פחות ממאה ימים מאז שהנשיא דונלד טראמפ נכנס לבית הלבן וכבר אנחנו רואים שינוי של ממש במדיניות ארה"ב כלפי מלחמת האזרחים בסוריה, וכלפי העומד בראש המדינה המשוסעת – בשאר אסד.
מגישה: ליטל שמש // צילום: דורון פרסאוד // מאפרת: מירב דרזי מאירי // ארכיון: רויטרס
השינוי קרה למעשה בשבוע האחרון, והוא קרה קודם כל משום שהשימוש בנשק כימי הוא באמת קו אדום, והפעם טראמפ מצייר שוב את הקו הזה ונותן לו צבע. שנית, תמונות הילדים. הנשיא הוא אדם רגשן, והתמונות שזיעזעו את העולם כולו, נגעו גם בו.
התקיפה האמריקנית הלילה היא למעשה מקסימום רווח במינימום סיכון. מינימום סיכון – כי התקיפה בוצעה מהים. מקסימום רווח - כי בתקיפה זו טראמפ שולח מסרים לכל העולם, כולל לציבור האמריקני.
המסר לרוסים הוא שאין יותר ואקום אמריקני בסוריה, ארה"ב מבהירה: "אנחנו כאן". לאמריקנים הוא אומר למעשה שהוא אינו בובה של הרוסים. המסר הנוסף הוא כמובן למשטר אסד, לאיראן, למדינות המפרץ ולמעשה לעולם כולו: יש שריף חדש בבית הלבן, והשריף הזה מסוגל גם לירות.
בנוסף יש כאן מסר של הנשיא טראמפ לעולם הערבי, בתגובה לביקורת שנאמרה עליו כי הוא גזען. הוא מראה שהוא היחיד שפועל למען ילדי סוריה – בהודעתו על התקיפה הוא תיאר את הילדים המתים באידליב כ"ילדים יפים" ואף "ילדיו של אלוהים".
כמובן שמבחינת הרוסים יש פה פגיעה בריבונות של אסד. רוסיה חייבת להגיב, השאלה אם היא תגיב בהצהרות, במעשים כמו תקיפות נגד המורדים, או שמא תהיה תגובה אחרת. עם זאת חשוב לזכור שהאפשרות של הרוסים להגיב היא מוגבלת.
ולכל אלה ששואלים כיצד טראמפ, שהצהיר 'אמריקה תחילה', ממהר לתקוף בסוריה, התשובה היא ש'אמריקה תחילה' היא גם החזרה להיות השריף של העולם, גם במובן של להנהיג את העולם. טראמפ מבין שמה שקורה בסוריה לא נשאר בסוריה: ישנו משבר הפליטים, הטרור העולמי. זאת אומרת שאם לא מגיבים בסוריה משלמים על זה בפאריס, בברלין ואפילו באורלנדו.
אנחנו צריכים לזכור שכל הדרמה הזאת, כל הטרגדיה של מלחמת האזרחים, והפוטנציאל למלחמת עולם, נמצא ממש פה ליד. אנחנו יכולים לפעול רק במישור ההומניטרי. לגבי תגובה מצד סוריה כלפי ישראל - אסד איבד את העולם הערבי ולכן אם יתקוף אותנו הוא לא יזכה בתמיכה הערבית, ורק יתן פתח לישראל 'לגמור את העבודה' בסוריה.
