חם אש

רותם כהן כבר בן 37, וכל כך רוצה זוגיות, חתונה וילד. רק שבתכנון שלו, זה יקרה בסדר פחות שגרתי. "לדעתי, הילד שלי יהיה בחתונה שלי. יש לי תחושה כזאת. בעיניי זה הרבה יותר רומנטי, שהבן שלך בחתונה של עצמך, זה היסטרי. ילד זה אחד הדברים שהכי מרגשים אותי בעולם. התכנון שלי הוא לתת מקום לאהבה להגיע, ולמצוא מישהי שכשאראה אותה - אני אראה את האמא של הילדים שלי. זה יקרה בקרוב. אני מרגיש את זה באוויר. המחשבה בוראת מציאות. הרבה לפני ששרתי מול 35 אלף איש בפסטיבל באשדוד, דמיינתי את זה קורה. מאז שאני ילד, אני מאמין בכוונות".

כהן כבר היה מאוהב בעבר. לפני שלוש שנים נקשר שמו בזה של הדוגמנית נטלי דדון, ובשנה שעברה סיפר ברדיו שהשיר "זה לא את" נכתב על בחורה אחרת שאהב. ויש גם משהו מהעת האחרונה.

"לא מזמן היתה התאהבות במישהי שיצאתי איתה. היא הפשירה לי את הלב. לא מוכרת. אני לא צריך לצאת עם מישהי מוכרת".

מעריצה?

"מה פתאום. היא היתה באה לאירוע אחרי שההופעה שלי הסתיימה. היינו ביחד שלושה חודשים. כתבתי עליה שיר אהבה קורע בשם 'אל תעזבי', זה באלבום החדש. היא יודעת שהוא נכתב עליה. באלבומים הקודמים כתבתי 'זה לא את, זה אני' ו'אל תמותי', אבל בחדש אני כותב ממקום יותר כנוע, יותר מוכן לאהבה".

אתה מקבל הצעות ממעריצות?

"אני לא יכול להיות אף פעם עם מישהי שבאה אלי דרך המוסיקה. למילה מעריצה יש קונוטציה של ילדה. אני אוהב נשים מלאות, עגלגלות, עם חזה ענק. אבל גם רזות. המחשבה שאצא עם מעריצה קשה לי. אתה צריך ללכת על ביצים, כי אתה לא רוצה להזיז את מה שהיא מסתכלת עליו ביראה.

"עם החברה האחרונה שלי דווקא נהניתי שאין לה התייחסות לזה שאני זמר. היא התעסקה בנדל"ן. אני צריך שמישהי תסתכל לי בעיניים ותראה אותי, תבין אותי. שתרגיע אותי בשקט שלה, ושיהיה לה עולם משלה. כי אני אדם שהמרחב שלו, הספייס, זה כמו איבר בגוף. בבוקר, כשאני קם, אני צריך ארבע שעות של שקט. לא יכול לשמוע רעש".

אנחנו נפגשים בדיוק ביום ההולדת שלו, בדירה ששכר לפני ארבעה חודשים במגדל דירות בגבעתיים, שממנה מתפרס הנוף עד תל אביב. כאן הוא מקבל "פרספקטיבה אחרת על החיים".

כהן הצליח בארבע השנים האחרונות למצב את עצמו כזמר רומנטי מוביל בין השמות החדשים בפופ הישראלי. ההצלחה שלו היתה כמעט מיידית, בזכות סידרת בלדות מתקתקות בסגנון פסטיבל סן רמו (ספרדי־צרפתי־איטלקי), עם נגיעות אוריינטליות, בלדות שהושרו בקול רך ובהבעה מוסיקלית עדינה ופרטו על נימי הרגש. המוסיקה, בשילוב עם המראה המסוקס, הכריזמה והיחס הבלתי אמצעי לקהל, הביאו לו עשרות אלפי מעריצים, ובעיקר מעריצות.

בהופעה. "קניתי את הפסנתר של אריק איינשטיין ב־48 אלף שקל" // צילום: שלומי פינטו

בתוך זמן קצר הוא צבר פופולריות והפך לזמר שממלא אולמות ומועדונים. לאחרונה, למשל, ערך סידרה של עשר הופעות לקהל נשי באילת. לעמוד הפייסבוק הרשמי שלו יש יותר מ־32 אלף עוקבים, ובעמוד היוטיוב הרשמי שלו - 34 אלף משתמשים רשומים. בסך הכל צברו השירים שלו 37.5 מיליון צפיות, כולל עשרה שירים עם מעל מיליון צפיות, והלהיט "אל העולם שלך" עם יותר מ־10 מיליון.

אלבום הבכורה שלו, "אל העולם שלך" (2014), הגיע למעמד אלבום זהב, ושני שירים ממנו חדרו לפלייליסט של גלגלצ. באותה שנה זכה בפרס "תגלית השנה" של אקו"ם. באלבום השני, "לא דמיינתי" (2015), שהניב צמד להיטים, הוכיח כהן שההצלחה לא היתה מקרית. כעת מונחות על כתפיו ציפיות גדולות לקראת האלבום השלישי, שצפוי לצאת בהמשך השנה, ושבו הוא שואף להמציא עצמו מחדש כאנריקה איגלסיאס הישראלי. כן, לא פחות.

מי שהאמין שכהן ראוי להצלחה כשהיה עדיין אנונימי הוא מנהלו האישי לשעבר, כדורגלן העבר אופיר חיים, שניהל אותו במשך כשלוש שנים. לפני שנה וחצי נפרד ממנו כהן והפקיד את ניהול עסקיו בידי אחותו, קרני כהן, אז בת 23.

חיים הפגוע הגיש תביעה, וזו הסתיימה לאחרונה בפשרה. בראיון הסביר אז שהוא זה שבנה את כהן כאמן מצליח, סידר לו הופעות, הוציא אותו מחובות כספיים וקידם אותו למחזור כספי של 2 מיליון שקלים בשנה. כהן לא הגיב אז להאשמות.

"לא קראתי את הראיון איתו", הוא אומר. "נשבע במאור עיניי. אבל הכותרות והדברים שנאמרו הגיעו לאוזניי. זה הכאיב לי, אבל התאפסתי. הייתי צריך לעבור את כל הדבר הזה תוך כדי שאני מופיע. אחותי, קרני, היתה מסתכלת עלי ואומרת לי, 'הכל בסדר. יש אמת והיא אצלך פה בכיס, אל תדאג'. כשאתה אדם מאמין, בתוך עולם מטורף ומשוגע שבו יכולים לזרוק על הדפים כל מיני דברים שאין להם שום שחר, אתה אומר, 'רק האמונה תציל אותי'.

"מעולם לא דיברתי עליו רע וגם לא אעשה את זה, כי אני מאוד מכבד אותו. זה מאחורינו. העניין הזה נסגר לפני כמה חודשים. הכל בסדר, ויש שלום בין שני העמים. הוא תבע אותי, אבל יש מציאות ויש אמת אחת. לעולם יהיה לו המקום שלו בתחילת הדרך שלי. אני מאוד מעריך אותו בספורט, וזה מקומו. גמרנו את זה מאוד יפה. מה שהוא היה צריך לקבל, הוא קיבל".

כעסת שהוא תבע אותך?

"מהמקום התמים שלי אני מאמין באמת, אז לתבוע אותי זה לא נכון. פה היה העניין שזה לא פייר. אבל נתתי לזה לעבור, כי זה לא החזיק מים. הוא לא פגע בי, הרגשתי שזו הדרך שלו לבטא את הפרידה ממני, את האובדן. הוא ציפה למשהו ולא קיבל. משם זה בא".

למה החלטת להחליף אותו באחותך הצעירה?

"לא החלפתי ניהול אישי, כי לא היה לי ניהול אישי. איתו זה דהה, התפייד. לא ידעתי מה אני צריך עד שקרני הגיעה. כשהיא נכנסה לעבוד איתי, פתאום הבנתי שאני צריך את המשפחה שלי לידי. את אחותי, שהיא אשת עסקים ומנהלת מאוד טובה. בגיל 15 היא כבר הפיקה אירועים של אלפי שקלים. אני עבדתי אצלה כנהג, והיא היתה משלמת לי. בצבא היא היתה עורכת חדשות בגלי צה"ל. אחר כך הקימה חברת הפקות משלה. היא ראתה את הפרידה מאופיר ושמה הכל בצד כדי להיות איתי".

אופיר אמר שנתן לך את כל מה שהיה יכול.

"יש את כל מה שאתה יכול, ויש את מה שאני צריך. בחיים דברים נגמרים. גם זוגיות וגם נישואים. טבעי שמשהו שמתאים יום אחד, כבר לא מתאים למחרת".

נטלי דדון. האקסית המיתולוגית // צילום: מאיר פרטוש

לא היה ביניכם חוזה.

"הייתי בהתחלה שלי. לא ידעתי בכלל מה אני רוצה. לא היה שום ידע. כל ענייני העסקים והכספים היו התפקיד שלו, וזה לא קרה. אני ממש לא מבין בכסף. לא היה מי שינהל אותי אז, עכשיו יש. אני מאמין בללכת הלאה, קדימה, להחליף אוויר, הכל בסדר".

לטענתו, אחותך דחקה אותו החוצה.

"לא אתייחס למה שהוא תיאר. אגיד את האמת. קרני התחילה אצלי בלעשות סנדוויצ'ים. היא נכנסה לעבוד כי רציתי שמישהי מהמשפחה שלי תרוויח כסף. הכי טבעי בעולם. היא צעירה ממני ביותר מעשור, אבל חכמה ממני ביובל. רואה דברים שאני לא.

"עד אז לא ראיתי שהדבר הכי נכון לי נמצא לידי. הייתי במקום אחר, על אוטומט. הייתי לא אני. לא עניין אותי רותם, רק המוסיקה. לא התייחסתי לאנשים סביבי ולא לחיים שלי בכלל".

•  •  •

בחורף האחרון, כהן הגשים חלום בקובה. "טסתי להקליט דואט עם הזמר דסמר בואנו, שהוא כאילו המקבילה שלי בקובה, יוצר לאחרים, ועכשיו עובר לפרונט. פאקינג כוכב־על. החבר הכי טוב של אנריקה איגלסיאס, שכתב ושר איתו את להיט הענק 'באילנדו', 2.5 מיליארד צפיות ביוטיוב. 

"הרעיון לפנות אליו נולד אצל קרני, בגלל האהבה שלי למוסיקה לטינית. הכנו רשימה של חמשת האמנים הכי גדולים, שבעזרתם אנחנו חולמים להביא את המוסיקה שלי מעבר לים: אנריקה איגלסיאס (ודסמר), רומיאו סנטוס, שאקירה, מארק אנתוני ופרינס רויס. החמישייה הכי מטורפת. הזיה".

באמת חשבתם שתצליחו להשיג אותם? נשמע קצת מוגזם.

"גם לנו זה נשמע כמו פנטזיה. אבל קרני יצרה קשר עם עורך הדין הניו־יורקי היהודי של הזמרים הלטיניים הגדולים. פתאום המנהל של דסמר מקבל טלפון מקרני כהן מלוד, 'יש זמר ישראלי, רותם, אני רוצה שתקשיב לו'. שלחה לו סקיצה מהשיר 'כל כך יפה לך'. אחרי שעה המנהל מתקשר, 'דסמר לא רוצה להפיק את השיר, הוא רוצה לשיר אותו עם רותם'".

מדהים. 

"הכי מדהים. טסנו למיאמי ולקובה להקליט איתו את השיר. היינו בטוחים שזו פנטזיה, שאולי עושים מאיתנו בדיחה. אבל אמרנו לעצמנו שגם אם עבדו עלינו והכל 'פייק' אחד גדול, לא מתבאסים. מה שיהיה יהיה. אנחנו מגיעים למיאמי, אומרים לנו שדסמר רוצה שנגיע לבית שלו. גם שם יש לו בית. אני דופק בדלת עם הגיטרה עלי, ואז הוא יוצא אלי, מחבק אותי. פתאום אני קולט שזה אמיתי. הוא אומר לי, 'רותם, תקשיב, התאהבנו כולנו בשפה העברית, בגלל הקול שלך. אני ואשתי שמענו עברית בפעם הראשונה בשיר שלך, וזה עושה לנו כיף'. 

"ישבתי איתו שעה וחצי, שמענו שירים שלי. ואז עלה הרעיון שהוא יכתוב טקסטים בספרדית ל'זה לא את' ו'גם אני', ויעביר אותם לאמנים אחרים. הוא שאל אותי למי זה יכול להתאים, ואמרתי לו, 'שאקירה ומארק אנתוני'. הוא אמר שיבדוק איתם, ואני אמרתי לעצמי, וואו, איזה עולם קטן.

"דסמר טס לקובה עם אנריקה, במטוס הפרטי שלו, ואנחנו טסנו בטיסה רגילה לפגוש אותו בהוואנה. וכל הזמן הזה אני לא מאמין שבזכות הגיטרה של ה־300 שקל עם מיתר חסר שהיתה זרוקה אצלי בבית, ושעליה כתבתי את השירים הראשונים שלי, אני עכשיו בקובה.חייתי בחלום. לאלבום השני שלי קראו 'לא דמיינתי', אז השלישי הוא בדיוק מה שדמיינתי. מה שחלמתי".

איך היה בקובה?

"הצמידו לי עוזר אישי, נהג ומתורגמן. הקלטתי דואט עם דסמר, שיר בסגנון הבצ'אטה, המוסיקה המסורתית של קובה. הוא השאיר אותי באולפן עם הנגנים שלו, ומצאתי את עצמי מחלק להם הוראות. אחרי יומיים הוא בא והקליט את החלק שלו בשירה. עוד לא עשו ז'אנר כזה בארץ. עובדתית.

"אחר כך לקחו אותי לסט שבו דסמר ואיגלסיאס צילמו קליפ. דסמר הכיר לי את אנריקה, והוא הבטיח לשמוע את הדואט שהקלטנו. נכנסנו לאוטובוס של אנריקה, שבו נמצא חדר ההלבשה שלו, ונסענו איתו מלוקיישן ללוקיישן. מלא קהל, צלמים על הגגות".

הדואט שהקליט עם דסמר, "כל כך יפה לך", הוא אחד השירים המוצלחים שהוציא עד היום. בקליפ נראה כהן נוסע ברחובות הוואנה ברכב אמריקני משנות החמישים ושר בעברית, על רקע נופים אורבניים, כשדסמר מצטרף לפזמון בספרדית. במקביל לקליפ עורך כהן סרט המתעד את השהות שלו במיאמי ובקובה, המיועד לשידור עתידי באחד מערוצי הטלוויזיה.

"השקענו בחלום הזה המון כסף, הרפתקה יקרה (כמה עשרות אלפי דולרים; א"נ), אבל היה שווה. את הנגנים של אנריקה ודסמר הטסתי ממיאמי לקובה ושילמתי כמו שמשלמים לנגנים בארץ. דסמר לא לקח ממני כסף על השירה שלו. אם הוא היה לוקח, לא הייתי מאמין בכל הפרויקט. לי חשוב שיאהבו את התוכן. לא היינו צריכים לשלם על זה".

וזה לא הסוף. "לא מזמן אמרתי לקרני, 'תשמעי איזה יפה השיר החדש של ריקי מרטין'. אחרי כמה שעות היא אומרת לי, 'המפיק של השיר הזה יפיק גם לך שיר. הוא לא עובד עם כל אחד, אבל לך הוא יפיק, ובלי כסף. קוראים לו אלכסנדר, שלחתי לו שיר שלך והוא אהב אותו'. זה מטורף. שלחתי אליו סקיצה לרפובליקה הדומיניקנית, והוא שלח בחזרה הפקת קלאב קצבית. קולט? כל האלבום הזה הוא פאקינג פנטזיה אחת גדולה שהתגשמה. אתה זורק משאלות וזה קורה באמת.

"החיבור עם דסמר פתח לי חלון מטורף. אני חולם להופיע בחו"ל, באנגלית, בספרדית. ואם זה יקרה - אהיה בחלום".

מוסיקה לטינית ללטינים זה כמו קרח לאסקימוסים.

"בקובה אמרו לי שהדואט שהקלטנו נשמע ממש כמו הבצ'אטה הקלאסית שלהם".

איך אחותך הצליחה לסגור את כל זה?

"קרני היא אני, רק בלי כל הפחדים. היא מאוד חדה ומפוקסת, מאמינה בי יותר מעצמי. יש בה אהבה מאוד גדולה, היא בוכה בהופעות שלי. בזכותה, השנה הכואבת שלי (הסכסוך עם אמרגנו; א"נ) התחלפה בהרגשה הטובה של האלבום החדש. בדירה בגבעתיים חתמתי על שכירות של 7,500 שקל בחודש. כשהתקשרתי להגיד לה, היא אמרה לי, 'זה בסדר. אתה עובד קשה ומגיע לך".

•  •  •

רותם כהן נולד ב־1980 בלוד, בן שני בין ארבעה. אביו מיכאל הוא מהנדס מכונות בתעשייה האווירית, ואמו נורית עובדת במחלקת הרווחה בעיר. "אמא היתה מספרת לנו על אנשים שאין להם. כל החמלה שאני מרגיש כלפי אחרים באה ממנה. אבא לא ממש הבין שמוסיקה זה מקצוע, היה קשה לו לקבל את הנתיב שלי. היום הוא הכי גאה ומפרגן בעולם. כשהייתי בקובה, ההורים שלי באו לגבעתיים וסידרו בשבילי את הדירה".

בבית הוריו ינק את האהבה למוסיקה לטינית. בצבא שירת בלהקת פיקוד העורף. אחרי השחרור למד משחק בניסן נתיב, ודווקא שם הבין שהוא רוצה להיות מוסיקאי. הוא כתב שירים (לרוב גם מילים וגם לחן) לדנה ברגר, שלומי שבת, בעז שרעבי, ישי לוי וריטה, ובמקביל עבד כמלהק מועמדים ל"האח הגדול". לאייל גולן הלחין, בין השאר, את "כשאחר", שזכה בפרס אקו"ם לשנת 2012, וכתב והלחין את "נגעת לי בלב", שנבחר באותה שנה לשיר השנה ושימש שיר הנושא באלבומו של גולן. כמו כן כתב לו את "קל כל כך", שיר תגובה של גולן לראיון שהעניקה גרושתו, אילנית לוי.

בקיץ 2013 הוציא כהן את שיר הבכורה שלו כזמר, "אל העולם שלך", שהצלחתו בישרה על אלבום בכורה וסיבוב הופעות - שבעקבותיהם הוכתר על ידי אקו"ם, כאמור, כ"תגלית השנה". כעבור שנתיים הוציא את "לא דמיינתי", אלבום שכלל את הדואט "אקוט שרי" עם מגי אזרזר, ושהושק בהופעה בהיכל התרבות בתל אביב. כיום הוא מופיע כ־12 פעמים בחודש וממלא אולמות והיכלים, בין השאר את אמפי שוני. בספטמבר יופיע שוב בהיכל התרבות בתל אביב. 

אלבומו השלישי צפוי לכלול 11 שירים, מתוכם הקליט כבר שבעה. נוסף על הדואט עם דסמר והשיר שהפיק אלכסנדר, יהיה גם שיר בהפקת ג'ורדי, מכונת הלהיטים של סטטיק ובן־אל. בניגוד לאלבומיו הקודמים, בנוכחי יש "יותר שירים קצביים, גרוביים, לטיניים".

בקיצור, אתה על הסוס. יש משהו שמעצבן אותך בחיים?

"חיוכים מזויפים. צביעות. שקרים. אנשים עם אנרגיה לא טובה. אני צריך סביבי אנשים נקיים עם אמת. בשנה וחצי האחרונות נפטרתי מהדברים שגרמו לי סבל. היום אני עושה את הדברים ממקום אחר. לא נותן לעצמי לסבול מהטוב שאני רוצה לעשות".

לא העלית לאינסטגרם תמונה שלך ליום ההולדת. 

"כי זה לא אני. אני לא יכול לעשות משהו שאני לא. הקהל קרוב אלי בדברים אחרים. נגיד, מישהו ביקש שאעזור לו עם אשתו במריבה ביניהם, כי היא מעריצה אותי. בכל פעם שהם היו רבים, הוא היה מצלצל אלי ואני הייתי מתקשר אליה. עד שעצרתי, כי זה לא הגיוני. 

"מישהו כתב לי שאשתו, מעריצה שרופה שלי, צריכה ללדת ואני חייב לדבר איתה כדי להרגיע אותה. שתיים וחצי בלילה, חזרתי מהופעה, והוא כותב לי בפייסבוק, בקבוצת המעריצים 'רותם כהן - המשפחה', שאשתו יולדת עכשיו. בקטע הזוי אני מתקשר אליה ושומע צרחות של לידה. והוא אומר לה, 'מאמי, זה רותם כהן'. אני מוצא את עצמי מדבר עם אישה באמצע לידת הבן שלה. העברתי איתה בטלפון את כל הלידה".

לפחות קראה לתינוק על שמך?

"לא. הם קראו לו אבי. אני מספר את זה לקהל בהופעות". 

למה אתה מתמסר בצורה כזאת?

"כי זה נותן לי משמעות לחיים, וכי אני מאמין באלוהים, מניח תפילין בכל בוקר ולא מופיע בשבת. הבטחתי לעצמי שאם אקבל את המתנה של ההצלחה, לא אפספס הזדמנות לעשות טוב לאחרים. לפני שבועיים פנה אלי בפייסבוק מדריך בפנימיית נוער בסיכון וביקש שאשלח סרטון ברכה לחבר'ה שם. כשהתקשרתי אליו, הוא היה בהלם. אני אוהב את ההלם הזה.

"אמרתי לו שאני בא עם הגיטרה, שר שירים, מספר את הסיפור שלי, עונה על שאלות ומצטלם עם הנערים. הכל חינם, מתנה. ביקשתי בפייסבוק שמישהו יכין להם מגנטים למזכרת. מייד התנדבו להכין. דאגתי גם שמישהי תבוא לעשות הפעלות, ומישהי אחרת תכין להם ספינג'ים ומאפים מתוקים. עוד מישהו יביא טרמפולינות. אירגנתי להם הפנינג, והכל בהתנדבות".

מה זה עושה לאגו שלך?

"כלום. בגלל שזה בא לי בגיל מאוחר, נשארתי אותו אדם. כסף לא מגדיר אותי. אני מבזבז רק על דברים חשובים. את הפסנתר של אריק איינשטיין ז"ל והכיסא שלו (שעומד בכניסה לדירה; א"נ) קניתי במכירה פומבית ב־48 אלף שקל. רק המחשבה שאריק ישב על הכיסא הזה שווה לי. אבל המקצוע שלי לא מגדיר אותי, וגם לא אנשים אחרים. רק מה שיש לי לתת מגדיר אותי".

גם לא פרס "תגלית השנה" של אקו"ם? הופעות מול אלפים? ארבעה שירים בפלייליסט של גלגלצ?

"כלום. אני לא אומר לעצמי ששיחקתי אותה. לא מאמין לדבר הזה. אז מה אם אנשים מעריצים אותי. מה זה אומר? זה לא עושה לי כלום. אז מה אם מוחאים לי כפיים. אני יורד מהופעה מול 35 אלף איש, ואני האדם הכי רגיל בעולם.

"מה שמרגש אותי זה שאני נותן לקהל שלי כוח, מחזק אותם. למשל, בימים אלה אני מלווה ילד שאבא שלו עובר השתלת לב. אני מדבר איתו כל יום או מסתמס איתו. זה ממלא אותי לדעת שאני חשוב לו בדיוק בימים האלה, שאבא שלו חולה. אני מרפא במוסיקה".

המנהל שלך לשעבר ניסה לצייר אותך כדיווה. 

"אני דיווה? אחרי הופעות אני נשאר להצטלם עד הסלפי האחרון. להתחבק עם הקהל זה הדבר האמיתי בעיניי. אני שומע מהקהל על זמרים אחרים שלא רוצים להצטלם, ואני מגן עליהם, כי אני מבין שלא לכולם זה קל כמוני. אחרי הראיון הזה אני הולך לשטוף פה את הבית, לקרצף את הרצפה. עוד לא סיימתי את הניקיונות". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו