הורי הנער המוזנח הורשו לבקרו בביה"ח

הורי הנער מחדרה שנזנח בדירה במשך שנים הורשו הבוקר (שישי) להגיע לביקור בבית החולים הלל יפה, בליווי עובדת רווחה, ופגשו את בנם. הנער עבר בדיקות רפואיות ונמצא כי מצבו הרפואי תקין וכי אין כל סימני אלימות על גופו.

ההורים, החשודים בכליאת בנם והזנחתו, שוחררו ממעצר תחת תנאים מגבילים. בתום הביקור בביה"ח שבו לביתם והסתגרו. אחות מאחיותיו של הבן המוזנח הגיעה אף היא לבקרו בביה"ח.

גורם המקורב לחקירה סיפר כי ״מההתחלה לא היה חשד להתעללות. זה הזנחה בקטע החינוכי, מדובר בהורים אגרנים שאוספים זבל. הם אמרו שהם לא ראו במסגרת החינוכית כמקום עבור הילד שלהם. הילד מטופל ומושגח על ידי רשויות הרווחה״.

עוד אמר אותו גורם כי הנער דיבר עם חוקרים, בשפה העברית. לדבריו, ״בהתחלה הוא מאוד חשש ולא שיתף פעולה, ולא דיבר, אבל לאט לאט נרגע ודיבר בעברית. מדבריו, הבנו שהוא לא סובל ולא הופעל נגדו כל אלימות ושהוא מאוד קשור להוריו. הוא חי את המציאות הזו מגיל קטן. עבורו - אלה החיים. הוא סיפר שהיה יוצא עם אימו החוצה בערבים. זה לא נכון הפרסומים שלא יצא בכלל״.  

 

"הריח היה נוראי"

כשאחד השכנים התקשר למחלקת התבואה של עיריית חדרה כדי לדווח על נער הכלוא בדירה מצחינה בקומת הקרקע של בניין מגוריו, הוא לבטח לא תיאר לעצמו את גודל הזוועה שתיחשף לעיני כולם. בדירה אותר נער בן 14 שנראה מוזנח וללא סימני אלימות, אשר על פי החשד לא יצא ממנה במשך שנים באור יום - ואף לא היה מוכר לרשויות הרווחה והחינוך בעיר.

משהגיעו אתמול הפקחים אל בית המשפחה הם דפקו על הדלת מספר פעמים אך לא נענו. בשל חשדם הם הזעיקו כוחות משטרה אשר פרצו אל הבית ואז נגלתה לנגד עיניהם ההזנחה האיומה, שאותה תיאר אחד האזרחים שנכחו במקום בעת הפריצה לבית: "כשנכנסנו ראינו את הלכלוך הנוראי. הריח היה נוראי. זה בית ששנים לא עבר ניקיון. עומס של דברים. ניסינו לדבר עם האב לפני ובלית ברירה פרצנו לבית. בפנים, ראינו את האבא חצי מעורטל עם איבריו הלא מוצנעים חשופים. הילד נראה כאילו ראה אור פעם הראשונה בחייו. הוא מיצמץ כל הזמן. זו היתה חוויה קשה לכולנו".

המשטרה עיכבה את ההורים, בשנות ה־60 לחייהם לחקירה ובו בזמן העבירו כוחות ההצלה שהיו במקום - ובהם מד"א שרון - את הנער לשירותי הרווחה ולבדיקות רפואיות. מתיעוד של מצלמות אבטחה נראה הילד מובל באיטיות על ידי שוטר, בעודו בוהה באוויר ולאחריו מובלים האם והאב. ההורים כאמור שוחררו בתום החקירה תחת תנאים מגבילים.

החדר המאולתר שבו שהה הנער  //  צילום: יצחק ברבי

הנער מובל על ידי שוטר לאחר הפריצה לבית

האם (57) לא הבינה על מה המהומה ובתגובה ראשונה אמרה כי היא ובעלה דאגו לשלומו של בנם ועל כן נהגו כך. "הילד שלנו חולה וסובל מבעיות רפואיות", נימקה האם, "דאגנו לו. כל מה שעשינו היה כדי שהוא לא ייצא החוצה ולא יידבק במחלות. הילד שלנו נולד בישראל וקיבל טיפול מרופאים פה בארץ וגם נמצא במעקב". עורך דינה, דן גלעד, מהסניגוריה הציבורית, הוסיף כי "האם טוענת שפעלה מתוך דאגה לבנה. היא נסערת מאוד ונמצאת במצב נפשי קשה. כל עיקר דאגתה - למצבו של בנה".

בחקירה התברר כי ההורים, עולי ברית המועצות לשעבר, גרו קודם לכן בנתניה (שם לא היו מוכרים לגורמי הרווחה) ובשנת 2009 עברו לדירתם הנוכחית בחדרה ובה סגרו את בנם במשך שנים. בבירור שקיימו עובדות סוציאליות עם הילד עלה כי הוריו היו מוציאים אותו מהבית פעם בשבועיים בערך למשך חצי שעה לחצר הבית וכי בשאר זמנו היה סגור בחדרו - מבנה רעוע ומאולתר בחצר הבית שהיה עמוס בחפצים. כמו כן סיפר להן הנער כי נהג לישון במיטה הזוגית עם הוריו. 

רשויות הרווחה והחינוך בחדרה לא ידעו על קיומו. לאחר שנגבו עדויות מהמעורבים בפרשה החליטה המשטרה לשחרר את ההורים החשודים בהזנחה (ולא בהתעללות, בשלב זה) בתנאים מגבילים ובהרחקה מגבילה מבנם וכן הוחלט כי אם הם ייפגשו עמו - הצעד ייעשה בליווי של גורמי רווחה. הקטין עצמו נשלח לבדיקות רפואיות - גופניות ונפשיות - בביה"ח הלל יפה בעיר ובימים הקרובים יישאר בהשגחת גורמי הרווחה עד להחלטה שתתקבל בעניינו. בינתיים החקירה נמשכת ובו בזמן מנסים לאתר את שתי אחיותיו של הקטין, בשנות ה־20 לחייהן, אשר אינן נמצאות בקשר עם הוריהן.

 

השכנים: "הבית היה כמו גטו"

התדהמה היכתה גם בשכנים. מי שבזכותו התגלתה ההזנחה הוא צ'יקו וקנין, נציג הדיירים בבניין. "הבית היה כמו גטו. שום אור לא נכנס לשם ואף אחד לא יוצא משם. הייתי אצלם בשעות הבוקר דפקתי בדלת ואלוהים ישמור", שיחזר וקנין, "שמעתי קולות של ילד בוכה, ממש מיילל. ניסיתי לקרוא לו מבעד לדלת אבל הוא מלמל כאילו מישהו לא מרשה לו לדבר. דפקתי שוב ושוב הלכתי מסביב לבית וראיתי את הילד מציץ בי מחלון מסורג עם מבט של 'תציל אותי', 'עזור לי' והמבט הזה גמר אותי".

השכן צ'יקו וקנין שדיווח על המקרה, מחוץ לחדר המאולתר של הנער  //  צילום: יצחק ברבי

וקנין הוסיף, "אנחנו כולנו פה יושבים חסרי אונים, אצלי בחצר, ודורשים מהעיריה לפעול. לבוא לפה ולתת לנו תשובות ממה הוא חולה וגם לנקות את כל הזבל שהוא אסון, שנמצא פה. אנחנו מפחדים. הגיע הזמן שהעיריה תתחיל לעבוד ולפעול ושלא ישכחו אותנו״.

עוד אמר, ״אנחנו הדיירים עדיין בשוק. עם כל הזוהמה הזו והכימיקלים והזבל שהוא אוגר פה במשך שנים - והבן שלו חולה - אנחנו לא צריכים לדעת באיזה מחלה מדובר שהביאה ההורים לסגור את הבן שלהם ככה? התינוקת שלי בת שנה, ואני מת מפחד עליה כי אנחנו גרים בצמידות. הבית חנוק בלי חלונות וכל החיידקים באים אלינו". 

טליה אקונין, שכנה אחרת, הוסיפה: "פה הכתובת הייתה על הקיר שמשהו לא בסדר. המשפחה נעלה את הבית, התבצרה בתוך תוכה וסירבה לשתף פעולה. הילד מגמגם, כלום שם לא היה נורמלי. מידי פעם היינו מדברים עם האבא כשכבר יצא החוצה ותמיד זה סבב סביב האשפה והזבל. עלו משם ריחות רעים כל כך עד שפנינו למחלקת רעלים ברמב"ם". בשיחה עמה הצביעה אקונין על האזור שבו היו מטיילים ההורים עם בנם בלילות ואמרה: "אנחנו השכנים התרענו והזהרנו".

בתגובה מסרה סגנית ראש עיריית חדרה, חדווה יחזקאלי, כי "מסתבר שהשכנים שגרו לידם כל הזמן התריעו על העובדה שהמשפחה הזו ספונה בביתה ואיננה יוצרת קשר עם אף אחד - לא עם השכנים, לא עם גורמי הרווחה ולא עם אף אחד... בכל פעם שהרווחה היתה מגיעה ומתדפקת על דלתם הם לא היו עונים. לא נתנו לאף אחד להיכנס אליהם". 

מהודעה שפירסם משרד הרווחה התברר כי המשפחה לא הייתה מוכרת להם, וכן כי הנער אינו מוכר ואינו רשום בשום מסגרת חינוכית ברשות במקומית. במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים פנו לבני משפחתו של הנער כדי לבדוק את יכולתם ומסוגלותם לטפל בו, וכן בודקים מסגרות נוספות שיוכלו לקלוט את הנער.

בהכנת הידיעה השתתף נועם (דבול) דביר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו