לפני 19 שנה, בסדרת האליפות האחרונה של שיקגו ומייקל ג'ורדן, התוצאה הממוצעת עמדה על 82:88. רק פעמיים בכל הסדרה קלעה קבוצה יותר מ־90 נקודות. בסדרת הגמר שהסתיימה אתמול בבוקר - עם אליפות של גולדן סטייט לאחר 120:129 על קליבלנד במשחק מספר 5 - היתה התוצאה הממוצעת 114:121. רק פעם אחת ירדה קבוצה מ־113 (אגב, ג׳ורדן קלע באותה סדרה 20 אחוז מכל הנקודות לשתי הקבוצות. דוראנט ולברון ג'יימס קלעו פחות מ־15 אחוז כל אחד בסדרה הנוכחית).
יש עלייה הדרגתית בנתוני ההתקפה במשך השנים. שינוי החוקים ב־2002 הפך את הכדורסל המקצועני לכדורסל של נמוכים. אבל גם בתוך מגמות היסטוריות - הגמר האחרון חרג מכל המוסכמות. בשנה שעברה ניצחה קליבלנד עם ממוצע נקודות של 100.4, לעומת 99.9 של הווריורס. לפני שנתיים עמד הממוצע על בערך 93:101 לגולדן סטייט. ההתקפה הנהדרת של סן אנטוניו ב־2014? 105 בממוצע. ב־2013 סיימו מיאמי והספרס את הגמר בערך בשוויון 97, והדו־קרב לברון־דוראנט הקודם, בין מיאמי לאוקלהומה סיטי ב־2012, הסתיים בממוצע של 98:102 לזכות ההיט.
במהלך השנים הללו - בין האליפות האחרונה של ג'ורדן עד הסדרה האחרונה - היו גם אלופות שקלעו פחות משיקגו בגמר ההוא, ושיא ממוצע הנקודות היה שייך בכלל לקבוצה שהפסידה: אינדיאנה, שנכנעה ללייקרס ב־2000, קלעה 106.7 נקודות בממוצע למשחק.
דוראנט מול ג'יימס. הצד ההגנתי של כוכב הווריורס היה מדהים לא פחות // צילום: אי.אף.פי
אז אם חשדתם במהלך הגמר השנה שאתם רואים משהו שלא ראיתם קודם - אתם צודקים. קליבלנד קלעה 7 נקודות יותר מכל קבוצה במאה ה־21, וגולדן סטייט 7 יותר ממנה. מה שראינו בסדרה הזו זה לא המשך מגמה, אלא פיצוץ אטומי של הכדורסל. הוא שלח את השמרנים לכתוב קינות - שנכתבו בעבר על הופעת הרוקנרול או הפאנק או הציור האימפרסיוניסטי. זה היה כדורסל שלא מבוסס על שיטות ולא על מצ'אפים, אלא לחלוטין על קצב משחק.
אוהבים את הכדורסל הזה? לא אוהבים? הביעו את רגשותיכם ברשת החברתית היקרה ללבכם. אבל יש לי עצה אחת: תתרגלו!
חילופי תפקידים
השאלה הטבעית שישאל עצמו כל איש כדורסל היא למה נפלה קליבלנד למלכודת הזו. למה שנה אחרי שניצחה את הווריורס בקרב חפירות, יצאה לתחרות ריצה מול אותה מכונה מחוזקת בקווין דוראנט? ולא מדובר רק בהחלטות נקודתיות למשחק זה או אחר. קליבלנד הכינה עצמה כל העונה לקרב כזה: רכשה קלעי שלשות, זרקה יותר שלשות מהווריורס, הגבירה מאוד את קצב המשחק שלה, וקלעה בעונה הרגילה 110 נקודות לעומת 104 אשתקד.
החשד המיידי הוא שללברון וקליבלנד לא היו אשליות לגבי מה שיכולה ההגנה להשיג. לברון הבין שהניצחון ההירואי בשנה שעברה הושג נגד קרי פצוע וללא דוראנט. ואם בשנה שעברה לברון שמר איזורית ובדרך אגב גם את הריסון בארנס, הוא ידע שאת דוראנט ייאלץ לשמור הרבה בעצמו.
והסדרה בסופו של דבר אוששה את הנחות המוצא של קליבלנד: הניסיון לקצב איטי במשחק הראשון הסתיים ב־91 נקודות בלבד; המשחק השלישי, למרות יתרון 107:113 3 דקות לסיום, הסתיים בקטסטרופה - 8 החטאות, וריצת 0:11 של הווריורס; את משחק 5 פתחו הקאבס מהר והובילו 33:37 בתחילת הרבע השני, אבל אז האטו וספגו ריצת 28:8; החזרה למשחק המהיר קירבה אותם עד כדי 3 נקודות.
לברון ג'יימס. בניגוד לשנה שעברה, הפעם נאלץ לשמור על שחקן משמעותי הרבה יותר // צילום: USA SPORTS TODAY
וזו המסקנה: במשחק המהיר והמבולגן היה לקאבלירס הרבה מה למכור. דווקא במשחק המסודר לא. הקבוצות בעצם החליפו תפקידים.
המחסל האלגנטי
את קווין דוראנט ההתקפי ראיתם. הוא קלע את הסלים הגדולים, ריתק את לברון, אבל התקפה אדירה ראינו גם מלברון ומאירווינג. דוראנט ההגנתי היה מדהים לא פחות. ל"הגנת המוות" של הווריורס - חמישייה נמוכה שמשחקת בשלמות את החילופים ההגנתיים - נוסף שחקן עם ידיים ארוכות שחוסם זריקות. במלים אחרות, לשחק "סמול־בול" עם "ליברו" בגובה 2.15 מ'.
ג'ף ואן גנדי, פרשן ESPN, זרק במהלך הסדרה שקרי־דוראנט הם אולי הצמד הטוב אי פעם. הערכה שרבים יגדירו מוקדמת מאוד כנגד פיפן־ג׳ורדן, מג'יק־קארים או לברון־ווייד. אבל הנה משהו להגנת הטענה: זו הפעם הראשונה מאז עבר מוזס מאלון לפילדלפיה שהתקבצו שני כוכבים שכל אחד באופן עצמאי היה ה־MVP של הליגה. גם הצירוף ההוא הביא לפלייאוף עם הפסד בודד.
סטף קרי. דחף את המשחק לקצב מהיר // צילום: איי.אף.פי
סטיב קר השווה את התהליך הקל בהשתלבות של דוראנט לקשיים שחוו ווייד ולברון בשנתם הראשונה במיאמי - בגלל הדמיון בסגנון משחקם כמובילי כדור. קרי ודוראנט משחקים גם בלי הכדור, וקליבלנד למדה על בשרה בגמר את המשפט חוצה־התקופות־וחוצה־ענפי־ספורט של מנג'ר ליברפול האגדי ביל שאנקלי: "הכדור מהיר מכל שחקן".
החלטת דוראנט לחתום בגולדן סטייט כבר נידונה בכל בית מרזח בעולם - כן, הוא הנחית מהלומה על התחרותיות בליגה, ואולי לא היה אמיץ במיוחד. אבל הצד השני כדורסל בשיאו: הוא קלע השנה בפלייאוף ביותר מ־56 אחוזים מהשדה, כאשר לפני כן חצה את גבול 50 האחוזים רק פעם אחת; הוא גם קלע בפלייאוף ב־44 אחוז לשלוש - מעולם לא קלע יותר מ־34 אחוז לפני כן. אם הוא חיסל את התחרותיות, הוא לפחות עשה זאת באופן אלגנטי.
האיש החושב
הנה נתון סטטיסטי כמעט הזוי: לברון ג'יימס הפך לראשון בתולדות הליגה עם ממוצע טריפל־דאבל בגמר, וסטף קרי לא היה רחוק מלהשיג זאת בעצמו - הוא סיים עם 26.8 נקודות, 9.4 אסיסטים ו־8 ריבאונדים למשחק. ההשוואה לגמרים הקודמים שלו כמעט מביכה (הנתונים באינפו), ואת כל זה עשה עם עלייה קלה באיכות ההתקפה - ממוצעים ואחוזים.
כי אחרי שהפקיד את תפקיד הסקורר העיקרי בידיו של דוראנט, התפנה קרי להיות האיש החושב בגולדן סטייט: הוא לא קפץ גבוה מדי כדי להשיג את הריבאונדים שלו, אלא היה ממוקם נכון; הרבה מאוד מהאסיסטים שלו הגיעו כי העניש כל ירידה איטית של הקאבלירס להגנה; והוא היה מי שכיוון את ההתקפה לא פעם בתנועה ללא כדור.
קר. הפך את קבוצתו להתקפית בהיסטוריה // צילום: איי.אף.פי
אבל בעיקר - סטף קרי היה מי שדחף את קצב המשחק בכל מחיר. הוא שידר לקליבלנד: כשלא תרוצו - תמותו.
אחרי האליפות: על פי דיווחים בתקשורת בארה"ב, גולדן סטייט קיבלה החלטה שלא להגיע לביקור המסורתי בבית הלבן, זאת כמחאה נגד הנשיא דונלד טראמפ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
