ב־1975 עלה לראשונה המחזה "קרום", שכתב וביים חנוך לוין. לימים הוא הפך לאחד המחזות היותר מוכרים שלו. בסוף השבוע הוא עלה בהפקה מחודשת בתיאטרון הקאמרי בבימויו של אילן רונן, מי שהיה המנהל האמנותי של הבימה במשך 12 שנה. זו ההפקה הראשונה שלו מאז עזב את התפקיד.
המחזה מגולל את קורותיו של קרום, צעיר תל־אביבי שחוזר ארצה לשכונת ילדותו לאחר שניסה את מזלו בחו"ל. עם חזרתו הוא מגלה כי טרודה, חברתו לשעבר, יוצאת עם גבר אחר. רונן בחר לעשות למחזה עיבוד עכשווי, וההפקה מתרחשת בישראל של 2017. בהצגה משחקים ענת וקסמן, אלון דהן, אודי רוטשילד, שרה פון שוורצה, כנרת לימוני, ערן מור, אלי גורנשטיין ועוד.
"זה מחזה שרציתי לעשות המון זמן", אומר רונן, "ממחזות השכונה של לוין הוא האהוב עלי. יש בו התכתבות עם צ'כוב והוא מאוד אנושי. מהרגע שבו חזרתי להיות פרילנס והתחיל דיאלוג עם הקאמרי, שאלו אותי מה אתה רוצה לעשות, וזו היתה הבחירה הראשונה שלי. הרגשתי מאוד מחובר למחזה גם כשעוד לא ידעתי מה אני הולך לעשות איתו".
למה העיבוד לישראל של 2017?
"בטקסט לא נגעתי בכלל. אולי היתה פה ושם מילה שהורדתי. המבנה של המחזה נשאר לחלוטין אותו הדבר. התייחסתי אליו כמו שאני מתייחס ליצירות קלאסיות, כמו שהתייחסתי ל'הסוחר מוונציה', ל'חשמלית ושמה תשוקה'. אבל כן הרגשתי חופשי לפרש את המחזה. אחד הדברים שתפסו אותי זה העיסוק בצעירים בשנות ה־30 וה־40 לחייהם, מה שאנחנו מגדירים היום דור ה־Y. יש לי שניים כאלה בבית וסיקרן אותי לחקור את הנושא הזה. החלטתי שזו לא תהיה שכונה של שנות ה־70 אלא שכונה של היום. המחזה מאוד רלוונטי להיום. אני לא יודע איך חנוך חזה מראש, אבל אנשים בגילים האלה בישראל של 2017 לא מוצאים את עצמם. במחזה יש בחור שלא מצליח להיפרד מאמא שלו ולא מצליח לבנות זוגיות".
אילן רונן // צילום: קוקו
בחרת גם להדגיש את עניין המסכים והתיעוד האובססיבי. הדמויות עם טלפונים ניידים, הבמה מוקפת במסכים.
"כן, כולם כל הזמן באינסטגרם, מצלמים, מביטים בתמונות. התנתקתי מהוראות הבימוי והתפאורה של חנוך. אין מרפסות, אין כיכרות, הדמויות נראות אחרת".
איך זה לביים חנוך לוין?
"ההשפעה של חנוך עלי היתה עצומה. הייתי שבוי מאוד בתפיסת התיאטרון שלו ובהשפעה שלו על בני הדור שלי. לא סתם לקח לי 17 שנה לחזור לביים מחזה שלו. משנת 2000, אז ביימתי את 'הבכיינים' שלו, לא נגעתי בחנוך לוין. ידעתי שכשאני אחזור אליו, אני אעשה את זה אחרת. זה חלק מהדיאלוג העצמי שלי איתו. אני מרגיש שהוא נתן לי את ברכת הדרך, לדור הבא, שלא חייבים לעשות את זה על פי הנוסחה של 'איך צריך לביים את חנוך לוין'. אני זוכר בעבר שיחות עם יוצרים על 'איך חנוך היה רוצה לעשות את זה', היתה ממש חרדת קודש, אבל אני חושב שכל יוצרי הקלאסיקות היו רוצים שנעשה את זה עכשווי, כי התיאטרון נוגע קודם כל בכאן ובעכשיו".
זו הפקה ראשונה שלך מאז שיצאת מהבימה. איך התחושה לעבוד עם המתחרים מהקאמרי?
"הקאמרי תמיד היה סוג של בן דוד (צוחק). ניהלתי בעבר את התיאטרון הזה, עבדתי בו כשהייתי פרילנס, ועשינו בשנים האחרונות שיתופי פעולה רבים איתם, אז לא ממש הרגשתי זר. היה לי כאן קאסט נפלא, ההנהלה קיבלה וחיבקה אותי, ככה שהיה באמת מצוין".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו