שיירה ארוכה של אוהדים אדומים צעדה מבית המלון הסמוך, שבו התאכסנו רוב האוהדים, אל ה"לה פונטטה", אולמה הביתי של ולנסיה. יום שלם הם הסתובבו ברחבי העיר, טיילו, אכלו, אבל בעיקר כמאמר השיר, שכבר הפך להמנון שלהם, ישבו וספרו את הדקות. הציפייה העצומה התחלפה באכזבה מרה, אחרי שהפועל ירושלים התפרקה לגורמים מול ולנסיה בקרב על גמר היורוקאפ בתוצאה 90:75.
כ־150 אוהדים הגיעו לספרד כדי לדחוף את הקבוצה שלהם. כששחקני ירושלים הגיעו באוטובוס לאולם, הקהל כבר חיכה בחוץ ועל פני האוהדים אפשר היה לראות את ההתרגשות ואת ההפתעה מהנוכחות המאסיבית. כל העת, המשטרה המקומית נותרה דרוכה כמו קפיץ - כל אוהד שחרג מפיסת האספלט שהוקצתה לו נדחף בחזרה למקומו.
ריקוד המכונה
בתוך האולם הקהל האדום היה כמו טיפה בים הכתום של הקהל המקומי. אוהדי ולנסיה הם לא קהל מעודד, אך הם מתנפלים על כל שריקה שגויה לדעתם ושואגים אחרי כל פעולה חיובית של השחקנים שלהם. אם הקהל של מכבי ת"א הוא קהל הרולקסים והפרוות, אז הקהל של ולנסיה זה קהל המניפות וההרקדות. הכרוז נותן הוראות באיזה קצב להרעיש - והקהל מציית. מכונות כמעט כמו הקבוצה עצמה.
המכונה הכתומה שעל המגרש עלתה לעוד יום עבודה. מספיק לראות את הסגירה הכפולה והמשולשת על אמארה סטודמאייר כדי להבין עד כמה ההכנה של ולנסיה יצאה אל הפועל בצורה כמעט מושלמת, כמו גם הריווח המדויק בהתקפה.
חוץ מקרטיס ג'רלס אף אחד בירושלים לא הגיע למחצית הראשונה. דווקא בדקה וחצי האחרונות של המחצית, אחרי שירושלים הצליחה להישאר באזור ה־7-5 הפרש, הגיעה ההתפרקות והכתומים ברחו ל־32:44 במחצית. את התודות הם יכלו לשלוח לשחקני הפנים של האורחים, שפשוט הפקירו את הצבע בהגנה, ונראו כהלומי קרב בהתקפה. חצי מהנקודות של ולנסיה במחצית באו מהצבע הפרוץ. ירושלים נראתה במחצית הזאת כמו חיבור ה־Wi-Fi באולם - איטי, כבד ומגיב באיחור לכל פעולה.
גם בהתקפה, בפעם המי יודע כמה העונה, הצבע של פיאניג'אני לא תיפקד. גם במשחק חלש מאוד שלו, אמארה סטודמאייר הצליח להדביק עבירות מוקדמות לדובלייביץ' ולאוריולה, ובמקום לדחוף אליו את הכדור בלי הפסקה, הגארדים רקדו טנגו עם עצמם.
קח פסק זמן
ניהול המשחק של פיאניג'אני היה קטסטרופלי. זה לא רק אי השימוש בסטודמאייר, שגובל בפשע, אלא בעיקר ההחלטה השערורייתית שלא לקחת פסק זמן במשך כמעט כל המחצית השנייה, שבה ההפרש קפץ מ־12 ל־25. ברבע הרביעי זה כבר היה יתרון 27 - וגבעת סימונה אינה עונה. קריסה מוחלטת של המאמן האיטלקי, שלקח פסק זמן ראשון רק 2:21 דקות לסיום.
חלום היורוקאפ של ירושלים מגיע לסיומו ואיתו חלום היורוליג בעונה הבאה. עכשיו האדומים יחזרו למאבקי הליגה שעד כה העדיפו להתעלם ממנה. את ולנסיה וגראן קנאריה יחליפו בני הרצליה והפועל חולון. לרוע מזלה, העונה הזאת הסתיימה במשחק הגרוע ביותר שלה ביורוקאפ, אבל ראוי לציין את העונה האירופית הטובה שעשתה, וזה מה שהיא תרצה לקחת איתה להמשך.
מהלך המשחק
רבע 1: שתי הקבוצות לא מרשימות התקפית בתחילת המשחק ולאחר שלוש דקות הספרדים עלו ליתרון 3:4. בהמשך האדומים לא שיפרו את משחק ההתקפה והסתמכו בעיקר על שלשות כאשר כל הנקודות שלהם נקלעו מעבר לקו השלוש. סל של חואן סאסטרה, 2:40 לסיום הרבע העלה את ולנסיה ל-9:15 ופיאניג'אני הרגיש שהמשחק בורח לו וקרה פסק זמן. ירושלים חזרה טוב וחמש נקודות של סטודמאייר וטימור צימקו את ההפרש. הספרדים ברחו כבר ל-14:21 אך שלשה ענקית של ג'רלס עם הבאזר קבעה 17:21 בסיום הרבע.
רבע 2: גם בתחילת הרבע השני ירושלים לא מצליחה לעצור את ולנסיה מתחת לסל עם סלים קלים, אך שלשה של בר טימור ועוד שתיים של ג'רלס השאיר את האדומים במשחק. ירושלים שוב לא תפקדה בהגנה וסלים של תומאס וסן אמטריו העלו את ההפרש של ולנסיה ל-7. ולנסיה החטיבה את הקצב ברבע הזה כאשר ריצת 0-6 שלהם הביאה ליתרון להפרש שמונה כאשר דאנק נהדר של סיקמה בתוספת שלוש קליעות מהקו של סאטו העלו את הקבוצה הספרדית ליתרון דו ספרתי של 32:44 בסיום המחצית.
רבע 3: ולנסיה פתחה בטירוף את המחצית השניה עם ריצת 0-8 בזכות סלים של סאטו וסיקמן שרצו ונתנו לקבוצתם יתרון 36:57 מבטיח לאחר שלוש דקות בלבד של הרבע. הספרדים המשיכו לרוץ וההפרש הלך וצמח כאשר שלשה של סיקמה קבעה 36:60. ג'רלס עוד הצליח להוריד את ההפרש ל-20 בלבד עם שלשה משלו אך ולנסיה שוב רצה ועלתה ל-50:75 בסיום הרבע.
רבע 4: הרבע הרביעי היה המשך ישיר לזה שלפניו כאשר ולנסיה המשיכה להכות בירושלמים והיתרון כבר הגיע ל-27 בזכות שלשה של סן אמטריו. שחקניו לא הצליחו לצמק את ההפרש בהמשך הרבע והספרדים חגגו בסיום העפלה לגמר היורו קאפ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
