האלבום החדש של דקלון וסגיב כהן, "זה לא חלום", הוא נקודה שבה המוסיקה המזרחית עוצרת לרגע את מירוץ הסוסים הבלתי נגמר של צעירי הפופ של החתונות והקיסריות ומביטה רגע לאחור. המילה "רטרו" מתאימה כאן - מדויק ממנה הוא הביטוי "חזרה לשורשים". ובשונה מתופעות כמו "הפרויקט של רביבו", בצמד הזה נמצא השורש בעצמו - דקלון, הוא יוסי לוי בן ה־72 - שהיה שם בזמן אמת בלהקת "צלילי הכרם" בשנות השבעים ויצק במו ידיו, עם שותפיו, את היסודות לז'אנר.
החיבור של דקלון, שבמונחים של ג'אז ובלוז נחשב בז'אנר שלו "ענק", עם סגיב כהן שבשלוש השנים האחרונות החזיר אותו מהקיפאון אל המרכז. אין לטעות, את האלבום הזה לא ינגנו בגלגלצ, אבל דקלון וכהן מראים כאן שיש חיים לפני, במקביל ואחרי האופנות החולפות. מה שנקרא, קלאסיקה.
זהו האלבום השלישי של הצמד. קדמו לו "פרח המדבר" ואלבום המחווה לאהובה עוזרי ז"ל עוד בחייה ובהשתתפותה. בדומה לשניים הקודמים, גם כאן יש מעט שירים חדשים - "בואי בשלום" שהלחין כהן למילים של אביגדור קהלני, על חייל ואשתו שמקבלים יחד את השבת, ו"לאן נגיע", שיר על מצב הרוח הלאומי שיצר יוני רועה ויצא כסינגל כבר לפני שנתיים. אבל עיקר המשקל ב"זה לא חלום" ניתן למיקס גרסאות, ביצועים וקאברים, מוצלחים ברובם, שמייצג את הערבוביה הכל־מזרחית והכל־ישראלית שמאפיינת את הקריירה של דקלון, וספציפית את ההופעות המשותפות של השניים.
הוא נפתח בתרועת החצוצרות הספרדית של שיר הנושא, "זה לא חלום", גירסת כיסוי לשיר של ישי לוי מלפני 30 שנה, ששר על חבר שבגד ללחן "עממי". יופי של "יציאה" לספתח. מייד אחריה נמצאים כאן, זה לצד זה, "סטנדרטים" של מוסיקה תימנית ומזרחית מימי הכרם, שלא נכללו בשני האלבומים הקודמים ומככבים בהופעות שלהם, כמו "גדליה רבע איש", מחרוזת "חנהל'ה התבלבלה" ו"הביאוני אל בית היין". לצידם מחרוזת של שירי "ארץ ישראל היפה" ושירי להקות צבאיות מוקדמים, שדקלון הקפיד להקליט לאורך השנים.
דקלון מחבר כאן, למשל, בדרכו המיוחדת, את "זמר לך מכורתי" עם "מול הר סיני", "לך לך למדבר", "מלאו אסמינו בר" ו"בת הדייג" של מרים אביגל, ומפיו זה נשמע טבעי והכי ישראלי. המשך ישיר לחיבורים הנפלאים של זמרות כמו שושנה דמארי וברכה צפירה עם גדולי היוצרים האשכנזים של התקופה ההיא.
מיוחדת עוד יותר היא "מחרוזת זכריה", שנפתחת בשיר התימני על "זכריה בן עזרא" של דמארי, שמטפסת "בדרך לתבור" של אביגל, גולשת דרומה עד "סימונה מדימונה" של ישראל יצחקי, מפזזת בצעד תימני עם המנון ריקודי העם של כל הזמנים - "הרועה הקטנה מהגיא" - ומשלימה את הסיבוב עם "ברח לו יעקב" ו"נעלה נעלה" של אביהו מדינה, מגדולי היוצרים.
אחרי מחרוזת כזו, שבה כהן משלים את דקלון בדיוק במקומות שבהם נדרש זמר שייתן לו את הקונטרה, לא נותר אלא לעצור את ההאזנה ולמחוא כפיים. כי זה דקלון בגדולתו כקולו של הקונצנזוס, החיבור העדין שפעם איחד את העם היושב בציון.
בהקשר הזה, חבל שהתפתו לבצע את "שושנת תימן", לפי הלחן של "לעבודה ולמלאכה" של נרדי, למילים של אלתרמן על חתונה תימנית, כי כמו יתר השירים שכתב המשורר הנערץ על בני העדה התימנית (חנהל'ה, גדליה) הוא בעיקר לועג להם פה עם הבעל שמבטיח "אני אהיה חמור קטן".
יש כאן גם ביצועים לשירים חדשים יותר, שהפכו לנכסים של הז'אנר המזרחי כמו "פרי גנך" של יוני רועה ומחרוזת זהר ארגוב. הצמד הזה מצליח לגעת באותן קלאסיקות ולהביא איזה טוויסט משלו וזה יפה. יש גם קאבר מפתיע ל"נפילות מהסולם" של דודו טסה - שיר רוק שמוציא מדקלון עוצמה שרק שירים חדשים מצליחים להוציא ממנו.
על החגיגה מנצח נדב ביטון, מעבד ומפיק מוסיקלי שהולך עם דקלון וכהן כברת דרך וגם מופיע איתם על הבמות. ביטון מצליח לשמור לאורך האלבום על רוח שמאזנת בין המזרחיות והים־תיכוניות לבין שלל ההשפעות שמהן שאבה המוסיקה לאורך השנים. לא כל העיבודים מושלמים, אבל אפילו בשירים "טחונים" כמו הקלאסיקות הישנות הוא מצליח לשמור, יחד עם הצמד, על האווירה של "פעם" עם איזו תחושה רעננה ועל־זמנית.
זה אלבום שמי שאוהב מוסיקה מזרחית אמיתית ייהנה לנפנף איתו במנגל בחגים הקרובים, ומי שמכיר פחות, יכול בהחלט להתחיל בו את המסע להכרת הז'אנר ונקודות ההשקה שלו עם המוסיקה הישראלית בכללותה.
"זה לא חלום", דקלון וסגיב כהן, NMC
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו