בית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה בפסק דין תקדימי, כי גילו של הקטין לבדו הוא סיבה המצדיקה שינוי במשמורת עליו ובזמני השהות שנקבעו בהסכם הגירושים בין הוריו.
במקרה הנדון, המשמורת על הקטין נמסרה לאם ונקבעו הסדרי שהות, שלפיהם החל מגיל 3 וחצי ישהה עם האב פעם בשבוע בלי לינה - ופעם נוספת עם לינה. כשמלאו לקטין 6, ביקש מאביו לשהות עימו יותר. האם סירבה והאב פנה לביהמ"ש לענייני משפחה בעזרת עו"ד איריס גרבר ותבע משמורת משותפת וחלוקה שווה של זמני השהייה. באפריל 2016 אימץ ביהמ"ש את המלצת העובדת הסוציאלית למשמורת משותפת ולחלוקה שווה של זמני השהייה, תוך שהוא מתחשב ברצון הקטין ובמגורים בסמיכות של ההורים. שופטי המחוזי ורדה פלאוט, צבי ויצמן וחנה קיציס דחו את הערעור שהגישה האם, וקבעו ש"גיל הקטין כשלעצמו מהווה שינוי בנסיבות דנן", כשכיום הוא יכול להביע רצון לשהות יותר בבית האב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
