הטרור הפך חלק בלתי נפרד מהעולם הישן

בזמן שבלגיה ציינה אתמול שנה לפיגוע הכפול, שאירע ב־22 במארס 2016 בשדה התעופה של בריסל, הוסיפה לונדון עוד פיגוע לרשימה הארוכה של התקפות טרור נגד היבשת. 

לכל פיגוע יש הסיפור שלו. הפיגוע של אתמול ייזכר בעיקר בגלל המיקום: לב ליבה של לונדון, במה שהיה לב ליבו של העולם הישן. תחילה פיגוע דריסה על גשר ווסטמינסטר ולאחר מכן פיגוע דקירה סמוך לבניין הפרלמנט. העד הראשי ל"רצח על התמזה" בגירסה הג'יהאדיסטית אתמול היה הביג בן, הסמל המפורסם של העיר.    

בתגובה לפיגוע, מיהרה להכריז מועמדת הימין הקיצוני בצרפת מארין לה פן כי "הממשלה לא לוקחת ברצינות את רעיון המלחמה נגד הקיצונים האיסלאמיסטים". נראה כי היא מקווה שהפיגוע בלונדון, שמן הסתם חצה מהר מאוד תקשורתית את התעלה לפאריס, יזכיר לצרפתים את הפיגועים הקשים שלהם ויסייע לה בקלפי בעוד כמה שבועות. 

לונדון נזכרה אתמול כי החשש מדאעש ומפיגועים המגיעים עם הפליטים הסורים סייע לברקזיט לנצח. הפיגוע של אתמול, שאותו ביצע אזרח בריטי שהקצין, מראה לנו עד כמה הג'יהאד האיסלאמי כבר עמוק בתוכנו. זו כבר לא מלחמה נגד אנשים, זו מלחמה נגד רוח. 

לא כך חזתה אירופה את ההווה: שיוט בין ג'יהאדיסטים רדיקליים לבין אופציית הימין הקיצוני. הטרור הפך לחלק בלתי נפרד ממנה.

ב־22 במאי 2013, אחרי ששני בני אדם ערפו את ראשו של חייל ליד מתקן צבאי בשכונת וולוויץ' בלונדון, בריטניה ואירופה לא התרגשו יתר על המידה. התוקפים צעקו "אללה אכבר", ממשלת בריטניה התכנסה לישיבת חירום, שבה נקבע כי מדובר בפיגוע טרור, אבל בריטניה חזרה לשיגרה מהר מאוד. כי זה מה שרוצים תמיד אחרי פיגוע: להראות לטרוריסטים שהם לא ישברו את רוח התושבים.

הבעיה באירופה בכלל ובבריטניה בפרט היא שעם תחילת הפיגועים, ההתייחסות אליהם היתה כאל תקלה ולא כאל תופעה. עכשיו כבר ירד האסימון, אבל דומה שזה קרה מאוחר מדי. בבירות אירופה יודעים שיהיה עוד פיגוע, השאלה היא מתי.

הרצון לא להפליל את האוכלוסייה המוסלמית בכללותה מונע משלטונות אירופה להצביע על הבעיה. במקום לדרוש מהאימאמים במסגדים לסייע במלחמה בטרור, יוצאים מייד בהכרזות מרגיעות, המבקשות להסביר לנו כי המפגעים הם רק קומץ תפוחים רקובים יוצאים מהכלל. ואולם דומה כי בשנים האחרונות יוצאים מהמסגדים קצת יותר מדי "בחורים טובים", שחס ושלום לא מעידים על הכלל.

זהותו של המפגע כבר לא תפתיע איש. תחילה דווח - ולאחר מכן הוכחש - כי מדובר באבו איזדין, שנקרא בעבר טרבור ברוק לפני שהקצין. ב־2009 נשא נאום שיטנה וזכה לכינוי "מטיף השנאה". דומה כי המעבר ממילים למעשים הוא עניין של זמן. תמיד יימצא מי שיממש את ההסתה.

בריטניה עוסקת בחודשים האחרונים ביציאה מהאיחוד. היא יכולה לברוח מבריסל, מגוש היורו ואפילו מרגלי הצפרדעים, אך אם יש דבר אחד שאי אפשר לברוח ממנו זהו הטרור, המאיים על כל היבשת.

המלחמה בטרור רחוקה מלהסתיים. אולי הפעם, כשאנשים תמימים נרצחים למרגלות הביג בן, יבינו סוף סוף במה מדובר: "זה אינו הסוף, זו אינה אפילו תחילת הסוף, זהו אולי סופה של ההתחלה", כמאמר צ'רצ'יל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו