רגע לפני שהוליווד מארגנת לנו גירסה חדשה של סרטי ה"מטריקס", בואו לראות גירסת לייב־אקשן חדשה של סרט האנימציה הנבואי והמשפיע שממנו האחים וואשובסקי גנבו את רעיונותיהם הטובים ביותר. "הרוח במעטפת", של הבמאי היפני מאמורו אושיי, שיצא ב־1995 - ארבע שנים לפני "מטריקס" - מתרחש בהונג קונג, אי שם בעתיד הלא מאוד רחוק, ומביא את סיפורה הקשה להבנה (אך העדיין מהפנט) של סייבורגית־חיילת בשם מייג'ור מוטוקו קוסנאגי, שמאתרת ומחסלת סייבר־טרוריסטים יחד עם חבריה ליחידה הסודית Section 9.
תוך כדי עיסוקיה המבצעיים של מוטוקו, שמציבים אותה מול נבל מסתורי בשם ה־Puppet Master, סרטו הפואטי והאבסטרקטי של אושיי מציג חזון ויזואלי דיסטופי ועשיר, נוגע בסוגיות פילוסופיות מורכבות שמוכרות מיצירות המד"ב של פיליפ ק. דיק ("בלייד ראנר", "זיכרון גורלי"), ומפליא לטשטש את הגבולות שבין האדם למכונה, ובין העולם האמיתי לעולם הווירטואלי. כפי שקורה לא אחת לסרטים מוצלחים בז'אנר הזה, גם "הרוח במעטפת" - שהניב סרטי המשך, חוברות קומיקס וסידרת טלוויזיה - רק הלך והפך ליותר ויותר אקטואלי עם השנים.
תמיד הערכתי את החלוציות המהפכנית של "הרוח במעטפת", אבל אף פעם לא נמניתי עם מעריציו המושבעים (והדי פנאטיים) של הסרט (או של ז'אנר המנגה באופן כללי). כנראה שבגלל זה לא ממש חטפתי ג'ננה כאשר שמעתי שסקרלט ג'והנסון לוהקה לתפקיד הראשי (במקום שחקנית אסיאתית), וכנראה שבגלל זה לא ניגשתי בחרדת קודש לצפות בגירסה ההוליוודית, שדווקא הסתברה כלא רעה בכלל.
אף שהגירסה החדשה מתייחסת לגירסה המקורית ביראת כבוד ואף משחזרת כמה וכמה סצנות אייקוניות מתוכה, אי אפשר לקרוא לסרטו של רופרט סנדרס "רימייק". התסריט שואב השראה ממקורות רבים ומגוונים ("רובוקופ", "שליחות קטלנית", סידרת ג'ייסון בורן ועוד) ובכל מקרה, הסיפור - שעדיין משחק את עצמו על המסך כמו גירסת סייבר־פאנק נוגעת ללב של "היפה והחיה" - עבר כאן התאמה לרגישויות מערביות. רוצה לומר, עשו לו הוליוודיזציה.
על כל פנים, כפי שאני מבין אותו, "הרוח במעטפת" הוא פחות סרט של סיפור, ויותר סרט של רעיונות, ויזואליה ואווירה. ובמובן הזה, באמת שקשה לבוא בטענות לסרטו של סנדרס. העולם העתידני המסוגנן והעשיר בפרטים שהוא בונה על המסך הוא לא פחות מספקטקולרי; שחקני המשנה - שכוללים את טקאשי קיטאנו, ז'ולייט בינוש, מייקל פיט ופילו אסבק - עושים עבודה מוצלחת למדי; וכל האלמנטים השונים (צילום, מוסיקה, אפקטים) משתלבים נהדר יחד כדי להעצים את חוויית הצפייה.
סקרלט ג'והנסון, מצידה, שנושאת את הפרויקט כולו על כתפיה החסונות, שוב מוכיחה כאן שהיא השחקנית המרשימה והמשמעותית בדורה (והיחידה שגם יכולה לקפוץ מגורדי שחקים ולפצלח ראשים). בשנים האחרונות היא שבה פעם אחר פעם לעולם המד"ב כדי להשתתף בסרטים שבוחנים את הקשר שבין גוף לנפש (ובין רוח לחומר) וששואלים "מה עושה אותנו לאנושיים?" (ע"ע "היא", "מתחת לעור" ו"לוסי"). מהבחינה הזאת, "הרוח במעטפת" - שמספק כמות נדיבה של מזון למוח, תוך כדי שהוא מציב דרישות פיזיות קיצוניות מג'והנסון - הוא היהלום שבכתר.
אם בכל זאת מחפשים משהו להתלונן עליו, ניתן לציין את המחסור בסצנת פעולה ממש טובה. אמנם יש כאן לא מעט מרדפים ויריות, אבל פרט לסצנת הפתיחה המסעירה יחסית (שזמינה לצפייה ברשת), אין כאן באמת סיקוונס אקשן ראוי לשמו, שיעיף לכם את הגרביים ושיגרום לנשימתכם להיעתק. את האשם ניתן לתלות אולי בצורך הנואל של המפיקים להתקמצן באלימות ובדם כדי לזכות בדירוג PG-13. אך גם כאן, אני נאלץ להודות, הדבר הפריע לי פחות מבדרך כלל. כנראה שאני מתרכך.
"הרוח במעטפת" ("Ghost in the Shell"), במאי: רופרט סנדרס. ארה"ב 2017
yishai.kiczales@gmail.com