השבוע המטורף שעבר על וושינגטון הקשה גם על עיתונאים ותיקים בתחום לעמוד בקצב האירועים המסחרר. מאז פיטורי ראש ה־FBI ג'יימס קומי ב־9 במאי סערה רודפת סערה, חשיפה רודפת חשיפה והדלפה רודפת הדלפה. וכל הבלאגן הזה, ימים בודדים לפני מסעו הראשון של נשיא ארה"ב מחוץ לגבולות ארה"ב, ביקור שהוא הגדיר "קריטי".
ביום רביעי התבשרתי שיש לי ראיון בלעדי עם הנשיא בחדר הסגלגל. כבר כשהגעתי לבית הלבן הבנתי כי זה יום מטורף שלא יסתיים טוב: נאלצתי להמתין זמן רב כי לא הספיקו לאשר לי כניסה מול השירות החשאי. בסוף, איכשהו נתנו לי אישור.
הגעתי וישבתי בסבלנות בחדר ההמתנה ליד החדר הסגלגל. הוצאתי כבר את המחברת כאשר אחת המזכירות של טראמפ באה אלי בפנים נבוכות והסבירה לי שנאלצים לבטל. די היה במבט חטוף בסמארטפון כדי לדעת מה הסיבה. ברגעים אלו ממש התקבלה הידיעה שטרפה (שוב) את כל הקלפים בסאגה הבלתי נגמרת שמעסיקה את וושינגטון: משרד המשפטים החליט למנות חוקר מיוחד (רוברט מולר) לניהול החקירה בעניין מעורבותה של רוסיה בבחירות.
יצאתי מהבית הלבן מאוכזב כפי שאני לא זוכר שהייתי שנים. תחשבו: להיות ליד הדלת של החדר הסגלגל ולא להיכנס פנימה. הבנתי שבשבוע כזה, שבו אפילו היועצת שלו קליאן קונוויי מבטלת ראיון חשוב בפוקס ניוז, נראה שבממשל באמת טרודים ולחוצים. אלא שכעבור כמה שעות נתבשרתי כי למרות סדר היום הצפוף הנשיא יקבל אותי בחדר הסגלגל למחרת(!) מיד אחרי שיסיים את מסיבת העיתונאים עם עמיתו הקולומביאני. המוני עיתונאים הגיעו למסיבת העיתונאים הזאת (גם אני), לא בגלל הסכם השלום ההיסטורי בקולומביה, אלא כי חששו מטוויסט נוסף בדרמת קומי־רוסיה.
הרוח הלוחמנית שהפגין טראמפ במסיבת העיתונאים ניכרה גם בחדר הסגלגל. הוא נראה מאוד בטוח בעצמו, לא מודאג מהדיווחים על הליך הדחה אפשרי.
טראמפ מתנצל שזמנו קצר. "אני לא מאמין שאני יושב איתך, בועז", הוא אומר לי, "אתה מבין כמה דברים יש לי השבוע? אבל הבטחתי לך ראיון לפני המסע לישראל ואני עומד במילה שלי, נכון? ראית שזיהיתי אותך במסיבת העיתונאים? חייכתי אליך".
זו לא הפעם הראשונה שהוא מזכיר לי שהוא אדם שעומד במילתו. זמן קצר לפני השבעתו, כשהזכרתי לו כי הבטיח, כמועמד, להעביר את השגרירות לירושלים, אמר שהוא לא אדם שמפר הבטחות. כששאלתי בראיון ביום חמישי אם חזר בו מכוונתו בגלל לחץ ערבי, הוא ציין כי זו לא העת לדבר על כך. "יש הרבה דברים מעניינים שאנחנו עובדים עליהם. אנחנו נדבר על כך בהמשך", אמר.
"פרידמן הוא דיל־מייקר"
שאלתי אותו אם הוא חושד ששורת הדיווחים בימים האחרונים היא חלק ממהלך מתוזמר. "אני לא יודע מה הסיבה, בועז, אבל זה רע", אמר והאשים את התקשורת בניסיון לסחוט עד תום את הדיווחים, שלטענתו הם מגמתיים, סביב קומי ורוסיה. "הם משתמשים בזה (בדיווחים על רוסיה) כתירוץ (לתקוף אותי) וזה מגוחך". טראמפ הבהיר כי ימשיך במשימה שלשמה נבחר, לשפר את הכלכלה ולהחזיר את אמריקה לגדולתה. "המצב שלנו השתפר מאוד מאז הבחירות. קוראים לזה ה־Trump Bump ('הזינוק של טראמפ')".
שאלתי אותו אם הפגישות שערך עם ראש הממשלה הישראלי, מלך ירדן ונשיא מצרים ועוד אחרים מהאזור גרמו לו להירתע מרצונו לקדם יוזמה מדינית. "היום יש אפשרות גדולה מאוד שנוכל לעשות דיל", השיב והסביר זאת בין השאר בכך שיש לו צוות מנצח. "דיוויד פרידמן הוא השגריר שלנו. הוא דיל־מייקר גדול... הוא עושה דילים בצורה מדהימה. וגם ג'ייסון גרינבלט - השילוב הזה, יחד עם עוד אנשים, פירושו שיש לנו סיכוי מאוד טוב לעשות הסכם".
אני אומר לו שאחרי מסיבת העיתונאים שערך עם נשיא קולומביה והסכם השלום שהושג שם, אני מקנא. אני שואל אותו אם הסכסוך אצלנו שונה, ואם הוא בעיקר דתי או טריטוריאלי. "אני חושב שזה שילוב. ואני חושב שהוא ייפתר ואני חושב שיהיה לנו הסכם", השיב. שאלתי אם במסגרת האופטימיות המוצהרת שלו ישראל צריכה לחשוש מהגבלות כלשהן על הבנייה מעבר לקו הירוק. "אני לא רוצה להתייחס לזה, חוץ מזה שאני באמת ובתמים חושב שאנחנו נשיג הסכם", אמר.
טראמפ הוא איש חם, מאוד שונה מהתדמית שמדביקה לו התקשורת האמריקנית. כאשר הגעתי לוושינגטון בתחילת השבוע סופר כיצד העם סבור כי יש לטראמפ בעיית אמינות, כפי שלא היתה לאף נשיא מאז ימי ניקסון (ווטרגייט) וג'ונסון (המלחמה בווייטנאם). אבל התקשורת שכחה כי גם חברי הקונגרס הדמוקרטים וגם היא עצמה סובלים מאחוזים שליליים.
במהלך הראיון אני מפסיד זמן יקר מאחר שהנשיא רוצה לערוך איתי שיחת רקע (שיחה שאינה לציטוט). זה מעניין אפילו יותר מהראיון עצמו, וניכר כי הוא באמת אוהב אותנו, ורוצה בטובתנו. גם ברור כשמש כי היחסים עם רה"מ נתניהו חמים. הוא מסתדר עימו ומאוד מעריך אותו. כשהתבקש להסביר אם נכון שהביקור שיערוך בכותל המערבי יהיה ללא נוכחות נציגים ישראלים כדי לא לעורר מחלוקת, הוא מבהיר כי אינו שולל את האפשרות שנתניהו יצטרף אליו. "עדיין לא החלטנו באופן סופי כיצד ייראה הביקור שלי בכותל. אנחנו רוחשים כבוד גדול לרה"מ בנימין נתניהו, וההחלטה ללכת עם הרב היא בעיקר בגלל נוהג המקום. זה עדיין יכול להשתנות".
טראמפ לא מבין כיצד הנשיא אובאמה הימר על איראן על חשבון סעודיה, ואת זה הוא מתקן גם בביקור הנוכחי שלו. בשלב מסוים של השיחה בינינו הוא הזמין לחדר את ג'ארד קושנר, חתנו ואיש אמונו, שעכשיו גם יהיה אחראי למאמץ האדיר שהבית הלבן מקווה ליישם בקדנציה הראשונה של טראמפ: יצירת מזרח תיכון שבו האינטרסים המשותפים עם ארה"ב קובעים את סדר היום, אזור שבו איראן נתפסת שוב בצד הרעים ואזור שבו הצדדים יכולים להגיע לדיל. בקיצור, 180 מעלות מאובאמה.
אני שואל אם יש לו מסר לישראלים לקראת הביקור ההיסטורי. הוא לא מהסס: "אני אוהב את העם בישראל, אני עובד קשה מאוד כדי שסוף־סוף יהיה שלום לעם בישראל ולפלשתינים, ואני מקווה שזה יכול לקרות הרבה יותר מוקדם ממה שכולם אי פעם חזו. זו הזדמנות גדולה מאוד וזה טוב לכולם; זה דיל שטוב לכולם. הישג זה יהיה בין גולות הכותרת שלי אם אצליח לעשות זאת. יש לנו את האנשים הנכונים שעוסקים בכך".
נשיא וחבר
אני נפרד מטראמפ ואומר לו כי בפעם הבאה כבר ניפגש בישראל. נפגשנו בוושינגטון, בלאס וגאס, בפלורידה, בניו יורק, ופעמיים בחדר הסגלגל.
"שלום, תודה, ונסיעה טובה, אדוני הנשיא".
"להתראות, בועז, בישראל", עונה לי בחביבות רבה מכר שהפך לחבר ותיק, נשיא ארה"ב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו