שמרית שושן (36) מקיבוץ נאות מרדכי וצאלה מוקדר (35) מכרמיאל, אחיות שנולדו וגדלו בקריית שמונה, נאלצו עוד בהיותן ילדות קטנות לבלות שעות וימים במקלטים, כשהקטיושות מאיימות להתפוצץ בקרבת ביתן ורוחות מלחמה מרחפות מעל קריית שמונה ואצבע הגליל.
כל זאת בעוד אמן, זהבית אדרי (60), ששימשה חובשת ונהגת אמבולנס, מרותקת לעבודתה, נעדרת שעות ארוכות מהבית - כולל בלילות - ומתמסרת להצלת חיי אדם, וזאת חרף העובדה שהיתה אם חד־הורית. כך, כבר בילדותן ספגו שתי האחיות את מסורת העבודה בתחום הרפואי. לכן יום האחות הבינלאומי, שיחול ביום שישי הקרוב, הוא עבורן יום חג. שתיהן הלכו בסופו של דבר בעקבות האם, ומשמשות היום אחיות בבית החולים זיו בצפת. שמרית שושן היא אחות במחלקת ההתעוררות הצמודה לחדרי הניתוח, ואילו אחותה צאלה היא אחות במחלקת היילודים כבר תשע שנים.
"מהיום שהתחלתי לעבוד במד"א הבנות שלי ישנו לבד בבית", מספרת זהבית אדרי, "קריית שמונה הרי ספגה שנים של הפגזות, מה שאילץ אותי לא פעם לעבוד במתכונת חירום של 48 שעות, אבל סמכתי על הבנות שלי, וגם כשלא הייתי בבית תמיד נשארתי עם היד על הדופק".
לפני השירות בצה"ל התנדבה שמרית לצד אמה במד"א, ובצה"ל שירתה כחובשת במרפאה צבאית. צאלה היתה לבורנטית בצה"ל, וגם המסלול הרפואי שלה בחיים היה ברור.
"חיינו בבית באווירה של סיוע לזולת במצבי חירום. זה היה חלק בלתי נפרד מאיתנו, ולכן הדרך שבה הלכתי נראית לי מאוד טבעית ומתבקשת", אמרה שמרית. צאלה הוסיפה: "מה שמוביל אותי כל הזמן הוא הרצון לעזור ולתת מעצמי כמה שיותר, כי למקצוע הזה אי אפשר להגיע בלי הנשמה. זה פשוט לא עובד".
שתי האחיות מסכימות שלמרות הקשיים במקצוע, הן פשוט לא מסוגלות לדמיין את עצמן בשום עבודה אחרת.
