עדיין מסתתרים

הם רצחו מיליוני יהודים חפים מפשע, ופגעו ברבים נוספים. כעת, לראשונה מאז סיום מלחמת העולם השנייה, נחשפו בפומבי פרטיהם האישיים של קצינים וחיילים שנטלו חלק בתעשיית המוות הנאצית בתקופת השואה, ויצא לדרך הניסיון - אולי האחרון האפשרי - ללכוד מי מהם שעדיין נותר בחיים.

בתחילת פברואר פורסמה בציבור רשימה הכוללת את שמותיהם ופרטיהם האישיים של 8,502 קציני אס.אס וחיילים ששירתו באושוויץ־בירקנאו. במסיבת עיתונאים שכינסו בקרקוב שבפולין, לא הרחק מהעיר אושווינצ'ים שבסמוך אליה פעל מחנה ההשמדה, סיפרו ראש "המכון לזיכרון לאומי" בפולין, ירוסלב שארק, ומנהל מוזיאון אושוויץ־בירקנאו, פיוטר ציבינסקי, על הפרויקט הייחודי שחשף בפעם הראשונה את פרטי האחראים לרצח מיליוני יהודים. 

מאגר המידע, שפורסם באתר האינטרנט www.en.truthaboutcamps.eu, מכיל בין היתר את שמם, גילם, מקום לידתם, השכלתם, שיוכם המפלגתי, תאריך הצטרפותם למפלגה הנאצית, אזרחותם ותקופת שירותם של עשרות אלפי קציני אס.אס. 

לצד חלק מהפרופילים מופיעה גם תמונה, ובמקרה שקצין אס.אס כלשהו עמד למשפט בסיום המלחמה, ניתן למצוא גם תיעוד עליו מבית המשפט, לרבות פסק הדין בעניינו. לדוגמה, לצד תמונתו של מפקד אושוויץ־בירקנאו הראשון והידוע לשמצה, רודולף פרנץ הס, מצורף צילום גזר דין המוות שהוטל עליו בבית המשפט בפולין באפריל 1947. 

מלבד החשיבות ההיסטורית בעצם פרסומה, הרשימה מעניקה הזדמנות כמעט אחרונה לרשויות החוק בגרמניה ובפולין לנסות לאתר אנשי אס.אס ששירתו במחנה וייתכן שעדיין חיים. זמן קצר לפני פרסום הרשימה העבירו אנשי "המכון לזיכרון לאומי" בפולין, שהחל בפעילותו בשנת 2000, רשימה הכוללת את פרטיהם של מאות אנשי אס.אס כאלה לרשויות בגרמניה, במטרה להעמידם לדין לפני שילכו לעולמם. 

"עד היום הועמדו לדין בגרמניה יותר מעשרה פושעים נאצים כתוצאה ממידע שהעברנו לרשויות החוק שם", מספר לוקאש גרמזה, התובע הראשי של "המכון לזיכרון לאומי" בקרקוב. "בחודשים האחרונים העברנו להם כמה עשרות שמות של קציני אס.אס מהרשימה החדשה, שעל פי המידע שברשותנו ייתכן שעדיין חיים. בנוסף, העברנו להם כמה מאות שמות של קציני אס.אס שנולדו בשנים 1927-1923 והיו הקצינים הצעירים ביותר ששירתו באושוויץ־בירקנאו, כך שייתכן שחלקם עדיין חיים. כעת אנו ממתינים למידע מהגרמנים".

מה הסיכויים שהרשויות הגרמניות אכן יאתרו אנשי אס.אס ויביאו אותם לדין צדק מאוחר?

"שיתוף הפעולה שלנו עם התביעה ועם רשויות החוק בגרמניה מצוין, וכבר הוביל לכמה משפטים שנערכו לפושעים נאצים בעבר. אם יתגלה שמישהו מקציני האס.אס ששמם פורסם כעת עדיין חי, מובן שנפעל להעמדתו לדין. אני לא בטוח שניתן יהיה לעשות זאת כאן, בפולין, עקב גילם ומצב בריאותם של האנשים המבוגרים, אבל במקרה כזה הם יעמדו לדין בגרמניה. לעיתים אנחנו יודעים שמישהו שירת כשומר במחנה השמדה, אבל אין לנו הוכחות שהוא ביצע פשע ספציפי. במקרים כאלו נפעל להעמיד אותו לדין על סיוע לרצח". 

גרמזה מסרב למסור עוד מידע על אנשי האס.אס שפרטיהם הועברו לגרמנים, בטענה ש"הנושא נמצא בחקירה, וכל פרסום נוסף עלול לפגוע בה". גם על השאלה כמה מאנשי האס.אס, להערכתו, עדיין חיים וניתן לאתרם ולהביאם לדין - הוא מסרב לענות. "כשניתן יהיה לחשוף עוד מידע לציבור, אני מבטיח שנעשה זאת. כרגע אנחנו לא יכולים למסור עוד מידע".   

גרמזה מסכים רק לגלות שזמן קצר אחרי פרסום הרשימה בפברואר קיבלו אנשי "המכון לזיכרון לאומי" מכתב מאזרח פולני שנתקל בשם סבו ברשימה, והוא אכן מאשר שהסב שירת באושוויץ־בירקנאו. "הוא הבטיח לשלוח לנו מידע נוסף על הסב בקרוב. קיבלנו גם פניות מאנשים שנתנו לנו שמות של קציני אס.אס שלטענתם שירתו באושוויץ־בירקנאו אבל לא מופיעים ברשימה. אנחנו צריכים לאמת זאת, ולאחר מכן הכל יתפרסם בפומבי", מבטיח גרמזה. 

לדבריו, לידי המכון הגיעו גם פרטים משלימים על קציני האס.אס ששמם כבר נכלל ברשימה, "אבל כרגע אנו חייבים להשאירם חסויים, עד שנאמת אותם. לאחר מכן הם יתווספו למאגר המידע. אנחנו מתכוונים לפרסם את כל המידע שיש לנו, כך שהכל יהיה פתוח לציבור, אבל ראשית אנו חייבים לאמת הכל".

•   •   •

אחד המוסדות שסייעו באיסוף פרטיהם האישיים של אנשי האס.אס הוא מוזיאון אושוויץ־בירקנאו, הממוקם בשטח המחנה בפולין. פיוטר ציבינסקי, מנהל המוזיאון, אומר שגם אם יתברר כי חלק מהקצינים הנאצים ששמם מופיע במאגר המידע עדיין חיים, לראשי המוזיאון אין כל כוונה לדרוש את העמדתם לדין. "זה לא תפקידנו להעמיד לדין. זהו תפקידם של התובעים שעובדים ב'מכון לזיכרון לאומי'". 

עם זאת, הוא מספר שאנשי המוזיאון שוקדים על פרויקטים דומים עם אנשי "המכון לזיכרון לאומי" ועם היסטוריונים נוספים, שעשויים, אולי, להוביל לעקבותיהם של קצינים נאצים נוספים שעדיין חיים. כך, למשל, עובדים במוזיאון על מחקר בנושא SS-Aufseherin - נשים ששירתו בצבא הנאצי בתפקידי שמירה, חלקן גם במחנות ההשמדה בפולין. לדברי ציבינסקי, גם "המכון לזיכרון לאומי" הודיע שינסה להרכיב בקרוב רשימה דומה של קצינים נאצים ששירתו במחנות השמדה אחרים ברחבי פולין, "אבל לא תמיד זה אפשרי. צריך להבין שלא תמיד נשמרו הארכיונים עם המידע הרלוונטי". 

מעטה הסודיות סביב שמות אנשי האס.אס שבעניינם מתנהלת בדיקה בניסיון להביאם לדין הביא לכך שגם ציידי נאצים ומוזיאון יד ושם בירושלים נותרו מחוץ לתמונה - וניזונים בעיקר מכלי התקשורת. 

"לא היינו מעורבים בהרכבת הרשימה של אנשי האס.אס ששירתו באושוויץ־בירקנאו, ואין לנו שום מידע בנוגע לרשימה שהועברה לרשויות בגרמניה עם שמותיהם של אלו שייתכן שעדיין חיים", אומרת יפעת בכרך־רון, ממחלקת הדוברות של יד ושם. "כל המידע בנושא הגיע אלינו מכלי התקשורת בלבד".

פרופ' אלכסנדר לאסיק. "דרך להנציח את הנרצחים"

גם ד"ר אפרים זורוף, מנכ"ל מרכז ויזנטל בירושלים ומי שזכה לכינוי "צייד הנאצים האחרון", מספר שאין בידיו מידע על אנשי האס.אס שפרטיהם הועברו על ידי "המכון לזיכרון לאומי" בפולין לעמיתים בגרמניה.

"בגרמניה נהוגה אבטחת מידע גבוהה, במיוחד כלפי פרטים אישיים של אזרחים", מסביר זורוף. "אין לנו גישה למרשם האוכלוסין או למאגרי מידע דומים, ולכן אין לנו דרך להתחרות ברשויות הגרמניות בנושא הזה. להערכתי, הרשויות בגרמניה כבר בדקו את כל השמות שמופיעים ברשימה שפורסמה לאחרונה. אני לא בטוח שיש שם שמות חדשים שהגרמנים לא בדקו בעבר. 

"צריך גם להבין: הגרמנים פועלים רק כלפי מי שהרשעתו מובטחת כמעט לחלוטין, ולכן הם זכו בשנים האחרונות במספר משפטים נגד קצינים נאצים קשישים. במקרים אחרים סיכויי ההרשעה היו נמוכים מכדי לפתוח בהליך פלילי". 

זורוף לא מסתיר את האכזבה והביקורת שיש לו נגד הרשויות במדינות רבות באירופה שאינן עושות מאמץ, כהגדרתו, לשתף פעולה עם ציידי נאצים ועם ארגונים הפועלים לאיתור נאצים שעדיין חיים. "מאז 2001, אז התחלנו לדווח על אנשים שהיו מעורבים בפשעי מלחמה בשואה, רק אדם אחד הורשע בפולין על ביצוע פשעי מלחמה. הרשויות בפולין מתרכזות יותר באיתור פושעים מהתקופה הקומוניסטית. 

"קח, לדוגמה, את ליטא. יותר מ־96 אחוזים מיהודי ליטא נרצחו בשואה, כאשר 90 אחוזים מהם מצאו את מותם ליד ביתם. השלטונות הליטאיים מנסים בכל דרך להעלים או למזער את חלקם של התושבים המקומיים ברציחות האלו". 

•   •   •

בתחילת 1941, זמן קצר אחרי הקמת אושוויץ־בירקנאו, שירתו במחנה 700 אנשי אס.אס. לאורך השנים, עם התפתחות מכונת המוות הנאצית, גדל בהתאם גם מספר הקצינים ששירתו בו. ב־1944 כבר שירתו במקום 3,300 אנשי אס.אס, ובינואר 1945 גדל מספרם עד 4,500. בנוסף שירתו במחנה גם עשרות נשים שומרות מיחידת SS-Aufseherin.  

"זהו יום היסטורי. מאגר המידע הזה הוא תחילתו של פרויקט גדול. אנו מתחילים באושוויץ, אבל מתכוונים להרחיב אותו גם למחנות השמדה גרמניים אחרים", הצהיר ירוסלב שארק, ראש "המכון לזיכרון לאומי" בפולין, במסיבת העיתונאים בקרקוב שבמהלכה הוכרז על פרסום הרשימה. 

לא במקרה הדגיש שארק את המשפט "מחנות ההשמדה הגרמניים". חלק מכלי התקשורת בפולין טוענים כי פרסום הרשימה דווקא כעת הוא חלק מקמפיין שבו פתחה ממשלת פולין, שנועד לעצור את השימוש הרווח בביטוי "מחנות ההשמדה הפולניים" ולהדגיש שוב את אחריותה של גרמניה לאימי השואה. 

באוגוסט האחרון העבירה הממשלה הפולנית, בראשות מפלגת "חוק וצדק" הלאומנית־שמרנית, חוק המטיל שלוש שנות מאסר על כל מי שישתמש בביטוי "מחנות ההשמדה הפולניים". לטענת הממשל, פעמים רבות נעשה שימוש בביטוי זה בכלי התקשורת העולמיים, "שלא בשגגה, ומתוך כוונה להשחיר את שמה הטוב של פולין ולהסיר את האחריות לשואה מגרמניה". 

לאחרונה אף פסק בית משפט בקרקוב כי על רשת הטלוויזיה הגרמנית ZDF להתנצל בפני ניצול שואה בשם קרולד טנדרה (92), אחרי שבתוכנית תעודה ששידרה הרשת על שחרור מחנות מיידנק ואושוויץ־בירקנאו נעשה שימוש במשפט "מחנות ההשמדה הפולניים". 

כלי תקשורת פולניים טוענים כי פרסום מאגר המידע עם פרטיהם של קציני האס.אס ששירתו באושוויץ־בירקנאו הוא חלק ממאמץ נרחב של ממשלת פולין להדגיש את העובדה שגרמניה והצבא הנאצי הם שביצעו את רצח העם היהודי. גם שארק עצמו אמר במסיבת העיתונאים כי "מאגר המידע יפורסם בחמש שפות, בהן אנגלית, גרמנית ופולנית. פרסום פרטיהם של קציני האס.אס יסייע להילחם בתופעה השגויה של התייחסות לאושוויץ־בירקנאו כאל 'מחנה השמדה פולני', שנפוצה בשנים האחרונות, ובשקרים נוספים המופצים לאחרונה". 

אחד האנשים שהשתמשו בביטוי "מחנות ההשמדה הפולניים" היה לא אחר מנשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובאמה, במאי 2012, במהלך טקס הענקת עיטור כבוד ליאן קרסקי, שליח המחתרת הפולנית שהודיע לעולם על הזוועות המתרחשות במדינה בזמן השואה. התקשורת הפולנית זעמה, ואובאמה מיהר להתנצל בפני מקבילו הפולני דאז, ברוניסלב קומורובסקי. 

הקמת מאגר המידע של "המכון לזיכרון לאומי" ארכה בפועל שלוש שנים. מי שעמד מאחורי מלאכת איסוף המידע המפורט והרכבת הרשימה ההיסטורית הוא פרופ' אלכסנדר לאסיק (63), היסטוריון פולני שעומד בראש החוג להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת בידגושץ' שבפולין. במשך עשרות שנים חקר לאסיק את ההיסטוריה של הרייך השלישי, של האס.אס ושל מחנות ההשמדה שהקימו הגרמנים על אדמת פולין.   

לאסיק מספר כיצד נולד הרעיון לפרסם את מאגר המידע על אלפי קציני האס.אס מאושוויץ־בירקנאו. "ב־1982, כשביקרתי באתר המחנה, שאלתי את אנשי המוזיאון אם עדיין יש 'נושאים פתוחים' שאיש לא חקר עד היום בנוגע להיסטוריה של המחנה. אחד הנושאים האלו היה אנשי הצוות הנאצי ששירתו במקום. אנשי המוזיאון פתחו בפניי ארכיון שהכיל כ־300 כרטיסים עם פרטיהם האישיים של אנשי אס.אס ששירתו במחנה, והחלטתי לחקור את הנושא לעומק, מנקודת מבטו של סוציולוג. לאחר מכן נוצר קשר ביני לבין 'המכון לזיכרון לאומי' בפולין, וכך נולדה היוזמה לפרסם את מאגר המידע אחרי שהמחקר יושלם". 

•   •   •

במשך 35 שנים אסף לאסיק כל פיסת מידע אפשרית על קציני האס.אס ששירתו במחנה. את מרבית הפרטים הצליח לאגור בעזרת מסמכים גרמניים אותנטיים שנשמרו מתקופת השואה, ובהם פרטיהם של קציני האס.אס ששירתו באושוויץ־בירקנאו. בנוסף הצליח לשים את ידו על מסמכים שנוצרו אחרי המלחמה במחנות מעצר לאנשי אס.אס, וכן להשיג תיקים פליליים שנפתחו נגד אנשי אס.אס שעמדו למשפט - בתוספת פסקי הדין שהופיעו בהם. 

במהלך עשרות שנות המחקר הוא ביקר בארכיונים רבים בפולין, בגרמניה, באוסטריה ובארה"ב, וניסה את כוחו אפילו ברוסיה, שם החליטו השלטונות, לדבריו, לסגור בפני היסטוריונים כמעט לחלוטין את הגישה לארכיונים על מלחמת העולם השנייה. בתחילת הדרך, מספר לאסיק, הוא תיעד את המידע היקר על כרטיסיות נייר, ורק שנים מאוחר יותר העלה אותו על מחשב. 

בתשובה לשאלה אם יש אנשי אס.אס שעדיין חיים, מעריך לאסיק שמדובר בעשרות בודדות מתוך אלפי הקצינים הנאצים ששמם מופיע במאגר. עם זאת, גם הוא "לא מעודכן", כדבריו, בחקירות שמנהלים בנושא אנשי "המכון לזיכרון לאומי" בפולין, בשיתוף עם הרשויות בגרמניה. 

"בהתחשב במספר אנשי האס.אס שנהרגו בחזית, ובגילם של אלו ששירתו באושוויץ־בירקנאו, אני מעריך שלכל היותר חיים כיום 150-100 מהם", מפרט לאסיק. "המחקר שלי התמקד בתקופת מלחמת העולם השנייה, עד 8 במאי 1945, תאריך סיום המלחמה באירופה באופן רשמי. לכן לא התמקדתי בגורלם של אנשי האס.אס אחרי המלחמה, ואיני יודע כמה מהם נותרו כיום בחיים. מעולם לא ניסיתי ליצור קשר עם בני משפחותיהם, וזה לא תפקידי. התמקדתי רק במחקר עצמו, בחשיפת פרטיהם של כמה שיותר אנשי אס.אס ששירתו באושוויץ־בירקנאו".

מכריזים על פרסום הרשימה, ינואר 2017. מנהל מוזיאון אושוויץ־בירקנאו, פיוטר ציבינסקי (מימין), וראש "המכון לזיכרון לאומי" בפולין, ירוסלב שארק // צילומים: אי.פי.איי, GettyImages

ראשי "המכון לזיכרון לאומי" מספרים כי העבודות על הקמת מאגר המידע ההיסטורי של אנשי האס.אס החלו אחרי שאנשי המכון חקרו פשעים שבוצעו על ידי אנשי המשטר הקומוניסטי ששלט בפולין אחרי מלחמת העולם השנייה.  

"בתחילת שנות האלפיים, זמן קצר אחרי הקמת 'המכון לזיכרון לאומי', התחלנו לחקור פשעים שבוצעו בתקופת השלטון הקומוניסטי", מספר גרמזה. "במהלך החקירות מצאנו תיעוד ארכיוני לאלפי חקירות של פשעים שבוצעו על ידי הנאצים בפולין. חלק גדול מהחקירות האלו הופסקו בעיצומן, ומעולם לא הושלמו. הן נותרו ללא פסק דין. 

"חלק גדול מהחקירות התרכזו באושוויץ־בירקנאו. היתה חקירה כללית על הפשעים שבוצעו במחנה, חקירה נוספת על הניסויים הרפואיים שבוצעו באסירים, ועוד חקירה על 'צעדת המוות' שיצאה מהמחנה. במהלך פתיחתן מחדש של חקירות אלו ושמיעת עדויות מניצולי שואה בפולין, החלטנו ליצור את הרשימה של כל קציני האס.אס ששירתו במחנה. קיבלנו מידע מהנהלת אושוויץ־בירקנאו שיש היסטוריון - פרופ' לאסיק - שחוקר את הנושא כבר שנים ארוכות. יצרנו עימו קשר - וכך החל הפרויקט". 

במסגרת המאמצים לחשוף כמה שיותר מידע על אנשי האס.אס ששירתו במחנה, לרבות הניסיון לברר אם חלקם עדיין חיים, התגייסו גם אנשי מוזיאון אושוויץ־בירקנאו למשימה. לפני כמה שבועות פירסם מנהל המוזיאון ציבינסקי מכתב פתוח לאזרחי גרמניה ואוסטריה, שבו הוא מבקש לשלוח למוזיאון כל פריט אישי שברשותם שהיה שייך לחיילי הצבא הנאצי ששירתו באושוויץ־בירקנאו. בין היתר, ביקשו אנשי המוזיאון לשלוח תמונות, מכתבים, מסמכים או כל חפץ אישי שיסייע לשפוך אור על זהותם של קציני הצבא הנאצי ששירתו במחנה. 

ציבינסקי התחייב לשמור על אנונימיות מלאה של כל מי שישתפו פעולה, בתקווה שהמידע שיתקבל יסייע בעדכון מאגר המידע שפורסם. "ללא ניתוח והבנה מקיפים של המוטיבציה והמנטליות של הפושעים, המאמצים שלנו לייעץ בצורה חכמה לדורות הבאים יישארו רק בגדר כוונות. אנו זקוקים היום לעזרתכם ומבקשים מהציבור למסור כל מסמך, תמונה, מכתבים אישיים, יומנים או כל חומר אחר שנמצא בידיים פרטיות", נאמר במכתב. 

ציבינסקי גם קרא לכלי התקשורת בגרמניה ובאוסטריה להעביר לידי המוזיאון כל פרט מידע או פריטים אישיים של חיילים נאציים ששירתו במחנה במהלך המלחמה. בינתיים, לדבריו, למרות המכתב הפתוח, כמעט שלא הגיעו לאנשי אושוויץ־בירקנאו פריטי מידע חדשים.

מה המטרה מאחורי הפנייה הפומבית הזו לאזרחי גרמניה ואוסטריה? 

"יש לנו מסד נתונים קטן מאוד, שמאפשר ללמוד על קבוצת הפושעים הזו. הנאצים שרפו מסמכים רבים לפני שחרור המחנה על ידי הצבא האדום, ב־17 בינואר 1945, ומסמכים אחרים הועברו לגרמניה. לחלק מהמסמכים שהועברו לרוסיה קשה מאוד לקבל גישה. אנו כמהים לכל מסמך, תמונה, מכתב או יומן שיאפשרו לנו לעדכן את מאגר המידע שפורסם כעת, וגם להבין טוב יותר את מצבם הרגשי והנפשי של הנאצים ששירתו באושוויץ־בירקנאו. 

"אנו גם רוצים להבין את השפעת התעמולה והאידיאולוגיה הנאציות עליהם ואת הניסיונות שלהם להצדיק את מעשיהם. עד היום התבססנו רק על מחקרים בנושא שהאמינות שלהם מוגבלת, על זיכרונות אסירים לשעבר ועל מסמכים מנהליים שנמצאו לאחר שחרור המחנה. למרבה הצער, כל אלו עדיין לא מספיקים כדי להבין את הטרגדיה הגדולה ביותר בתולדות אירופה. אנחנו בטוחים שפרטים חדשים יסייעו לנו במחקר על החיילים הנאצים ששירתו באושוויץ־בירקנאו, אבל לצורך זה אנו זקוקים לכמה שיותר מידע".    

כל הגורמים המעורבים באיסוף המידע והחקירות מציינים עובדה משותפת אחת, שיש קושי למצוא לה הסבר: בעוד שארכיונים ומוזיאונים רבים ברחבי העולם פתחו בפניהם את שעריהם, ברוסיה נותרו הדלתות נעולות. למרות כל הניסיונות, דחו הרשויות ברוסיה את בקשות שיתוף הפעולה מצד אנשי "המכון לזיכרון לאומי" בפולין ומצד פרופ' לאסיק. 

גרמזה: "באופן רשמי הרוסים לא מסרבים לשתף פעולה, אבל הם טוענים שאין להם המסמכים שאנחנו מבקשים, או שהם מתקשים למצוא אותם. הרבה מאוד מסמכים נלקחו מהמחנות בידי אנשי הצבא האדום ונשמרו בארכיונים רוסיים. קשה לי לומר למה הם לא משתפים פעולה עם היסטוריונים וחוקרים. אחת ההשערות היא שיש מידע רב על מעשים שביצעו אזרחים סובייטים במהלך המלחמה, ואולי השלטון הרוסי רוצה למנוע מאיתנו לפעול נגדם. 

"אפשרות נוספת היא שמספר האסירים הסובייטים שנהרגו במהלך המלחמה גדול בהרבה מזה שפורסם עד כה, וייתכן שהם חוששים מהפרסום הזה. אבל אלו השערות בלבד". 

פרופ' לאסיק: "הארכיונים הרוסיים הם בגדר תעלומה. יש עדויות רציניות שהרוסים מחזיקים בהרבה מאוד מסמכים חשובים בנוגע למחנות ההשמדה בפולין, במיוחד אלו ששוחררו על ידי הצבא האדום, אבל הם מסרבים לפתוח את שערי הארכיונים שלהם".

•   •   •

בפולין מתכוונים להמשיך במחקר ההיסטורי ולעדכן בשנים הקרובות את מאגר המידע, ככל שיתגלו פרטים נוספים על קציני האס.אס ששירתו באושוויץ־בירקנאו. לצורך כך יורחב שיתוף הפעולה בנושא עם גורמים מישראל.   

פרופ' לאסיק: "אני עדיין מקווה להמשיך ולעדכן את המאגר גם על סמך תהליכים שהתרחשו במדינות אחרות אחרי המלחמה, כמו משפטים של אנשי אס.אס. בכל מקרה, מאגר המידע אינו סופי, והוא יעודכן מדי פעם. ייתכן מאוד שחלק מהפרויקטים הקרובים ייעשו בשיתוף פעולה עם היסטוריונים מישראל שעובדים עם יד ושם ועם מוזיאון השואה בארה"ב".   

35 שנים אתה חוקר את הנושא, ועכשיו, סוף־סוף, עמלך נשא פרי.  

"מבחינתי מדובר בסיפוק שמהול גם בעצב. אני חושב שרשויות הצדק הבינלאומיות נכשלו לחלוטין במבחן אכיפת הצדק מול אנשי האס.אס. זוהי אמת מרה, כי לפושעים היו שמות פרטיים ושמות משפחה. כעת אני עושה את מה שהיסטוריונים אמורים לעשות - לחשוף את שמם של פושעי המלחמה האלה. 

"עבורי, המחקר והמאגר הפומבי הם גם דרך להנציח ולכבד את זכרם של מיליוני החפים מפשע שנרצחו במלחמה הגדולה. אלה שאיש לא נקב עד היום בשם המלא והמפורש של אלו שעינו אותם עד מוות".

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו