למתוח עצבים - ולא להיכנע לתביעות של המחבלים

שביתה היא הידיעה העיתונאית היחידה שמעוררת עניין גובר ככל שהיא מתיישנת. למי אכפת מה מצבו של שובת רעב ביום הראשון לצום? ולמי לא אכפת ביום ה־12? כלל זה חל בראש ובראשונה על שביתת המחבלים הכלואים בישראל לאחר שעסקו בטרור וברצח.

העיקרון חייב להיות ברור והומניסטי: מחבל כלוא יקבל מהשלטונות כל שירות וחפץ ולבוש ומזון כמתחייב מחוק כבוד האדם וחירותו ובהתאם לאמנות הבינלאומיות שישראל חתומה עליהן. עליה להקפיד על כיבוד זכויות אלה גם בלי שביתה. פשוטו כמשמעו, מפני שהיא רוצה לנהוג כמדינה נאורה.

מעבר לחובה, יכול שב"ס לנהוג באסירים הביטחוניים בנדיבות מיוחדת. בתנאי שיש הצדקה ויש נסיבות מקלות ויש אינטרס ישראלי. אך דבר אחד חייב להיות ברור: אם שב"ס מתנגד להעניק למחבלים את הכלים והתנאים החריגים שהם תובעים לעצמם - מהוספת ערוצי טלוויזיה וקווי טלפון ועד ללימוד אקדמי תקני - אסור שהשביתה תגרום לשלטונות לאשר להם זכויות אלה. במילים ברורות, זכויות לאסירים ביטחוניים - ככל שמתחייב בחוק ובזירה הבינלאומית, ואולי גם שהממשלה מעוניינת להוסיף להם - כן; אבל לא־כלום כתוצאה מהיענות או כניעה לשביתה.

קל להציע, קשה לקיים: בעוד כמה ימים תהיה הממשלה נתונה ללחץ רב־זרועי מהארץ ומחו"ל, בשם רופאים־בלי־גבולות וכלי תקשורת החותרים להביך את ישראל. האווירה תתלהט מפני ששביתת הרעב משחקת גם לידי פוליטיקאים המעוניינים בהחרפת היחסים עם יריביהם. אביגדור ליברמן התגרה בח"כי הרשימה הערבית בהמליצו שיצטרפו לשובתי הרעב ולא יאכלו בסתר, ודלה מן הארכיון את זכרה של מרגרט תאצ'ר, שהניחה לאסירים מאירלנד למות בתאיהם ולא נרתעה.

זו יצירת מתח מיותר. במקום להתגרות מוטב לקבל החלטה שתהיה קשה מיום ליום, אבל לחרוק שיניים מול לחץ מבית ומחוץ ולא להיכנע לתביעות בלתי סבירות ובלתי מתחייבות של המחבלים הכלואים. האם הממשלה מסוגלת? היש דמיון בין דפוס התנהגותן של ממשלות ישראל לדורותיהן בסוגיה זו לבין התנהלותן במשא ומתן לשחרור חיילים שנפלו בשבי חמאס או סוריה?

ניסיון העבר מלמד כי הממשלה תיאלץ הפעם למתוח את שריריה ועצביה יותר מבעבר כדי למחוק את ההנחה כי בסופו של דבר היא תיסוג. אם זה ייבלם הפעם - לא יהיו עוד שביתות רעב בעתיד.

•  •  •

רה"מ: "ה'ניו יורק טיימס' חזר בו כי הערנו לו" 

העיתון צירף למאמר המקומם של ברגותי הבהרה בנוגע לפיגועים שבהם היה מעורב

כתבי ישראל היום

לאחר הזעם בישראל נגד מאמרו של המחבל מרוואן ברגותי ב"ניו יורק טיימס" בכותרת "מדוע אנחנו שובתים רעב בבתי הכלא בישראל", ונגד האופן המגמתי שבו הוא הוצג, נזכר העיתון האמריקני לצרף הבהרה בנוגע לסעיפי האישום נגד ברגותי.

בעוד במאמר שפורסם ביום ראשון הוצג ברגותי כמנהיג פלשתיני, אתמול נוספה ההבהרה: "מאמר זה ציין את עונש המאסר של המחבר, אבל כשל מלספק את ההקשר על ידי הבאת העבירות שבהן הוא הורשע. היו חמישה סעיפים של רצח וחברות בארגון טרור. מר ברגותי סירב לקבל הגנה משפטית במשפטו וסירב להכיר בסמכות ובלגיטמיות של בין הדין הישראלי".

רה"מ בנימין נתניהו אמר אתמול: "העיתון חזר בו כי אנחנו הערנו להם. זה כמו לקרוא לאסד 'רופא ילדים' - לקרוא לברגותי 'מנהיג פוליטי'. אלה מרצחים, אלה טרוריסטים, ואנחנו לעולם לא מאבדים את הבהירות שלנו, כי אנחנו בצד הצודק. אנחנו בצד המוסרי - והם בצד הלא צודק ובצד הלא מוסרי".

כמו כן, קרא השר לביטחון הפנים גלעד ארדן לחקור את השתלשלות פרסומו המפתיע של המאמר. בשב"ס בודקים אם מדובר בכשל מודיעיני, שכן בקרב גורמי הביטחון והשב"ס כבר ידעו לפני יותר מחודש על כך שברגותי עומד מאחורי שביתת הרעב שתוכננה לשלשום, יום האסיר, ולמרות זאת לא ננקטו צעדים כדי למנוע את הפרסום. כעונש הועבר שלשום ברגותי לבידוד בכלא קישון שבחיפה. אתמול החליטו בשב"ס לנקוט נגדו צעדים נוספים ולמנוע ממנו מלהיפגש עם עורך דינו.

מבין כ־6,500 האסירים הביטחוניים, בשביתת הרעב שנכנסה אתמול אל יומה השני משתתפים רק כ־1,100 אסירים ביטחוניים, מתוכם פחות מ־1,000 אסירים מפת"ח - המהווים פחות משליש מכ־3,000 ממחבלי הארגון המרצים מאסר. 

"שלא יאכלו עופות"

שר הביטחון אביגדור ליברמן הבהיר כי "בכל מה שקשור למחבלים שובתי הרעב בכלא הישראלי, אני מציע לאמץ את גישת מרגרט תאצ'ר". בדבריו התייחס ליברמן ליחסה הנוקשה של ראש ממשלת בריטניה לשעבר לאסירים האיריים ששבתו רעב בתחילת שנות ה־80 ומתו בעקבות זאת. עוד אמר שר הביטחון כי הוא "מקווה לראות במהרה את חברי הכנסת מטעם הרשימה המשותפת, ואת השייח' ראאד סלאח, מצטרפים לאותה שביתת רעב בלי להישבר ובלי לאכול עופות בלילה".

בשב"ס הוחלט שלא לשתף פעולה עם האסירים השובתים, וננקטים כל האמצעים על מנת למנוע את התרחבות השביתה בבתי הכלא, ובהם שלילת הטבות מהאסירים השובתים. 

לאה ושמחה גולדין, הוריו של סגן הדר גולדין ז"ל, קראו אתמול לממשלה לשלול את ההטבות של האסירים המזוהים עם חמאס, אף שהם לא שובתים, משום שלדבריהם, "דרך של הפעלת לחץ על חמאס והפעלת יד קשה כנגד אסירי חמאס בבתי הכלא יכולה להוביל לפריצת דרך להחזרת אורון והדר הביתה".

בתוך כך, נציגות של חברים מארגון אלמגור למען נפגעי טרור - שכללה את יו"ר הארגון מאיר אינדור; את שמואל לנדאו, אב שכול שאיבד את בנו רונן בפיגוע שתיכנן ברגותי; והדס מזרחי שאיבדה את בעלה סנ"צ ברוך מזרחי בפיגוע - הגיעה למפקדה של השב"ס עם מכתב שיועד לשר ארדן ולראשי שב"ס, אך לא הורשתה להיכנס. גם את המכתב עצמו, שבו דרשו שלא לנה"ל מו"מ עם מחבלים, לא הותר לשלושה להשאיר.

הפלשתינים חלוקים

על אף הודעות התמיכה באסירים השובתים, מצידם של יו"ר הרשות אבו מאזן ושל ארגונים פלשתיניים ובהם חמאס, הג'יהאד האיסלאמי והנהגת האסירים בבתי הכלא, אין הוראה גורפת להצטרף לשביתה. 

במטה אש"ף ברמאללה אישרו כי חוסאם זומלוט, נציג אש"ף בוושינגטון, נפגש אתמול עם בכירים במשרד החוץ בארה"ב ומסר את בקשת הרשות מהממשל ללחוץ על ישראל לקבל את דרישות האסירים השובתים. לטענת זומלוט, הוא הבהיר לבכירים האמריקנים כי "צעדים של ישראל נגד האסירים השובתים עלולים להגדיל משמעותית את מספר האסירים שיצטרפו לשביתה, ואף לעורר תסיסה בציבור הפלשתיני עד כדי אינתיפאדה". 

עם זאת, גורם בכיר במנגנוני הביטחון הפלשתיניים אמר ל"ישראל היום" כי אבו מאזן העביר הנחיה חד־משמעית לראשי מנגנוני הביטחון למנוע בכל אמצעי הפגנות, עצרות אלימות ועימותים בין פלשתינים לחיילי צה"ל בשל רצונו להגיע לפגישה עם נשיא ארה"ב ב־3 במאי בוושינגטון כשבשטחי הרשות שורר שקט יחסי. כמו כן, הבהיר הגורם כי ההנהגה ברמאללה נותרה איתנה בדעתה באשר לכך ששביתת הרעב שעליה הכריז ברגותי נובעת מאינטרס אישי, בעקבות הסירוב למנותו לסגנו של אבו מאזן והתרסקות הפופולריות שלו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו