נטלי טוזיאט, שחקנית עבר ופרשנית, תיארה ל־BBC סיפור מזכייתו הראשונה של רפאל נדאל ברולאן גארוס, כמה ימים אחרי יום הולדתו ה־19 ב־2005. "אצלנו בצרפת אי אפשר לתאר את התהילה של הישג כזה. המנצח היה חוגג בפראות. אבל רפא ישב שם בחדר ההלבשה מרוצה, אם כי כמעט בחשש, כשהוא מחכה לטוני (היא מתכוונת לדוד ולמאמן, טוני נדאל; ר"ד). טוני בא והיה לו רק דבר אחד להגיד: 'בשנה הבאה נראה אם אתה אלוף טניס - אם תצליח לשחזר את ההישג'".
זה לא היה תרגיל המוטיבציה הראשון או האחרון של הדוד על האחיין, כסוג של גאונות יש לציין, לשכנע את אחד משחקני הטניס המוכשרים בהיסטוריה כי איננו מוכשר. עם כל הכבוד לעבודה הקשה ולשרידות המנטלית, היכולת של נדאל להוסיף אלמנטים למשחקו ממחישה את כמויות הכישרון הנדירות שבו.
אבל אם יריבו וחברו המושבע רוג'ר פדרר חיפש את השלמות, נדאל השתמש בקריירה בכישרון כעתודות. בתחילת דרכו השתלט על סבב החימר בפורהנד אימתני, שחיפה על בקהנד חלש וסרב מביך. זה הספיק עם המון הקרבה ושרידות וכוח מנטלי גם לתואר הדשא הראשון במשחק המאה מול פדרר בווימבלדון ב־2008. רק כשהבין שהוא קרוב לאיים על ההגמוניה במגרשים קשים - הוסיף במהירות את הסרב הראשון. בשנה הנוכחית התוספת העיקרית היא סרב שני. נדאל מוביל את הסבב עם 60% הצלחה עם הסרב השני, אבל מה שקרה בפאריס שבר כל היגיון. נדאל זכה ב־74% מהנקודות על הסרב השני - אחוז יותר טוב מהסרב הראשון (73%). מעבר לחשיבות הסטטיסטיקה עצמה, היא ממחישה את הטרור הפסיכולוגי.
החמצת הסרב הראשון, בכל משחק טניס בכל משטח, היא הרגע שבו היריב שואב תקווה, מקדם צעדו ומתעתד לתקוף. כשנדאל משיג את אותה דומיננטיות עם הסרב השני, הוא משחק טניס מנטרל תקוות. הוא הפסיד הכי מעט משחקונים למנצח ברולאן גארוס מלבד ביורן בורג ב־1978. זה היה במחבטי העץ הישנים, כשלא היתה כמעט משמעות להגשה.
הרגע המכונן של הטורניר לא היה לטעמי הגמר. כשדומיניק תים השפיל את נובאק ג'וקוביץ' בחצי הגמר - עם 0:6 במערכה שלישית - משחק חצי הגמר הוגדר כקרב בין נדאל ליורשו. אבל תים אפילו לא הצליח ליצור רושם שהוא שונה במשהו מכל האחרים. יריבו של נדאל בגמר סטן ואוורינקה לא האמין שיש לו סיכוי כבר בחימום.
סגירת המעגל של בולט
כמה ספורטאים אולי מתחרים על התואר המכובד של גדול ספורטאי דורנו, אבל ספק אם מי מהם הפך לפרצוף של עמו בעולם כמו האצן יוסיין בולט עבור ג'מייקה.
30 אלף צופים גדשו את "אינדפנדנס פארק" - האיצטדיון הלאומי - ביום ראשון, כדי לצפות במירוץ האחרון של בולט על אדמת ג'מייקה.
זה קרה באיצטדיון שבו בולט קבע כמה מהישגיו היותר אלמוניים, כמו לרוץ 400 מטרים בזמן שח 43.58 שניות במירוץ שליחים, שנותן הרבה תוקף להכרזתו במשחקי ריו כי יכול היה לשבור את השיא העולמי גם במרחק הזה. ה"אינדפנדס פארק" ממחיש קצת את המציאות הג'מייקנית הדלה: הוא מארח גם משחקי כדורגל ואפילו יש בו וולודרום אופניים סביב מסלול האתלטיקה.
שרת הספורט של ג'מייקה, אוליביה גראנג', הכריזה עליו כג'מייקני הכי מפורסם מאז בוב מארלי, וגדול יותר מכמה מגדולי האתלטיקה - דויד רודישה ומו פארה - במיוחד לאירוע, שאיכשהו הוציא מבולט יותר סנטימנטליות מניצחונותיו האולימפיים נוטפי הביטחון.
"כל החלום שלי היה להיות אלוף אולימפי ב־200 מ'", אמר בולט לבני עמו המעריצים על קריירה שהצליחה טיפה מעבר לתוכניות. את הריצה ניצח ב־10.03 ש'. בדיוק אותה התוצאה הראשונה שלו באיצטדיון לפני עשור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
