הפועל ירושלים אילצה הערב הרבה אנשים לאכול הרבה כובעים, כולל כותב שורות אלה. אחרי שכבר היתה בפיגור 2:0 בסדרת רבע גמר הפלייאוף, ביכולת רעה ובביטחון עצמי ירוד, הצליחו האדומים להפוך לקבוצה השלישית בהיסטוריה שחוזרת מהפיגור הזה בפלייאוף העליון, לנצח את עירוני נהריה 60:71 במשחק החמישי ולהעפיל לחצי גמר הפיינל פור, שם תקבל הזדמנות פז לנקום באלופה מכבי ראשל"צ. נהריה נשארת עם המחמאות אחרי פלייאוף הירואי.
שוב קיבלנו משחק קשה לצפייה במעורבות ירושלים. אצל האדומים העונה הכל מתחיל ונגמר בביטחון. לא ברור למה קבוצה עם סגל רחב כל כך, עם כישרון רב כל כך וכלים רבים כל כך לא הצליחה לפתח את היכולת להאמין בעצמה, ובעיקר לממש את היכולות הפרטניות של שחקניה. בבירה מקווים עכשיו שהדחיפה העצומה שקיבלו בדמות הקאמבק הגדול, ייתן זריקה מוראלית שתחזיק עד הנפת הצלחת.
אריק אלפסי יוצא מהסדרה עם טעם חמוץ־מתוק. הוא הצליח לנטרל את העליונות הירושלמית, אבל כשהשחקנים של סימונה פיאניג'אני התחילו לצבור ביטחון, לא היה לו מענה. משחק ההתקפה שלו פוענח לחלוטין כבר במשחק הרביעי: דרווין קיצ'ן או ניב ברקוביץ' חודרים, מוציאים החוצה ליהונתן שולדברנד, סקוטי הופסון או ניק פאוסט, וטיירון נאש אורב בריבאונד התקפה.
ברגע שהגארדים של ירושלים הצליחו להפריע לחדירה הראשונית, והגבוהים עשו סוף לחגיגה של נאש, תוכנית המשחק של אלפסי התמוטטה לחלוטין. גם בהגנה הוא לא הצליח להפתיע את פיאניג'אני. עבור אלפסי, כמאמר שירה של יונה וולך ז"ל, "זה היה אצלי בידיים, ולא יכולתי לעשות עם זה כלום".
שאלה לשופטים: האם גם בפיינל פור אתם מתכוונים לנסות לגנוב את אור הזרקורים? כי שם, כמו לשחקנים, אתם לא יכולים להרשות לעצמכם יום רע. מתי תתחילו להתמקד בשיפוט המשחק ולא בפנקסנות?
ושאלה לפיאניג'אני: האם אתה מורה לשחקניך לעבוד על קליעות העונשין? ומה עם הצורך לגמור משחק כשאתה מוביל? או שאתה כבר עסוק בבניית הסגל של מילאנו לעונה הבאה?
