ב־4 במארס 1861 הושבע הנשיא אברהם לינקולן. כעבור כחודש פרצה מלחמת האזרחים בארה"ב. ב־20 בינואר 2017 הושבע דונלד טראמפ בעיצומה של מלחמה אמיתית על צביונה של אמריקה: בין מחנה התקינות הפוליטית (פוליטיקלי קורקט) לבין מחנה הדוגרי; בין מחנה "אמריקה תוביל מאחור" לבין מחנה "אמריקה תחילה"; בין אמריקה שמאמינה בעצמה לבין אמריקה שמתייסרת על עברה.
בסוף השבוע ימלאו לנשיאותו של טראמפ 100 הימים הראשונים. אם תרצו: מלחמת 100 הימים. הוא אמנם לא השיג את כל מה שרצה - ולעיתים בתי משפט וגורמים אחרים הצרו את צעדיו - אבל את אווירת החידלון של שמונה שנות אובאמה השכיח, כאילו נשיאותו ההיסטורית מעולם לא שינתה את אמריקה.
אך חשוב לזכור כי טראמפ אינו מעוניין לשנות בצורה אובססיבית את כל מה שאובאמה עשה. טראמפ בעיקר רוצה להצליח, והוא מבין היטב כי האווירה, הדימוי ושידור עוצמה הם ערובה להצלחה. בדיוק כפי שהנשיא רייגן התמקד בעיקר בהבסת בריה"מ ושיפור הכלכלה על חשבון דברים אחרים, כך גם טראמפ יהיה מוכן לנצח בדברים האסטרטגיים - ולהתגמש היכן שצריך. מכל מקום, היותו הנשיא העצמאי הראשון - שלא הגיע משורות הצבא או הפוליטיקה - הפכה אותו לאניגמה עבור רבים. וגם לבלתי צפוי, שזה בדיעבד הנכס הגדול ביותר שלו.
אובאמה ויתר מראש על גורם ההפתעה, ואילו טראמפ מתכוון לשמר עד הסוף אותו נכס יקר.
ביחסי חוץ הפתיע טראמפ את כולם כאשר בחר לתקוף את פוטין בחצר האחורית שלו בסוריה ואפילו להשפיל אותו במידה מסוימת. את מה שאובאמה סירב לעשות בשש שנות מלחמת אזרחים בסוריה, טראמפ עשה בתוך קצת יותר משישה שבועות. בזמן קצר הוא גם הצליח להשיב את אמון בעלות בריתה של אמריקה, בעיקר מדינות המפרץ, ישראל חזרה להיות בעלת ברית עם קשר מיוחד, ואיראן חזרה להיות בציר הרשע (והיא גם רשמית "תחת אזהרה" מצד ממשלו, בעקבות ניסוי בטיל בליסטי לאחרונה). גם צפון קוריאה מבינה פתאום כי ייתכן מאוד שהשתנו כללי המשחק, ואולי לכן גם נמנעה מלבצע ניסוי גרעיני נוסף ברגע האחרון.
בתחום הפנים מתכוון טראמפ להציב פתרונות, גם אם הם לא פופולריים, כמו בנושא המהגרים הבלתי חוקיים. בנושא הגבול הפרוץ עם מקסיקו הוא הדגיש מייד כי הוא מתכוון לעשות שם מתיחת פנים, על מנת להתמודד עם ההגירה הבלתי חוקית ובמקביל גם לתת מכה אנושה לקרטלים של הסמים, שפוגעים בעיקר במקסיקו. בתחום אובאמה־קר, להבדיל, הוא נחל כישלון, אך מעולם לא היה בעד ביטול טוטאלי ולכן לא מן הנמנע כי בכלל לא התכוון לבטל את אובאמה־קר באופן גורף. אתמול אף נחשפה תוכנית שאפתנית שצפויה להשפיע רבות על מורשתו הכלכלית של טראמפ: קיצוץ במימדים היסטוריים בנטל המס על העם האמריקני.
מאזן הביניים של טראמפ אינו מושלם, אבל חשוב לזכור שמדד 100 הימים הראשונים הוא מדד מלאכותי. אם הכלכלה ומדד הדאו ג'ונס מלמדים משהו - הרי שקרה משהו בארה"ב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו