בעין שרה הכל התחיל עבור הפועל ירושלים, שזכתה לפני 248 ימים בגביע ווינר באולמה הביתי של עירוני נהריה, ולא היה חסר הרבה כדי שבעין שרה הכל ייגמר. התעלות של השחקנים באדום החזירה אותם לסדרה עם ניצחון 72:74 בשיניים ו־2:2 בסידרת רבע הגמר. ההכרעה ביום חמישי בארנה.
ירושלים פתחה עם רמת אגרסיביות בהגנה שלא נראתה מאז משחק מספר 2 נגד ולנסיה. חסל סדר זריקות חופשיות, חסל סדר הפקרות בריבאונד. נהריה נראתה קצת בהלם מזה שגם ירושלים יודעת להרביץ, וסיימה את הרבע הראשון בפיגור 20:15.
יש יתרון ב"יציע העיתונאים" בעין שרה, שהוא בפועל הספסל של האורחת. אפשר לראות איך טורנס קינסי יורד לספסל וחי את המשחק גם עם חגורת חימום לגב הכואב, ובהמשך קופץ בחמת זעם על עוזרי המאמן שיכניסו אותו כבר חזרה, אחרי עוד שלשה של סקוטי הופסון.
לפרקים גדולים מדי במחצית היה נדמה שנהריה לא מצליחה לחדש משהו בהתקפה שלה, שכבר הפכה לדי צפויה: דרווין קיצ'ן או ניב ברקוביץ' חודרים, מוציאים החוצה ליהונתן שולדברנד או הופסון, וטיירון נאש מנסה להסתער על ריבאונד ההתקפה. זה עבד שני משחקים, וכשירושלים מפציצה מהצד השני תשע שלשות, מבינים עד כמה אריק אלפסי יצא בזול במחצית, עם 44:39 לאדומים אחרי שנהריה כבר פיגרה בהפרש דו ספרתי.
ירושלים פתחה טוב גם את הרבע השלישי, והיה נדמה שרק היא יכולה לנצח את עצמה. אבל אז שוב סימונה פיאניג'אני התמהמה עם פסק הזמן שהיה נחוץ לעצירת מומנטום סגול. וכשזה קרה - הפתעה גדולה - ירושלים החזירה לעצמה את התנופה. יכולת שיא של איגור נסטרנקו, דווקא הוא, שוב מיזערה נזקים בסוף הרבע, שהסתיים ב־59:63 לירושלים.
כל כך הרבה משחקים הפסידה ירושלים העונה כשלא הצליחה "להרוג" אותם כשהובילה. כך קרה בגמר הגביע וכך קרה במשחק מספר 1. זה הסיפור של ירושלים כל העונה. לא אתמול.
