את השער הראשון שלו במדי ברצלונה כבש לאו מסי פעמיים. וכבר אז, ב־1 במאי 2005, כשהיה בן 17 ועל גבו המספר 30, אפשר היה להבחין שהילד קורץ מחומר מיוחד. שמלאכת כיבוש השערים, משימה מסובכת עבור רוב בני האנוש, היא בשבילו כמו צחצוח שיניים או שתיית מים - פעולה בסיסית שצריך לבצע.
באותו ערב לפני 12 שנים צריך היה מסי לכבוש את שערו הראשון, והוא ידע בדיוק איך עליו להיראות. שתי דקות אחרי שהקפצה אמנותית מעל שוער אלבסטה נפסלה בגלל נבדל (שלא היה), הארגנטינאי עשה את מה שבמוחו נראה הכי מתבקש אז: אותו הדבר בדיוק. הוא שוב הקפיץ באמנות פנימה והוציא לדרך את הספירה שנעצרה (זמנית, בטח זמנית) שלשום, בדקה ה־92 בסנטיאגו ברנבאו, על 500. 500 גולים במדי ברצלונה בלבד.
את המספר האסטרונומי הזה הרכיב מסי בתנועה. בכל שלב בקריירה הוסיף לעצמו אלמנט נוסף במשחק, כמעט מבלי לשים לב לכדורגלן המגוון בתבל, אולי בהיסטוריה. מקרוב, מרחוק, בסלאלום, בנגיעה, בבעיטה חופשית, בנגיחה, עם החזה וגם, כיאה למולדתו, עם היד. לא קיים מסלול אל השער שמסי לא עבר בו. השערים ה־499 וה־500 מדגימים זאת היטב. את הראשון בנה, בשני צפה מהצד. וכמה סמלי היה השני הזה. היה זה הגול הראשון של שחקן ברצלונה מעבר לדקה ה־90 בברנבאו, שער ניצחון שהציל לאלופה הספרדית את העונה, גול שמעמיד אותו בראש כובשי השערים של הקלאסיקו עם 23. 500 שערים בקבוצה אחת והוא עוד לא בן 30. רק פלה נמצא במועדון הזה. ועכשיו גם הפלא.
עבור מי שאינו אוהד ברצלונה, או במקרה הספציפי המדובר "אוהד מסי", זו נראית כמו השתפכות חסרת רסן. חוסר פרופורציות אפילו, הגזמה של עדר מעריציו. אלו שואלים מה היה קורה אילו היה מחטיא בתוספת הזמן, או אם כריסטיאנו רונאלדו היה כובש בצד השני. אבל אלו שאלות היפותטיות שאינן חשובות במקרה הזה.
אנחנו עוסקים בספורט הרי, בכדורגל, ואם לא נדע להתלהב ממה שעשה מסי אתמול, ומאז 1 במאי 2005, אז מה אנחנו עושים פה בעצם? (גם מרונאלדו יש להתלהב, כמובן, אך כעת זהו תורו של הפרעוש). הכל מידתי בחיים, ומסי נמצא בגבול העליון של המשחק שאנחנו אוהבים. הוא הקצה, כל השאר מתחת.
ורק כדי לאשר את ההכרזה הבומבסטית הזאת, צריך להקשיב לדברים שאמרו עליו כדורגלני הווה ועבר. הם, ניטרלים לכאורה, מוציאים את הארגנטינאי מהמשוואה כשנדרשים לדבר על גדולה. "הוא לא מהעולם הזה", בקונוטציות כאלה ואחרות, הוא משפט שיצא מפיהם של זלאטן, תיירי הנרי, פרנק ריברי, פאביו קאפלו, קווין פרינס בואטנג ורבים וטובים אחרים. הנה, למשל, דברים שאמרו אתמול קולגות לשעבר על איש ה־500: "כשמדובר בך, הכל אפשרי", בירך גבריאל מיליטו; "רק אדם אחד יכול לעשות את זה, והאדם הזה הוא אתה", הוסיף אריק אבידל. לקרלס פויול היתה בקשה אחת מלאו - "אל תפרוש לעולם", הוא דרש, והמחשבה על כך לבדה עושה חלחלה בלב.
