"ישראל חוזרת לאפריקה, ואפריקה חוזרת לישראל" - המילים האלה, שעליהן חזר אתמול רה"מ בנימין נתניהו בביקורו בוועידת המדינות המערב־אפריקניות בליבריה, היו אמנם ביטוי לאסטרטגיה ישראלית, אבל מהר מן הצפוי הן גם לבשו צורה מעשית לחלוטין.
נתניהו ונשיא סנגל, מאקי סאל, הסכימו אמש על סיום המשבר שפרץ בין המדינות לפני כחצי שנה ועל החזרה מיידית של שגריר ישראלי לדקאר, בירת סנגל. המשבר פרץ לפני כחצי שנה לאחר שסנגל, שמחצית מתושביה מוסלמים, הובילה - לצד ניו זילנד - את החלטה 2334 במועצת הביטחון, שלפיה "הכיבוש הוא הפרה בוטה של החוק הבינלאומי". בירושלים זעמו על המהלך ונתניהו הורה על החזרת השגריר הישראלי, פול הירשזון. סיום המשבר התאפשר לאחר שהנשיא סאל התחייב לא לפעול נגד ישראל בפורומים בינלאומיים, ומנגד לתמוך במינויה כמשקיפה בארגון איחוד אפריקה. ראש הממשלה הבטיח, מצדו, להחזיר לפעולה את תוכניות הסיוע של ישראל לסנגל בתחומי הביטחון והחקלאות, ואף לשפר את הקשרים בין המדינות. נתניהו הזמין את שר החוץ של סנגל לבקר בישראל.
פגישה משמעותית אולי עוד יותר היתה לנתניהו עם נשיא מאלי, איברהים בובאקר קייטה. למאלי המוסלמית אין קשרים עם ישראל. נתניהו וקייטה סיכמו על חימום היחסים בין המדינות (ראו בעמ' 13 ראיון שהעניק קייטה ל"ישראל היום").
מרתון פגישות
בשולי הוועידה, שנקראת ECOWAS ובה חברות 15 מדינות מערב אפריקה, נועד נתניהו גם עם נשיא גאנה נאנא אקופו־אדו, נשיא טוגו פור אזוסימה גנסינגבה, נשיא גמביה אדמה בארו, ונשיא רפובליקת גינאה אלפה קונדה. כן היה צפוי להיפגש עם נשיא קייפ ורדה ז'ורז'ה קרלוש פונסקה ועם נשיא חוף השנהב אלאסנה קוואטרה.
את פניו של נתניהו בנמל התעופה של מונרוביה הבירה קיבלה נשיאת ליבריה, אלן ג'ונסון־סירליף, המכונה "אשת הברזל" של אפריקה. ואיזו קבלת פנים זו היתה: מעבר ללחיצות הידיים ולנגינת "התקווה" על ידי התזמורת של צבא ליבריה, נציגים של שבטים מקומיים שרו ורקדו לכבוד האורחים מישראל. דמותו של נתניהו כיכבה בשער של העיתון המקומי "New Republic". אחרי הטיסה הארוכה (12 שעות), שהתארכה בגלל חוסר האפשרות לטוס מעל מדינות ערביות (כולל לוב), הטקס ריגש את כל הישראלים, ובהם מנכ"ל משרד החוץ יובל רותם.
בירושלים מבינים כי בעולם המשתנה יש הזדמנות לשחזר את ירח הדבש בין ישראל לאפריקה של שנות ה־60, עת ביקרו ביבשת גולדה מאיר (שרת חוץ) ולוי אשכול. אמנם גם בשנות ה־80 היה ביקור של יצחק שמיר, אבל אז היה קשה לממש את ההישגים המדיניים שעליהם עמלים היום במשרד החוץ בירושלים.
בעולם המשתנה, שבו מדינות ערב סוניות חולקות עם ישראל התמודדות עם אותם איומים (טרור ואיראן), קשה למדינות אפריקה להיות "יותר פלשתיניות מפלשתיניות", כפי שניסח זאת מנהיג אפריקני. בדיוק מאותה סיבה מבינות מדינות אפריקה את הפוטנציאל הגדול בחיבור לישראל בתחומים כגון מים, חקלאות, פיתוח טכנולוגי, בריאות, וכמובן המאבק בטרור.
שותפות היסטורית
עוד בביקורו הקודם ביבשת רקם נתניהו קשרים מיוחדים מאוד עם מנהיגים אפריקנים. במזרח אפריקה הוא מקורב מאוד לנשיא רואנדה קאגמה. במערב - לנשיא טוגו גנסינגבה, שעימו נועד אתמול לפני הכינוס. באוקטובר הקרוב עתיד נתניהו גם לבקר בטוגו עצמה. גם עם נשיאת ליבריה ג'ונסון סירליף יש לו קשרים טובים. היא מכהנת בימים אלה כנשיאה התורנית של ECOWAS, שמתקיימת במתכונתה הנוכחית מאז 1975 ופופולרית מאוד באפריקה. מלך מרוקו, מוחמד השישי, ביקש לנאום בה, אך נדחה וביטל את השתתפותו.
אכן, ימים חדשים וטובים ואפילו מבטיחים הם הימים האלה ביחסי ישראל והיבשת. עם עשר נציגויות ו־20 דיפלומטים בסך הכל ברחבי אפריקה כולה, "אנחנו עושים יותר עם פחות", כפי שניסח זאת נתניהו. הוא אף מתכוון למנות שגריר לוועידת ECOWAS, שיישב בניגריה.
ישראל צריכה להתמודד מול מדינות מערביות שפועלות באפריקה, אולם היא מוצאת עצמה דווקא מחוזרת בידי מדינות שונות המאוכזבות מיחסיהן עם מדינות באירופה. דרך אגב, בוועידה נכחה גם שרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני. אבל לא היה אפשר להשוות בין הנאום שלה לבין זה של רה"מ, שזכה לתשואות מצד המשתתפים.
באופן אישי, קשה לי שלא להתפעל בכל פעם מחדש מקסמיה של היבשת השחורה. במהלך כהונתי כשגריר במאוריטניה, מדינה מוסלמית ערבית ואפריקנית, תמיד אמרו לי ראשי המדינה כי אהבו לעבוד איתנו מכיוון שאין לישראלים את ההתנשאות של השותפות האחרות במערב, וכי גם אנחנו בדיוק כמוהן היינו פעם תחת שלטון קולוניאלי. ואולי בגלל זה אפריקה וישראל שמחות לשוב זו לזרועות זו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו