הכישלון של אובאמה, המבחן של טראמפ

בסיפור הבלהות הסורי יש הרבה קווים אדומים שנחצו ועוד הרבה יותר ילדים שנהרגו. בסיפור הבלהות הסורי יש הרבה אנשים רעים, מעט מדי טובים, ויותר מדי אזרחים מסכנים. בסיפור הבלהות הסורי יש גם עולם המשקיף מהצד תוך שהוא כואב את סבל האתמול, חרד לגורל דור מחר, ומתעלם מהמתים בסוריה של היום.

בסיפור הבלהות הסורי יש בעיקר המון כאב וסבל שלא באמת מעניין אף אחד למרות נשיא אכזר (בשאר אסד), הטובח זה שש שנים בבני עמו ומקבל לצורך כך סיוע רוסי, איראני, לבנוני שיעי (חיזבאללה) ולא פחות נורא - גם אור ירוק אמריקני, כדי להישאר בארמון.

בסיפור הבלהות הסורי יש לנו גם את הכישלון הגדול ביותר של הנשיא האמריקני אובאמה וגם את המבחן הגדול של הנשיא החדש טראמפ. 

אם נותרה עדיין טיפונת של מוסר ביחסים הבינלאומיים הציניים, הרי שרידותו של אסד גורמת גם לה להתפוגג ברוח, בתוך ענני הגז הכימי שהוא משחרר על בני עמו. לאובאמה יש חלק באחריות על התקיפות הכימיות נגד העם הסורי. על זו של אתמול כבר חתום מנהיג העולם החופשי החדש, דונלד טראמפ. הטרגדיה הסורית יכולה להיות שעתו הגדולה של טראמפ. הוא יכול להשיב את אמריקה למקומה הטבעי על חשבון אסד, איראן ורוסיה גם.   

כאשר פרץ "אביב העמים הערבי" ב־2011 היה ברור כי הסיפור שמתרחש בסוריה לא דומה לזה המתרחש במצרים, בתימן, בלוב או בבחריין. לרוע מזלם של אזרחי סוריה, במלחמה שלהם היו מעורבות יותר מדי מדינות, אם במישרין ואם בעקיפין: סעודיה, קטאר, טורקיה, איראן, רוסיה וגם ישראל. כל אחת דאגה, מן הסתם, לאינטרסים שלה ופחות לאינטרסים של האזרחים הסורים.

אגב, למי שלא מבין עדיין, האינטרס של אזרחי סוריה הוא בסך הכל להישאר בחיים. אתגר לא פשוט כאשר אתה מתגורר בגיהינום בעודך בחיים.  

לא שכחנו את ארה"ב, שאף היא מעורבת בטרגדיה הסורית. אבל רק קצת. כי אובאמה, אביר זכויות האדם וחתן פרס נובל לשלום, רצה לצמצם את הנוכחות האמריקנית במזרח התיכון למינימום האפשרי. הוא רק לא הבין שמה שקורה בסוריה לא נשאר בסוריה. כך נולד לנו משבר הפליטים, וכך גם נולדו הפיגועים באירופה. אובאמה, איש של מילים, לא הבין שבסוריה מצופה ממנו למעשים. באוגוסט 2013 דווקא חשבנו שמשהו סוף סוף קורה: אסד השתמש בפעם ה־14 בנשק כימי (על פי דו"חות מודיעין צרפתיים) נגד בני עמו בפרבר של דמשק. מטוסי התקיפה הצרפתיים כבר היו מוכנים להמראה על המסלול, קרי יצא בנאום מינכן המפורסם, אלא שהנשיא אובאמה נרדם, כשהוא מחבק את פרס הנובל לשלום, בשמירה על חיי ילדי סוריה. 

אובאמה מצידו היה משוכנע שהצליח לנקות את סוריה מנשק כימי אחרי שהושג ההסכם. אחרי מה שראינו אתמול במחוז אידליב, נותר לנו רק לקוות שלא כך הוא התכוון לנקות את איראן מנשק גרעיני.

הגזים האלה, שבהם נעשה שימוש מחריד במלחמת העולם, הוצאו עם השנים אל מחוץ לחוק. גז הסארין, שבו השתמש אסד אתמול נגד בני עמו, אסור לשימוש לפי אמנת הנשק הכימי משנת 1993, והנה ב־2017, כאן ממש מעבר לגבול של המדינה היהודית, נעשה שימוש באותו גז על ידי מנהיג אכזר נגד בני עמו. שימוש בגז נגד אזרחים הוא דבר שאנחנו, יותר מאחרים, לא יכולים להסכים עימו, גם אם זה נגד אויבים.

ומה צפוי מחר? ביום חמישי שעבר הסבירה שגרירת ארה"ב באו"ם, ניקי היילי, כי עזיבתו של אסד אינה עוד בראש סדרי העדיפויות של האמריקנים. זה היה מאכזב, יש להודות. בוושינגטון מאמינים כי המלחמה בדאעש חשובה יותר מהמלחמה באסד. טראמפ מאמין שאסד יכול לסייע במלחמה בטרור העולמי, בעיקר בהתחשב בפטרון שלו - רוסיה. אתמול קיבל העולם הסבר נוסף מדוע אסד צריך ללכת. לעולם שלנו יש מספיק כלים כדי להתמודד גם עם המלחמה בדאעש וגם עם חיסול משטר אסד.

התמונות המזעזעות של גופות הילדים מאתמול חייבות להבהיר לטראמפ מה הם סדרי העדיפויות האמיתיים במזרח התיכון. סוריה תחילה, אדוני הנשיא. את כל מה שאמרנו על אובאמה אתמול אנחנו לא רוצים להגיד עליך מחר.

אדוני הנשיא, אסד חייב היה ללכת הרבה לפני אותם ילדים מסכנים. אדוני הנשיא, אסד חייב ללכת למען הילדים השורדים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו