אריס מריט (31) התחיל להרגיש שמשהו לא בסדר קצת אחרי שהכל היה הכי בסדר שיכול להיות. ב־2012 רץ המשוכות האמריקני היה בשיאו. בין החודשים יוני לספטמבר הוא ירד שבע פעמים מ־13 שניות בריצה ל־110 מטרים, מגשים בזה אחר זה את שני החלומות הגדולים של כל אתלט. ב־8 באוגוסט זכה בזהב אולימפי בתוצאה של 12.92 שניות; ב־7 בספטמבר, במפגש ליגת היהלום בבלגיה, קבע שיא עולם חדש ומדהים של 12.80 שניות.
ריצת המשוכות נחשבת לאחד ממקצועות האתלטיקה הקשים והתובעניים ביותר, אבל בלוח הזמנים של מריט לא הופיעה נפילה חדה ביכולת בגיל 27 ורגע אחרי שנגע בשמיים. בלי הודעה מוקדמת האימונים הפכו קשים, הרגליים כבדות, ההתאוששות בלתי אפשרית והתוצאות היו בהתאם. האסימון שמשהו אינו כשורה נפל באליפות העולם במוסקבה 2013, כאשר האמריקני הגיע כמועמד לניצחון וסיים במקום השישי בלבד. "החלטתי ללכת לראות רופא", הוא משחזר, "ואחרי כמה בדיקות גילו אצלי מחלה נדירה בכליות".
הממצאים הללו אילצו את מריט לשנות את כל שגרת אימוניו. שתי הכליות תיפקדו באותה תקופה ב־20 אחוז מיכולתן, מה שהצריך גם תפריט חדש לחלוטין. "לא יכולתי לעכל תפוזים או בננות, הורדתי המון משקל ואיבדתי מסת שריר", סיפר ל־NYTIMES. למרות המצב, ולמרות ששמע את המשפט ששום ספורטאי לא רוצה לשמוע - "אתה לא תשוב לרוץ לעולם" - האצן החליט להמשיך בניסיונותיו לחזור לשיא הכושר. ב־2015, אחרי שנתיים קשות, התייצב על קו הזינוק לגמר אליפות העולם בבייג'ין. המשוכות שניצבו מולו כל כך הרבה פעמים קיבלו פתאום פרופורציות חדשות. "העובדה שבכלל הגעתי לגמר היא מדהימה בעיניי", אמר לפני יריית האקדח לריצה שלא האמין שייקח בה חלק. 13.03 שניות אחר כך, כשסיים במקום השלישי, הוסיף: "בשבילי, מדליית הארד הזאת היא מדליית זהב".
לא נשבר
ארבעה ימים לאחר מכן מריט חזר לנקודת ההתחלה. הוא נכנס לחדר הניתוחים ועבר השתלת כליה, שאותה קיבל מאחותו. הניתוח הראשון לא צלח ונדרש אחד נוסף. נחוש להשלים עוד קאמבק, האצן סימן את ריו 2016 כמטרה המרכזית. הרופאים ואנשי המשלחת המליצו שלא כדאי, אך הוא התעקש. כשמאחוריו מעט ימי אימונים הוא העפיל לגמר המוקדמות של המשלחת האמריקנית, אך פיספס את הכרטיס לברזיל במאית השנייה, כשסיים במקום הרביעי.
רבים היו נשברים בשלב הזה, אבל לא מריט. ב־2013 הבטיח שיעשה הכל כדי לחזור לטופ, והמשימה טרם הושלמה. השנה, אחרי שהתגבר על פציעה בברך, הגביר את נפח האימונים, וביום חמישי האחרון סוף־סוף זכה לתמונת ניצחון ראשונה, כשקבע 13.13 שניות בליגת היהלום ברומא והקדים שמות כגון אורלנדו אורטגה, סרגיי שובנקוב ודיוויד אוליבר. "גדולה אתלטית לא נמדדת בשלמות, אלא ביכולת להתגבר על קשיים ועל כישלונות", כתב בסיום בעמוד האינסטגרם האישי. עכשיו נותרה המטרה האחרונה, סגירת מעגל. זו יכולה להגיע באליפות העולם באוגוסט שתיערך בלונדון, המקום שבו מריט רץ לתהילה בפעם הראשונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
