויד בעלה), רשימות אסוציאטיביות ומילון אלטרנטיבי שמדלין מוסיפה לו ערכים.

"התחלתי לכתוב כשבתי היתה בת ארבעה חודשים", מספרת יון, שגדלה בג'מייקה ובברוקלין וכיום חיה בלוס אנג'לס עם בעלה ובתה בת ה־3, בראיון ל"ישראל היום", "הייתי אם עצבנית וחרדה. התחלתי לחשוב על האופציה שתהיה בעולם אישה שתדע בדיוק מהי המידה הנכונה של דאגה והגנה שאימהות אמורות להחזיק בה. החלטתי שהספר שלי יעסוק בסוגים שונים של אהבה - בין נער לנערה ובין בת לאמה. 

"כשהכרתי את בעלי והתאהבתי, מיד חשבתי על מה אעשה כשאאבד אותו. כך גם כשבתי נולדה. הלב שלך מטייל מחוץ לגוף שלך. אהבה זה דבר נפלא, אבל באיזה מחיר והאם היא שווה את זה? אלו שאלות שהעסיקו אותי ומופיעות כמובן גם בספר".

"לא מתחרה באינטרנט"

את עטיפת "הכול הכול", שתורגם ל־41 שפות, מעטר צילום מתוך העיבוד הקולנועי לספר, שיצא לאקרנים בישראל לאחרונה, בכיכובם של אמנדלה סטנברג ("משחקי הרעב") וניק רובינסון ("עולם היורה"). הסרט, שנופל באיכותו מהספר, מציג את מדלין כיפהפייה, שברירית ושחורה, פרט חיצוני שהיה חשוב מאוד ליון, הפעילה בארגון "We Need Diverse Books" עם עוד סופרים וחובבי ספר שקוראים לתעשיית המו"לות להיות מודעת יותר ולקדם ספרות מגוונות ואותנטית יותר עבור קוראיה השונים. 

עטיפת הספר "הכול הכול"

"אין ספק שבספרות הנוער העכשווית אין מספיק גיבורים וגיבורות שחורים או להט"בים או בעלי מוגבלויות", טוענת יון, "בצעירותי לא נתקלתי מעולם בגיבורות ספרותיות שנראות כמוני. רציתי שהבת שלי תוכל לזהות את עצמה בספרים כשתגדל, ומאדי היא במידה רבה היא". נראה שספרי הנוער של השנים האחרונות כוללים יותר ויותר טרגדיות: גיבורה אחת נאנסת, האחרת מאבדת את הוריה, השלישית אילמת וחירשת. מלבד האפקט הדרמטי המובן, יש תחושה שברבים מהספרים זה נועד לחפות על עלילה לא חזקה מספיק, או להתחרות בעודף הגירויים של האינטרנט.

"לאורך ההיסטוריה האדם נהה אחרי סיפורי אהבה דוגמת 'רומיאו ויוליה' או 'גטסבי הגדול', ששואלים שאלות גדולות כגון אילו סיכונים אנחנו מוכנים לקחת כדי לזכות באהבה ולשמור עליה. אני לא חושבת שספרות ה'יאנג אדולט' מנסה להתחרות עם האינטרנט או עם הפרעת הקשב של המתבגרים, אלא לספר את הסיפור של המתבגר דרך הטרגדיות שעלולות לקרות לו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו