דומה שרוב אזרחי המדינה כלל אינם שותפים להמולת הברנז›ה סביב רשות השידור והתאגיד החדש. היחידים שסוגיית השידור הציבורי מעניינת אותם הם העובדים ברשות ובתאגיד, וקבוצת פוליטיקאים שמנסה לעשות הון על גבם. בימים האחרונים הצטרף להמולה גם יו"ר ההסתדרות, שגילה לפתע, לקראת הבחירות להסתדרות, את אחריותו למפוטרים עתידיים. ההפגנות הקולניות של מגויסי התאגיד, והסיסמאות שהם כתבו על השלטים, מזכירים לכל מי שזקוק את האוריינטציה הפוליטית שלהם. אין חדש תחת שמש התקשורת הישראלית.
לרשות השידור ההיסטורית חטאים רבים משלה. היא שירתה את השמאל, וביתר שאת מאז המהפך של 1977. היו בה בזבוזים ושחיתויות ואי אפשר היה לעשות בה רפורמה ממשית. האזרחים איבדו את האמון בשידור הציבורי, וההוכחה היא שיעורי הצפייה הנמוכים.
להקמת התאגיד החדש התלוותה תקווה שיהיו בו איזון, מגוון דעות וייצוג לפסיפס הרחב המאפיין את החברה הישראלית. מתוך היכרות, ואפילו שטחית, עם המנהלים, העורכים והעיתונאים - כבר ברור שנקבל עוד מאותו דבר. בחיפוש בגוגל אפשר לגלות בקלות מהן הדעות של בכירים בתאגיד, כולל אלה שנתנו את הייעוץ המקדמי באשר לאופן הקמתו. כאשר בכיר התאגיד משווה את ראש הממשלה לארדואן ולפוטין, לא יכול להיות ספק באשר למצפן שאמור לנווט את התאגיד. מי שעוקב אחרי המינויים מבין בנקל את כללי הניגוח, הלעומתיות והתחכום השמאלני בתאגיד.
ראשי התאגיד התמנו על פי הכללים. זכותם להתפרנס בכבוד ולתת ביטוי לכישרון שלהם. אולם איני מצליח להבין את דפוס פעולתם של מי שעסקו בענייני התאגיד במשרד התקשורת, כולל ראש הממשלה. כיצד הם איפשרו להקים תאגיד שמאל מובהק, ומדוע התעוררו בשלב כל כך מאוחר. ההתעוררות המאוחרת יצרה משבר פוליטי חמור, וכן קשיים משפטיים בעקבות הגשת העתירות לבג"ץ. סוף מעשה במחשבה תחילה לימדו אותנו רבותינו, וצדקו. מי שרצה איזון ואובייקטיביות בתקשורת היה חייב להיות ערני כבר מתחילת המהלך להקמת התאגיד.
מאז המהפך ההיסטורי ב־1977 נעשו בישראל רפורמות כבירות, בכל תחומי החיים. ישראל הפכה למעצמה עולמית. עם זאת חייבים להודות שבתחום התקשורת, הימין נכשל. אין פלורליזם אמיתי, זיכיונות ורישיונות ניתנים במשורה, לא עודדו יזמים לפתוח את שוק התקשורת והשמאל עדיין שולט בו ברמה. הגיעה העת לחולל רפורמה גם בשידור הציבורי, שהמימון שלו נעשה מכספי האזרחים. למרות הסרבול, הקושי והעיתוי הבעייתי, אין ברירה. את השינויים חובה לעשות. להיות עם חופשי בארצנו - כולל את החופש מתקשורת ציבורית מוטית ואינטרסנטית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו