לפני כשבועיים נפתחה במוזיאון מונק שבאוסלו תערוכה חדשה מציוריו, שאותה אצר הסופר הנורבגי קרל אובה קנאוסגורד. ההפתעה היתה טמונה בעיקר בכותרת שניתנה לתערוכה, "קנאוסגורד על מונק" – כותרת המציבה את הסופר הנורבגי בשורה אחת עם הצייר המהולל. היות שקנאוסגורד כה שנוי במחלוקת, יש לשער שרבים עיקמו את אפם לנוכח הבחירה, אך קרוב לוודאי שקנאוסגורד לא הוטרד מכך; הסופר שהפך לסנסציה כבר רגיל למשוך אש.
שלשום פורסם כי קנאוסגורד הוא הזוכה בפרס ירושלים לשנת 2017, המוענק בכל שנה ביריד הספרים הבינלאומי ה־28 שיתקיים בין 11 ל־15 ביוני ומוענק לסופר הנותן בכתביו ביטוי לחירות האדם בחברה. "במשך כמעט שני עשורים הפכה כתיבתו של קנאוסגורד לתופעה בפני עצמה", נכתב בהחלטת חבר השופטים, "והצליחה לעורר דיונים על נושאים קריטיים: הבדלים של פרשנות; גבולות השיח החברתי; הקו המטושטש בין בדיון לאוטוביוגרפיה ותפקידו של התא המשפחתי בתפיסה עצמית, קולקטיבית ואישית".
בכך מכוונים השופטים בעיקר לסדרת הספרים בעלת השם הפרובוקטיבי "מיין קאמפף", שבה בחר קנאוסגורד לכתוב בפירוט אובססיבי וחושפני על משפחתו שלו, מבלי לשנות את שמות הנפשות הפועלות, מה שהוביל להתקוממות מצד בני דודו ואשת דודו לשעבר והגיע עד לדיונים משפטיים. קנאוסגורד הפך תופעה ספרותית וחוץ־ספרותית בעת ובעונה אחת, מה שהועצם על רקע התרבות הנורבגית, שמראית העין שבה חשובה במיוחד, ועל כן הבחירות האמנותיות של קנאוסגורד נחשבות בה כמעט שבירה של טאבו.
"כמו בישראל, נורבגיה היא מקום קטן וכולם בה מכירים את כולם, בתוך הברנז'ה ומחוצה לה", מסבירה המתרגמת דנה כספי, שאמונה גם על תרגום קנאוסגורד לעברית, "זה כמו לבוא יום אחד לעבודה ולגלות שכולם יודעים הכל עליך ועל חייך האישיים. זה מעורר אי נוחות רבה בקרב הנורבגים, אבל הפרובוקציות האלה והיותו שנוי במחלוקת הן שסייעו לפריצה שלו: כיום קנאוסגורד הוא על תקן של כמעט כוכב רוק בנורבגיה; הוא מופיע במדורי הרכילות בתדירות כמעט זהה להופעה שלו במדורי הספרות, והעובדה שלאחרונה הוא פרץ גם בארה"ב רק מסייעת לכך".
"עוזר לגל הנורבגי"
בישראל עד כה פורסמו בהוצאת מודן שניים מתוך ששת הכרכים של הטרילוגיה הכפולה; כספי מסיימת בימים אלה לתרגם את הכרך הרביעי. מבקרי הספרות נוהגים להתייחס לספריו, והביקורות לרוב מעורבות – דברי שבח ואפילו התפעלות, לצד הסתייגויות והבחנות שליליות למדי. "היחס האמביוולנטי הזה בוודאי קשור לשם שהעניק לסדרה, שצורם במיוחד לקוראים פה, ולא פחות החופש שהוא איפשר לעצמו להתעסק בדברים הקטנים ובעצמו, להצהיר שלא מעניין אותי פוליטיקה, לא מעניין אותי אידיאולוגיה, מעניין אותי קודם להתעסק בעצמי, לבדוק מה קורה איתי", אומרת כספי.
זו הצהרה יוצאת דופן.
"אני חושבת שהוא כותב נהדר. גם בימים הארוכים שאני מתייסרת איתו, כי השטף שלו הוא אינסופי. הוא כותב במין שחרור מוחלט. בהשוואה לסופרים אחרים שיש בהם המון מודעות עצמית לעצמם ולסגנון, אצלו אין את מסך העשן הזה. מתישהו נפרץ אצלו סכר והוא כותב וכותב וזה נפלא, אבל ברור שיש סביבו הייפ שהוא מעבר לכתיבה".
לצד שבדיה, נורבגיה נחשבת למעצמה של רומנים בלשיים. האם בדומה לכך הפך גם קנאוסגורד לענף ייצוא ספרותי?
"אפשר להסתכל על זה כך", משיבה כספי, "בתוך משרד החוץ הנורבגי יש ארגון מתוקצב ופעיל שדוחף את הספרות הנורבגית לחו"ל. הם ממש מתייחסים לכך כאל ענף ייצוא, תעשייה שלמה, וגם לקנאוסגורד, שכביכול אינו מסחרי, עוזר לרכוב על הגל הזה של יו נסבו ודומיו, אשר מצליחים מאוד בעולם. בארצות דוברות אנגלית יש יותר פתיחות כיום לספרות מתורגמת, והנורבגים מזהים זאת ומשתמשים בכך בתבונה".
השם שהעניק קנאוסגורד לסדרה, לצד אזכורים כאלה ואחרים בספרו, הובילו מבקרים לתהות אם אף הוא עצמו מחזיק בעמדות דומות. כספי שוללת את האפשרות. "אני חושבת שבכל דבר הוא משתדל שלא לנקוט עמדה נחרצת, אך שווה לציין בהקשר זה שהכרך השישי של ספרו עוסק בעיקר בהיטלר, ומהכרך הרביעי הוא מתחיל לעסוק בדרכים כאלה ואחרות בשורשי הרוע. יש לו משיכה להיטלר – אני מנסה לומר את הדברים באופן שלא ירתיח את הקורא – לא לאידיאולוגיה אלא יותר לדמות; מעניין אותו מה מניע אנשים כאלה".
דנה כספי // צילום: זאב ינאי
עניין לא רגיל - להתחיל לדון בנושא שנושא את שם הסדרה בכרך השישי. קנאוסגורד מאוד מאמין בקורא שלו.
כספי צוחקת. "כמתרגמת שעושה עימו כברת דרך, אני מיטלטלת כל הזמן בין הנרקיסיזם שלו והביטחון העצמי המטורף לבין התיאורים המרובים של מפלות, תחושות השפלה ובושה. כן מעניין שמלכתחילה חתמה איתו ההוצאה על סדרה בהיקף שכזה; משהו בשאפתנות שלו כנראה מאוד כבש אותם. הרי כותב קיצוני כזה יכול היה להישאר אלמוני, אבל משהו בנכונותו לחשוף את עצמו וללכת עם עצמו עד הסוף כנראה מקסים ולוכד אנשים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו