"הנוסע השמיני: קובננט" ("Alien: Covenant"), ארה"ב 2017

כאוס היסטרי, מדמם וחסר תחכום

"הנוסע השמיני: קובננט" ("Alien: Covenant"), ארה"ב 2017 • ביקורת

בניגוד לרוב אוכלוסיית כדור הארץ, אני דווקא חיבבתי את "פרומתאוס", הפריקוול המושמץ לסדרת "הנוסע השמיני" שרידלי סקוט ביים ב־2012. הסרט אמנם לא היה חף מבעיות, ופה ושם הוא אף גלש למחוזות מטופשים למדי, אך כאפוס מדע בדיוני הוא שילב באופן יעיל בין רעיונות פילוסופיים מפוצצים לבין ויזואליה מהממת, והתוצאה המבדרת סיפקה את הרושם שסקוט עשה את הדבר הנכון כאשר בחר לשוב לחלל לראשונה מאז סוף שנות ה־70. למרבה ההפתעה, כאשר צפיתי בסרט פעם נוספת לפני כמה ימים, דעתי עליו לא השתנתה באופן דרמטי.

את "הנוסע השמיני: קובננט", לעומת זאת, פחות אהבתי. זהו סיקוול לפריקוול (והסרט השישי בסאגה בסך הכל). הוא מתרחש עשר שנים אחרי "פרומתאוס", וגם אותו ביים סקוט. עם זאת, בניגוד לקודמו, עושה רושם שהפעם סקוט והתסריטאים שלו לקחו את תלונות המעריצים ללב, השליכו את היומרה הפילוסופית לפח ופשוט החליטו ללכת על בטוח.

וכך, לאחר פתיחה מבטיחה, שאפתנית ומאוד "בלייד־ראנרית" באופייה - שבה דיוויד (מייקל פאסבנדר), האנדרואיד בעל המבטא האנגלי שפגשנו ב"פרומתאוס", מנהל שיחת היכרות מרתקת ולא נוחה עם האיש שיצר אותו (גאי פירס) - "קובננט" מתחיל לעשות את דרכו באיטיות אך בבטחה אל עבר מחוזות האימה נטו. 

גיבורי הסרט הנוכחי הם חברי הצוות של ספינת חלל שנשלחה ליישב כוכב לכת מרוחק. תקלה קטלנית גורמת ליושבי הספינה להקיץ משנת החלל מוקדם מהמתוכנן, ותוך כדי, הם גם מאבדים את המפקד שלהם. מפה לשם, הצוות שנותר - שכולל את בילי קרודופ, קת'רין ווטרסטון, דני מקברייד ופאסבנדר (בתור אנדרואיד מדגם אחר שעונה לשם וולטר) - מתקן את הנזק שנגרם לספינה ומחליט לחקור כוכב לכת מבטיח שממנו משוגר אות מצוקה. כפי שאתם יכולים לנחש, הם עוד יצטערו על ההחלטה הזאת.

"קובננט" אינו סרט רע, והוא בטוח עדיף על חיקויים זולים ולא מספקים כמו "סימן חיים" שיצא לפני כמה חודשים - אבל קשה לומר שהוא יחדש משהו למי שראה את הסרטים הקודמים. הטוויסט הגדול שמסתתר בסופו צפוי לחלוטין (ומבוצע באופן שרק מדגיש את זה), וככל שהכאוס ההיסטרי, המדמם וחסר התחכום שלו הולך ומתגבר - כך הוא מאבד נקודות איי.קיו והופך לסתם עוד סרט סלאשרים בחלל. למעשה, אם לא הייתם אומרים לי שסקוט ביים את הסרט הזה, בחיים לא הייתי מנחש.

מבחינת משחק, האטרקציה המרכזית היא ללא ספק פאסבנדר, שמגיש כאן שתי הופעות שונות בתכלית ומקבל הזדמנות נדירה ומבורכת ללכת מכות עם עצמו. חוץ ממנו, המצב קצת פחות מזהיר. קרודופ ("ג'קי"), שממלא את מקומו של המפקד, משורטט כ"אדם מאמין", וזהו פחות או יותר. דני מקברייד ("פיינאפל אקספרס"), אחד הקומיקאים המבריקים והדוחים בסביבה, עושה את המקסימום כטייס חלל מיומן, אך קצת מתקשה לגרום לצופים לקחת אותו ברצינות. ואילו ווטרסטון ("סטיב ג'ובס"), שיושבת כאן על המשבצת שיועדה בעבר לסיגורני וויבר, עושה את מה שהיא תמיד עושה בסרטים שבהם היא משתתפת: בוכה. הרבה.

חובבי המפלצת האייקונית, שנעדרה לחלוטין מ"פרומתאוס", לא אמורים לחוש מרומים, שכן לא חסרים כאן סיקוונסים מזוויעים וגרפיים מאוד שבהם היא נצמדת לפרצופם של חברי הצוות המסכנים בחיבוק רצחני, פורצת מתוך גופם באלימות רבה ועתירת שפריץ או ממיסה את עורם באמצעות הדם החומצי שלה. אך לטעמי, לפחות השאלה "מי ימות ראשון?" תמיד תהיה פחות מעניינת מהשאלה "מאיפה באנו?" 

 

ציון: 6 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו