אין ערוך לחשיבותה של סובארו ליאונה בישראל. זה הרכב שעשה בשנות ה־80 את משפחת ישראלי למשפחה מוטורית - נמכר בהמוניו וקבע כי ברירת המחדל של שוק הרכב הישראלי היא אותה משפחתית של "1.6 ליטר/אוטומט/סדאן". דווקא כאשר הציגה סובארו דגם חדש ומשופר בהרבה (1992), החלה להירשם צניחה. האימפרזה החדשה כונתה כאן בתחילת דרכה "גרנד ליאונה", אך השם לא עשה את שלו, והיבואן החליט להחדיר את השם האמיתי.
אלא שהדגם לא התחדש בהרבה במשך עשור וחצי, ועם השנים הפך מיושן יותר ויותר. גם דגמים חדשים התבססו על אותו מקור, העיצוב לא המריא, המפרט לא ריגש - וגם שם חדש, "B3" (שחיבר אותה לדגם הגדול יותר, B4), לא עזר.
תקוות חדשות
אבל הכל השתנה ב־2016. סובארו הציגה דור חמישי וחדש לגמרי לאימפרזה עם בסיס מודרני, כולל ממדים משופרים ואבזור עכשווי - ועם זאת, שמרה על המאפיינים המקוריים שלה: מנוע בוקסר והנעה כפולה. מנוע בוקסר הוא מנוע שטוח, שבו הצילינדרים נעים זה מול זה (ולא זה לצד זה כמו במנוע רגיל), ומבנה כזה מאפשר מרכב כובד נמוך יותר.
במכונית נוסעים יש להנעה כפולה יתרון מובהק על כביש חלק (בוץ, שלג), מה שמעניק לה יתרון בטיחותי של ממש. הנעה כפולה, להוציא גרסת הכניסה באימפרזה, היא תקנית בכל דגמי סובארו, בהחלט ייחודי בעולם הרכב.
האימפרזה החדשה - בניגוד ל־1.6 ליטר שהיא סדאן - מעוצבת מאוד סטיישני, בצורה המזכירה גרסאות קודמות שלה עם חמש דלתות. וכן, גם הן לא היו סטיישן (אלא האצ'בק). ובכלל, אם מסתכלים במין מבט כללי כזה, שאינו מתרכז בפרטים ומשווה אותם, התחושה היא שהדגם הכל־חדש הזה לא שונה מאוד מקודמו. והרי הוא כן.
בפנים
סביבת הנהג מאוד לא מודרנית בעיצובה. מול הקו האלכסוני המוביל את האזור שמול הנוסע ועוד כמה נגיעות עיצוב, כמו המבנה מעל לוח המחוונים, הביצוע לא ממש מעודן ובעיקר מיושן - למשל, ריבוי המסכים, ממדיהם ותפקודם. איכות ההרכבה טובה מאוד, והחומרים למעלה משובחים (אם כי למטה ובין המושבים לא). מרחב הפנים מלפנים טוב ותנוחת הנהיגה גם, אף על פי שהמושב נמוך לאחדים.
מאחור, המרחב לנוסעים טוב מאוד עם מרווחי ראש וברכיים נדיבים - אבל אין פתח מיזוג, מנהרת ההינע במרכז אחראית לכך שבמרכז יש מקום רק לילד והריפוד לא מוצלח בכל המושב. תא המטען, כמה חבל, אינו נדיב בנפחו - כמו בסופרמיני ולא כראוי במשפחתית - והרצפה שלו גבוהה מדי.
המנוע והנוחות
המנוע יעיל, מבצע ומוצלח מאוד. התיבה הרציפה תוכננה כך שתיצור תחושה של "העברת הילוכים" ולא "תיתקע" בסל"ד גבוה, כדרכן של תיבות כאלה - והיא ממלאת היטב אחר הוראות התכנון שלה. השילוב של השניים מסדר לאימפרזה זינוק לא מרטיט, כושר שיוט נעים וביצועים משובחים בעומס (עקיפות, הרים). צריכת הדלק בנהיגה תקנית עמדה על 12 ק"מ לליטר.
נוחות הנסיעה טובה מאוד בעיר ולא חסרה מחוצה לה. האימפרזה סופגת היטב שיבושים מכל הסוגים ובכל המהירויות, ורק חבל שהיא טורחת לספר לכולם שכרגע המתלים שלה פגשו באספלט פגום. אבל איכות הנסיעה הכוללת מוצלחת פחות; רעשי כביש חודרים פנימה מלמטה ורעשי רוח מהצדדים, מה שעשוי לעייף בנסיעה בין־עירונית ממושכת. ההגה אינו מדויק בפניות והתחושה שהוא מעביר לידיים עמומה. הבלמים לא מתעלים בעומס ממושך - למשל, נהיגה מהירה למדי במורד עם שימוש תכוף בהם.
בשורה התחתונה
הדגם החדש משופר מקודמו במרחב הפנים. גם האווירה הכללית שמקנה תא הנוסעים טובה מאשר קודם. כמקודם, האימפרזה מציעה ביצועים טובים ונוחות נסיעה משובחת. שני שינויים חשובים "מחוץ למכונית" הם מחיר מופחת לגרסה זו ביחס לקודמתה (ב־5,000 שקלים) ואחריות ארוכה יותר (חמש שנים במקום שלוש).
מול אלה האימפרזה החדשה בעיקר רועשת ולא נעימה מחוץ לעיר, עיצוב הפנים מיושן וגם ההופעה לא מרגשת. הגרסה הנבחנת, בהקשר זה בדיוק, מוצעת במחיר הקרוב מאוד לרכבי פנאי סקסיים בהופעתם.
הערה חשובה: לאימפרזה החדשה אין, כעת, כל אבזור בטיחות עכשווי. אבזור כזה, במסגרת חבילת הבטיחות eyesight, יוצע ברכב רק בסוף 2017.
סובארו אימפרזה | תעודת זהות
סוג: משפחתית
מנוע: 2.0 ל'
הספק: 156 כ"ס
תיבת הילוכים: אוטומטית
מהירות מרבית: 205 קמ"ש
0 ל־100 קמ"ש: 9.8 ש'
מחיר: 135 אלף שקלים
ביצועים, נוחות נסיעה, אחריות ארוכה
רועשת מחוץ לעיר, ללא אבזור בטיחות עכשווי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
