עידן צבעוני, רפאים בכל מקום (ידיעות ספרים)
עידן צבעוני
ספר שגרם לך לרצות לכתוב?
"פריז צרפת" של גרטרוד שטיין: היכולת המהתלת של שטיין לכתוב על דברים הרי גורל, למשל החיים שלנו בהווה הנצחי, דרך פריזמות-ביניים "בטלות" כמו אופנה, אוכל ושאר מנהגים נמשכים וכלים – והכל תחת מסווה מתעתע ומסחרר כאחד של פטפטנות-להגנית-נשית חסרת ערך, בשפה שאין ממנה משחוררת וכבולה.
סופר או סופרת שאתה מחשיב כסוד השמור שלך?
רולאן בארת אינו מזוהה כסופר אלא כחוקר תרבות משוכלל, רב-קולי. אבל התשוקה הפרגמנטרית שלו למילה, לשפה ולחומריותה, היותו מאוהב כפייתי בלשון, בארוטיזציה הבלתי-נמנעת שלה – כל אלה הופכים אותו לסופר-לא-סופר מדרגה ראשונה.
פרט ייחודי שמאפיין את שגרת הכתיבה שלך?
אני כותב כל יום מעט מאוד, בעיקר בשעות הלילה. אני שואב את השראתי לפרקטיקת כתיבה זו ממה שאפיין במשך שנים נשים כותבות, תחת המושג היפה "שמיכת הטלאים".
הבדל מסוים בין פנטזיה למציאות שליווה את תהליך הכתיבה ופרסום הספר?
במהלך כתיבת הספר "רפאים בכל מקום" מטשטשים לא אחת את הגבולות בין פנטזיה למציאות. הרגעים המעניינים מבחינתי הם אלה שבהם הגבולות מתמזגים גם עבורי ככותב-קורא, כך שרגע ההבדל בשפה, הרגע הנזיל הזה חומק גם ממני.
אם לא היית כותב/ת, קרוב לוודאי שהיית...
במאי קולנוע. כמובן, הייתי עושה סרטים קולאז'ים חסרי מנוח, בזה אחר זה. הייתי מזמן למאה ה-21 את פזוליני – אבל הפעם קצת פחות נוירוטי-מלנכולי.
• • •
גפנית לסרי קוקיא, הים של וינה (כנרת זמורה ביתן)
גפני לסרי קוקיא // צילום: אלון סיגוי
ספר שגרם לך לרצות לכתוב?
אין ספר שגרם לי לרצות לכתוב, אבל יש ספר מסוים שקראתי בצעירותי וששינה את כל תפיסת הקריאה שלי והוא 'מינוטאור' של בנימין תמוז. הסגנון, השפה, טכניקת הסיפור, האווירה והניחוח, בניית המתח, תהליכי הפענוח ועלילת הסיפור - כל אלה יחד יצרו, בעיניי, את אחד מספרי המתח/ריגול הטובים והמשובחים ביותר שנכתבו אי פעם, בשפה העברית, לפחות.
סופר או סופרת שאת מחשיבה כסוד השמור שלך?
הוא אולי לא סוד שמור, אבל הסופר "שלי" הוא קורט וונגוט. קראתי את כל הספרים שלו והוא אהוב עלי מאוד.
פרט ייחודי שמאפיין את שגרת הכתיבה שלך?
אין לי, לצערי הרב, שגרת כתיבה, ואני כותבת כל אימת שנפתח לי "חלון" ביום. 'גונבת זמן'. אני כותבת בסלון ביתי או במטבח, בין הכנת חביתות ואורז לבן ושניצלים ופסטה (בלי רוטב), לבין הסעות לחוגים, עזרה בשיעורי בית, הפרדת כוחות בין שלושת ילדיי וכיו"ב. כמה שיותר רעש מסביבי יותר טוב, והכי טוב לי לכתוב כשברקע טלוויזיה דולקת או מוזיקה שאני אוהבת בפול ווליום.
הבדל מסוים בין פנטזיה למציאות שליווה את תהליך הכתיבה ופרסום הספר?
לא היו לי כל פנטזיות בנוגע לתהליך כתיבת הספר. ידעתי שזו תהיה עבודה קשה שתדרוש ממני קריאות חוזרות ונשנות, תיקונים, מחיקות ודיוקים, וכך אכן היה. לרגע לא חשבתי שדפים מודפסים יעופו סביבי תוך כדי שאקליד במכונת-הכתיבה הישנה שלי, ושעל הדף האחרון שינחת על שולחני או על הרצפה, לידי, יהיה כתוב "הסוף".
באשר לתהליך פרסום הספר: הייתי בטוחה שכאשר הספר יצא אני אהיה 'אדם חדש', וזה לא קרה. חשבתי שאתהלך כל הימים עם חיוך מרוח על שפתיי, וגם זה לא קרה. פרסום הספר לא היה קל עבורי: ירידת-המתח עם הוצאת הספר, השמחה עם הגעתו לחנויות, החשיפה ושוב המתח כשהספר התחיל להימכר, להיקרא ולקבל ביקורות - כל אלה הביאו עליי ימים הפכפכים ומאוד לא פשוטים.
5. אם לא היית כותב/ת, קרוב לוודאי שהיית...
אוצרת אמנות.
• • •
רגב הרוש, החקלאי (פרדס)
רגב הרוש
ספר שגרם לך לרצות לכתוב?
מאז שלמדתי לקרוא מעולם לא הפסקתי לרגע, אבל אם משהו ספציפי גרם לי לכתוב תהייה זו המוזיקה ולא ספר, עם אהבה גדולה למוזיקה והעדר כל חוש מוזיקלי, מצאתי שהדרך הנכונה בשבילי לבטא את עצמי היא המילה הכתובה, זה המקום היחיד בו אני מצליח לא לזייף.
סופר או סופרת שאתה מחשיב כסוד השמור שלך?
האמת היא שממש אין לי כזה, אני אוהב לקרוא הכל בתנאי שזה מעניין, אם כבר הייתי בוחר אולי את יענקלה רוטבליט שיודע לעשות קסם עם מילים, לא פעם בעודי נפעם ממילותיו הקסומות של שיר אני מגלה מאחוריהן את חתימתו.
פרט ייחודי שמאפיין את שגרת הכתיבה שלך?
לפני שהדף נפתח, לפני שאצבע נוגעת במקש, האוזניות נתחבות באוזניים, נבחרת מוזיקה מוכרת ואהובה (היהודים, ברוס, לקט או משהו מוכר שמגרד לי את הלב) ורק אחרי שהצלילים המוכרים עוטפים אותי ואני מנותק מהגירויים חיצוניים אפשר להתחיל.
הבדל מסוים בין פנטזיה למציאות שליווה את תהליך הכתיבה ופרסום הספר?
בכל תהליך כתיבת החקלאי עבדתי בחברה לתשתיות תקשורת, עם סיום הכתיבה וההוצאה לאור עברתי לנהל חווה חקלאית - מקרי?
אם לא היית כותב/ת, קרוב לוודאי שהיית...
הרבה פחות שלם עם עצמי.
• • •
רעות אקשטיין, אי זוגי (מודן)
רעות אקשטיין
ספר שגרם לך לרצות לכתוב?
"כימים אחדים" של מאיר שלו. יש בו אמיתות חכמות ומצחיקות על אהבה, דמויות שלא אכפת להן שיגידו עליהן שהן משוגעות, ובעיקר משפחה בלתי שגרתית שלא עונה להגדרה המסורתית של משפחה. דבר שמעסיק אותי מאוד בכתיבה שלי ולא מפסיק לעניין אותי.
סופר או סופרת שאת מחשיבה כסוד השמור שלך?
יהודה אטלס ו"הילד הזה הוא אני". יש בקצרצרים האלה, אמת טהורה של מבוגר שלרגע לא שוכח את הילד שהוא. לפעמים, כשאני צריכה חיזוק או השראה, אני פותחת את אחד מספרי "הילד הזה הוא אני" בעמוד אקראי, ומקבלת משם תשובות.
פרט ייחודי שמאפיין את שגרת הכתיבה שלך?
להקשיב לאנשים מדברים. לכן אני כותבת בחוץ, איפה שהחיים קורים. לא יכולה להתבודד כשאני כותבת, צריכה תזוזה, ודיבורים, ברחוב עם רעש של עיר. לפעמים אני חוטאת בפנטזיה על כתיבה במקום מבודד עם נוף יפה בהרים, למרות שברור לי שלא אכתוב שם מילה.
הבדל מסוים בין פנטזיה למציאות שליווה את תהליך הכתיבה ופרסום הספר?
בתהליך ההפקה וההוצאה לאור של הספר, צומחת לאיטה הבנה, שהשקרים וההמצאות שכתבתי, קורמים עור וגידים, הם תכף יודפסו על נייר, יעמדו למכירה בחנויות ויגיעו לאנשים. ההבנה הזו קרבה אותי לידיעה המשמחת שזה הולך להיות המקצוע החדש שלי.
אם לא היית כותבת קרוב לוודאי שהיית...
ניסיתי הכול. כלום לא עבד. אני משתעממת מהר, כמעט מהכול. הייתי שמחה להיות אדריכלית ולתכנן בתים עבור אנשים, פרט לעובדה המצערת שאין לי שום ראייה מרחבית!
בכתיבה אני פשוט יכולה להמציא, ולשקר, ולדמיין. מבחינתי זו יופי של עבודה.
• • •
סנונית ליס, כל הג'אז הזה (סנונית תוכן)
סנונית ליס
ספר שגרם לך לרצות לכתוב?
שמי נבחר על ידי אמי בהשראת הסיפור "הנסיך המאושר" של אוסקר ויילד, שאחת מדמויותיו היא הציפור סנונית. אני משערת שנקודת הפתיחה הזו גרמה לי להימשך מילדות לכתיבה באופן מובנה ולראות בטוויית סיפורים מלאכה שראוי להתמסר לה.
סופר או סופרת שאת מחשיבה כסוד השמור שלך?
מארק אוליבר אוורט שמוכר כ-E, סולן להקת האילז, אך לא רבים מכירים את האוטוביוגרפיה המרתקת שלו ""Things the Grandchildren Should Know, שבה הוא מתאר את ילדותו בצל אביו, הפיזיקאי הגאון והמוגבל מאד מבחינה חברתית, יו אוורט. קראתי את הביוגרפיה הזו בערך שנה לפני שהתחלתי לכתוב את ספרי, "כל הג'אז הזה", ובדיעבד, יו אוורט שימש כהשראה לאחד מהאבות שבספרי.
פרט ייחודי שמאפיין את שגרת הכתיבה שלך?
אני אוהבת לכתוב בלב המולה, עם רעש והתרחשויות סביבי. לו יכולתי להניח שולחן כתיבה בלב אי תנועה ולכתוב שם, כנראה שהייתי עושה את זה. מאחר שזה לא כל כך מקובל ושבשעות הכתיבה שלי הילדים בבית, כתבתי את ספרי בבתי קפה, תמיד עם מוזיקה באוזניות.
הבדל מסוים בין פנטזיה למציאות שליווה את תהליך הכתיבה ופרסום הספר?
בחרתי להוציא את ספרי באופן עצמאי, מטעם חברת התוכן שלי, כדי ללוות את המהדורה המודפסת בעולם דיגיטלי עשיר ולאפשר גם קריאה מקוונת של הסיפור. הזהירו אותי שספרים בהוצאה עצמית זוכים להתייחסות מועטה ברשתות הספרים ובתקשורת והתכוננתי לכך. לשמחתי, הספר זוכה לסיקור נאה. נרכשו ממנו כבר אלפי עותקים ומהדורה שנייה שלו בדרך. מצד שני, לגרסה המקוונת יש פחות קוראים מכפי שחשבתי שיהיו.
אם לא היית כותבת, קרוב לוודאי שהיית...
טוקבקיסטית סדרתית. לפני שהבנתי שאפשר להתפרנס מכתיבה, למדתי לתואר דו חוגי בפסיכולוגיה ובמחשבים, אבל שנאתי לתכנת ומה שתמיד עניין אותי בעולם המחשבים, היה התקשורת הבין-אישית שהוא מאפשר. אם הייתי הופכת למתכנתת, אני חוששת שהתשוקה לבדות דמויות חדשות, להבין איך הן חושבות ולבטא אותן, היה מנותב לטוקבקים מופרכים מטעם דמויות בדיוניות לכתבות שהייתי קוראת כדי למצוא מפלט מעבודתי המשעממת.
איתן חנן, תעצמי עיניים (כנפיים/כתר)
איתן חנן
ספר שגרם לך לרצות לכתוב?
"אורי" של אסתר שטרייט-וורצל, שהיה בעיני מעין פרא אציל, ודמותו הסוחפת והכריזמטית גרמה לי במהלך חופשת הקיץ של כיתה ז' לכתוב ספר בוסרי עד להביך.
סופר או סופרת שאתה מחשיב כסוד השמור שלך?
אליס מונרו. גיליתי אותה באקראי הרבה לפני שזכתה בפרס נובל. אני חוזר לקרוא את סיפוריה, שכל אחד מהם הוא מופת לכתיבה. הדמויות שהיא יוצרת הן אמינות, בעלות נפח, וחד פעמיות והמפגש איתן מעורר מחשבה והשראה.
פרט ייחודי שמאפיין את שגרת הכתיבה שלך?
מאוד עוזר לי לכתוב בבתי קפה (בין היתר, כי זה מרסן אותי לכיסא, ומונע ממני לקום כל כמה דקות ולגשת למקרר). אחת לשבוע אני יושב בבית קפה וכותב. לעיתים קורה שמתוך השיחות שסביבי, אני גונב משפט מעניין ומכניס אותו לכתובים. וכמובן, פנקס קטן שמלווה אותי 24/7.
הבדל מסוים בין פנטזיה למציאות שליווה את תהליך הכתיבה ופרסום הספר?
הפנטזיה היתה שהספר שהוגש לעריכה ייוותר, פחות או יותר, באותו היקף, ועם פרסומו, יעורר עניין. בפועל קוצצו ממנו כמאה עמודים, ומסתבר שנדרשת עבודה רבה כדי לקרבו לקהל הקוראים.
אם לא היית כותב, קרוב לוודאי שהיית...
רקדן.
• • •
ניסן שור, הישראלי הנצחי (כתר)
ניסן שור // צילום: נועה יפה
ספר שגרם לך לרצות לכתוב?
זה לא הספר שהביא אותי לרצות לכתוב, אבל ״חיים על נייר זכוכית״ של יורם קניוק, הוכיח לי שאפשר לכתוב בעברית ספר שהוא קוּלי, עירוני, ביטניקי, ג׳אזי, קוסמופוליטי ולא קרתני. לא חייבים לכתוב כל הזמן על חיי הקיבוץ, רגבי האדמה וקטסטרופות הציונות. זו הארה שהשפיעה עלי גם ככותב אבל גם כאדם ישראלי, שלא מתחבר בהכרח לנושאים השגורים בתרבות ובלאומיות המקומית. כשקראתי את הספר הזה, הבנתי שהספרות מאפשרת לך להיות גם ישראלי מגניב עם תסרוקת מהממת, חליפה ומשקפי שמש, ולא רק עם סנדלים תנ"כיות ובגדי חאקי.
סופר או סופרת שאתה מחשיב כסוד השמור שלך?
אין לי סודות שמורים. אני אוהב את כל הסופרים הגדולים שכולם אוהבים. אני חושב שטעם בנאלי זה דבר חשוב, כי הוא גורם לך לפתח איזשהו סטנדרט. אני כמובן יכול לזרוק ניימדרופינג של כל מיני סופרי שוליים אלמוניים שגירדתי מחנויות קטנות בלונדון, אבל זה יהיה סתם כדי להוכיח שיש לי טעם מיוחד ואיזוטרי. המיינסטרים העולמי בספרות מאפשר לך להסתופף בחיקה של גדוּלה, וזאת כל המטרה מבחינתי.
פרט ייחודי שמאפיין את שגרת הכתיבה שלך?
אני שומע מוזיקה בווליום מאוד גבוה באוזניות בזמן הכתיבה. אני סבור שהדבר שהכי חשוב לכותב הוא חוש קצב, ולכן אני משמר זאת באמצעות טראקים של האוס וטכנו, שפועמים ורועמים לי באוזניים בזמן שאני כותב, והופכים את הכתיבה למעין טקס מדיטטיבי, שבו המוזיקה והמילים הופכות לגוש אחד של קצב וטקסט. זה הופך את מעשה הכתיבה לסוג של תיפוף. אני מתופף את המילים. למעשה, אני לא יכול לחשוב על הכתיבה שלי ללא קצב או מוזיקה. כותב חסר חוש קצב הוא כותב נכה. ועדיף שגם יידע לרקוד.
הבדל מסוים בין פנטזיה למציאות שליווה את תהליך הכתיבה ופרסום הספר?
בגלל שהספר שלי נכתב בגוף ראשון, יש איזו נטייה מוזרה לחשוב שהוא אוטוביוגרפי או מבוסס לגמרי על החיים שלי. זה ממש לא נכון. אולי חמישה אחוזים ממנו מבוססים על דברים שקרו. בגלל זה אנשים נורא מתאכזבים כשאני אומר להם שהדמות היא לא אני והמשפחה הרוסית שלו היא לא המשפחה שלי והתקפי החרדה שלו הם לא התקפי החרדה שלי.
אם לא היית כותב, קרוב לוודאי שהיית...
אדריכל. כדי שאנשים ירימו את הראש ויסתכלו על היצירה שלי, שרגליה באדמה וראשה בעננים. ספר זה דבר שנעלם בסופו של דבר מהעולם. בניין זו ישות בטון עם נוכחות לנצח. או עד שפוגע בו טיל או שעושים לו תמ״א 38. דווקא רעיון לא רע לעשות תמ״א 38 גם לספרים.
• • •
יוסף חרמוני, היום שבו היא אהבה אותי (אחוזת בית)
יוסף חרמוני // צילום: אנצ'ו ג'יני
ספר שהביא אותך לרצות לכתוב?
ככל שזה יישמע משונה, הספר הוא ה-ספר: ספר הספרים. כלומר התנ"ך. כלומר, הפרקים הנובליים שלו (סיפורי דוד, יוסף והאבות, אם לציין אחדים). יכולת התמצות והצנעת החשיפה והרגשות אל תוך הזרימה הסואנת של עלילה טלנובלית, זהו מעשה שמעטים הסופרים שמסוגלים לעשות כמותן. אני בוודאי שלא. אצלי הדמעות, כמו אצל דני מהשיר, זורמות מעצמן.
סופר או סופרת שאתה מחשיב כסוד השמור שלך?
הסופר האהוב עלי הוא הסודי ההוא, ההוא שאיננו מחשיך, אשר גר במושב הסודי ההוא, המצוי כעשרה קילומטר צפונית-מערבית לנהלל.
פרט ייחודי שמאפיין את שגרת הכתיבה שלך?
הפרט הייחודי המאפיין את שיגרת כתיבתי היא שהיא בלתי קיימת. אני עשוי, ואף עלול, לכתוב עשר שעות ביממה, ולאחריהן לנטוש את המקלדת למשך ארבע-מאות ושמונים שעות. ככה זה בגליל.
הבדל מסוים בין פנטזיה למציאות שליווה את תהליך הכתיבה ופרסום הספר?
הייתי בטוח שהספר ירוץ תוך שבוע אל פיסגת רבי המכר. בינתיים, אבוי, זה לא קורה.
אם לא היית כותב, קרוב לוודאי שהיית...
אם לא הייתי כותב, הרי שהייתי כותב. על מקלדת אחרת, מן הסתם. או אולי עושה סרטים. חלמתי על כך פעם. נמתין לגלגול הבא
• • •
גלי מיר-תיבון, רשימת האימהות (עם עובד)
גלי מיר תיבון // צילום: נתן מנגיסטו
ספר שגרם לך לרצות לכתוב?
אני לא בטוחה שרציתי לכתוב. היה בתוכי סיפור שביקש להיכתב. אני יותר אוהבת לקרוא. אוהבת מאד ספרים שאפשר ללמוד מהם כמו המורה של מיכל בן נפתלי, הבשורה על פי יהודה של עמוס עוז, שתיים דובים של מאיר שלו, לטרון של רם אורן, או סאגה משפחתית כמו "בנות בראון" של עירית לינור. והכי-הכי אוהבת ספרי מתח - אדלמן, משעני, השבדים הנפלאים ואהובי הבלש פנדורין של בוריס אקונין.
סופר או סופרת שאת מחשיבה כסוד השמור שלך?
שניים שהם היסטוריונים מעמיקים וכתבו כל אחד ספר מחקר מרתק שנקרא כסיפור: מרקוס רדיקר וסיפרו "ספינת העבדים" על "שואת הדולר" אודות ארבע מאות שנות סבל בספינות העבדים, במטעי ובשדות אמריקה. וטוביה פרילינג וסיפרו "מי אתה לאון ברז'ה" שבדומה לרומן שכתבתי אני, עוסק ב"אזור האפור" -בעלי תפקיד יהודים בתקופת השואה. טוביה הוא גם זה שאמר לי: "כתבת דוקטורט, יפה מאוד, עכשיו תתחילי לספר את הסיפור".
פרט ייחודי שמאפיין את שגרת הכתיבה שלך?
כותבת בכל מקום ובכל זמן. אם דמות מעירה אותי באמצע הלילה אז זו תיכתב בלילות, כותבת בבתי קפה, בפארק הירקון, ואפילו בהפסקות בעבודה ברשת אמי"ת, כמה שורות בין פגישה לישיבה.
הבדל מסוים בין פנטזיה למציאות שליווה את תהליך הכתיבה ופרסום הספר?
העובדה שהתהליך לא מסתיים עם הוצאת הספר לאור. למדתי שאפילו ספר שיצא לאור בהוצאה מכובדת, הוצאת עם עובד, לא מגיע מיד לחנויות ולא מהתחלה נמצא בכמות גדולה של עותקים בכול החנויות. כשאני רואה שהספר במיקום בולט בחנות זה משמח אותי מאוד. בפעם הראשונה שנכנסתי לחנות והבנתי שיש עותק יחיד וגם הוא במדף צדדי, זה כאב לי. לקח לי דקה או שתיים לעצור את הדמעות, להתגבר על הבושה, ואז ניגשתי למוכרים הצגתי את עצמי וסיפרתי שאני סופרת חדשה, שעדיין לא מכירים. כנראה שהפנייה שלי נגעה ללב מוכרי הספרים שבזכותם הספר הגיע פעמיים לרשימת רבי המכר.
אם לא היית כותבת, קרוב לוודאי שהיית...
מי שאני. כתיבת הספר לא שינתה את חיי. אני מנהלת את "המכון למצוינות בהומניסטיקה" ומנחה ברשת אמי"ת, באוניברסיטת קרנגי-מלון בארה"ב ובמכללת אורות, וחלומי הוא לגדל דורות של קוראים שחולקים עימי את הצורך לקרוא ספרים. שלא אחוש בודדה באהבתי. √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו