לכל שחקן ישראלי ששיחק באירופה יש את הרגע הזה שייקח איתו לכל החיים. לאלמוג כהן, שחקנה של אינגולשטאט, זה קרה העונה במחזור השמיני עם שער מול בורוסיה דורטמונד, אחד ממועדוני הפאר באירופה, במשחק משוגע שהסתיים ב־3:3. אחרי המשחק הזה לאף אחד לא היה ספק. אלמוג כהן, קפטן הקבוצה הקטנה מבוואריה, הפך לשחקן בונדסליגה לגיטימי.
הפרשן סבסטיאן הלמן, מבכירי רשת "סקיי" שמשדרת את משחקי הליגה הגרמנית, הסביר ל"ישראל היום": "זה לא רק המשחק ההוא. אלמוג מוכיח העונה שהוא באמת שחקן כדורגל טוב, שמשחק בעקביות בקבוצה שמתקשה העונה".
הקשר בן ה־28 נזכר. "זה היה חמש דקות אחרי הפתיחה. היה לי סוג של אקסטזה בכל בגוף. כל הדרך שהכדור בא לי לרגל שמאל אמרתי לעצמי: 'שים את הרגל נכון'. התגובות אחרי המשחק היו מדהימות. זה המשחק שנתן לי את החותמת שנהייתי שחקן הרכב וגול כזה נותן לך דחיפה גדולה". בכלל, אלמוג כהן הוא אחד משחקני המפתח העונה באינגולשטאט, עם 22 הופעות וארבעה שערים, כמות מכובדת לקשר אחורי.
פרט לאפיזודה של חצי שנה בהפועל ת"א, סוגר כהן כבר שבע שנים בגרמניה. אחרי שלוש עונות בנירנברג הוא משחק העונה באינגולשטאט הסמוכה למינכן. בניגוד ללגיונרים אחרים, כהן יצא לגרמניה כבר בגיל 21 ואת התהליכים הקשים ביותר עבור שחקן כדורגל הוא עבר שם. "כשהייתי בנירנברג, הראש עבד אחרת ולא הייתי בשל", הוא מספר בראיון ל"ישראל היום", "כשלא הייתי משחק אז לא הייתי בודק את עצמי למה זה קורה. אמרתי לעצמי כל הזמן 'מגיע לי, אז למה אני לא משחק?'. אבל אתה מבין עם הזמן שאסור להוריד את הרגל מהגז, לקחת את עצמך לקצה גבול היכולת בכל אימון ומשחק כי אין דרך אחרת להצליח".
מה היה הרגע הכי קשה בגרמניה?
"בשנה האחרונה בנירנברג כשלא שיחקתי הרבה. היה לי קשה, חזרתי הביתה, הייתי מתוסכל ויצאתי מדעתי. היום אני צוחק על זה. הרי הייתי עושה 25-20 משחקי בונדסליגה מדי עונה, אז על מה בדיוק היה לי לבכות? לא הייתי מאושר בחלקי, כואב לי שלא אמרתי לעצמי: 'תראה איפה אתה נמצא, חלמת להיות פה אז מה אתה עכשיו עושה פרצופים?'. כשחזרתי לגרמניה בקדנציה השנייה החלטתי ליהנות מזה. הרי הגשמתי את החלום שלי להיות פה אז לפחות שאיהנה מהחלום הזה".
ואז גם התחלת לדבר גרמנית.
"כשהגעתי לאינגולשטאט הפכתי לקפטן ואז גם הרגשתי מחויב לעשות עם זה משהו. לקחתי מורה פרטית והתחלתי ללמוד. זה שאני מדבר גרמנית מראה כמה אני מכבד אותם, שאני מרוויח כסף ומחזיר לא רק על המגרש אלא גם מחוצה לו. כאן בגרמניה ללמוד שפה מראה גם על מקצוענות. הם שמים לב להכל, גם לדברים הקטנים".
מה קרה העונה שדברים באמת התחברו לך כמו שצריך?
"בתחילת העונה עבדתי קשה וידעתי שכשהצ'אנס יגיע לא אוותר עליו. בהתחלה לא פתחתי בהרכב אבל הייתי חיובי. בשלב הזה הרגשתי עם עצמי שהשתניתי וזה עזר לי להתמודד. נכנסתי פתאום להרכב, שיחקתי טוב, נתתי את הגול ההוא מול דורטמונד ואז פיטרו את המאמן. בשלב הזה הגיע מייק ולפורגיס ומהרגע הראשון היה חיבור טוב. הבהרתי לו שקודם כל הקבוצה חשובה מבחינתי. הייתי קרוב לכל המאמנים שהיו כאן. פתאום בא לי מייק ואומר לי: 'נו, איך בישראל? אתה יכול לעזור לי לסגור מלון לחופשה?'. כל זה מכניס אותך לקבוצה, וכשהיא מצליחה אז גם אתה מצליח. הכל קשור אחד בשני. תמיד האמנתי שאצליח בבונדסליגה, שהכל לטובה ובסוף זה יבוא. העונה זה בא".
כהן מול דורטמונד. המשחק שנתן את החותמת הרשמית // צילום: GettyImages
מקל הנדודים
הוא גדל בב"ש והחל לשחק כדורגל דווקא בבית"ר המקומית עד גיל 13. משם הוא עבר לבית"ר טוברוק עד גיל 17.5 ואז נחת בפרויקט של דניאל יאמר במכבי נתניה. "לא דמיינתי שאהיה יום אחד בליגה הגרמנית", הוא מספר בכנות, "ב־2008 עשינו מחנה אימונים בפרנקפורט עם ראובן עטר כמאמן מכבי נתניה. עברנו שם באיצטדיונים, בחנות המזכרות של איינטרכט פרנקפורט, נראה לך שחלמתי בכלל לשחק במקומות האלה?
אז הקשר עם גרמניה החל עוד בתקופת דניאל יאמר ולותר מתיאוס?
"לותר יצא איתי לנירנברג בחודש ינואר של אותה עונה ופגשנו שם את כריסטיאן מרקל, שהיה אז הסקאוט הראשי של הופנהיים. מרקל אמר לי אז 'אני עובר בקיץ לנירברג, נהיה בקשר'. אחרי חצי הגמר מול מכבי חיפה, שהפסדנו בפנדלים והייתי גמור, לותר מתיאוס ניגש אלי ואמר לי: 'אל תבכה, עכשיו החיים שלך ישתנו'. אני חושב שאז הוא כבר ידע שאני בדרך לגרמניה. לותר שידרג אותי בטירוף. יצא לי לראות אותו לאחרונה כי הוא פרשן ברשת סקיי. הוא דיבר עלי לפני המשחק ופירגן מאוד. הוא זה שנתן לי את ההכנה הכי טובה שיכולתי לקבל בדרך לגרמניה".
אז אתה חייב את ההצלחה שלך ללותר מתיאוס.
"יש הרבה מאמנים שהשפיעו עלי. בני לם, ברוך חסן, אבל המשמעותיים ביותר היו ראובן עטר ולותר מתיאוס. עטר היה זה שנתן לי את הביטחון ומתיאוס היה זה שזיהה עבודה קשה ואמר לי: 'אתה עובד קשה ותגיע לגרמניה'".
הדרך לגרמניה כאמור לא עברה בדרך הקלה. אלמוג כהן גדל בב"ש לאב אשר ולאמא מרלן, הוא רביעי מבין חמישה אחים (ארבעה בנים ובת). כבר בגיל 13 הוא עבר להתגורר לבדו בפנימיית "אורט ליבוביץ'" בנתניה כדי שיוכל לשחק בבית"ר טוברוק, כך שיכול להיות שההתמודדות של ילד מחוץ לסביבה הטבעית שלו כילד עזרה לו כאשר עבר לבדו למדינה זרה כבר בגיל 20. "זה שגדלתי בפנימייה מאוד חישל אותי להתמודד עם דברים לבד", הוא מסביר, "נכון שההורים שלי היו קופצים מכל פיפס ומגיעים לנתניה ומתקשרים כל היום ומדברים. ההורים שלי הרי מאוד קרובים אלי, אבא שלי במיוחד. הם היו באים לכל משחק ולא משנה אם זה בחיפה, בצפון או במרכז. אבל אני מסכים שה'לבד' הזה עזר להתפתחות".
אולי היית צריך לצאת לגרמניה בגיל יותר מאוחר.
"כששחקן ישראלי אומר 'בגיל 26 אהיה בשל לצאת בחו"ל' זה לא נכון. את החישול אתה תעבור גם בגיל 29 ואז יהיה לך יותר קשה. המלחמה על ההרכב תמיד תהיה, כך גם החיים הקשים והמשפחה שתחסר. אבל כשאתה עובר את זה בגיל 20 אז בגיל 23 אתה מוכן ובשל, אם שחקן יוצא בגיל 26 עד שהוא מתאקלם בחו"ל נגמרה לו הקריירה. זו הבעיה של הכדורגלן הישראלי בכלל. במנטליות אנחנו נופלים. שחקן שעושה משחק טוב מכתירים אותו, ואם לא אז הורגים אותו".
איזו ילדות היתה לך אם כבר בגיל צעיר עברת לפנימייה בגלל הכדורגל?
"ההורים שלי לא החסירו ממני כלום. כשהגעתי לבוגרים במכבי נתניה כל המשפחה עברה לעיר. כשהגעתי לחוזה הראשון שלי במכבי נתניה הבנתי שאני יכול לסדר את המשפחה שלי, להגיע לרמות הכי גבוהות בכדורגל. זו הרגשה עילאית, אי אפשר להסביר שאתה פתאום יכול לתת להורים שלך. הם דאגו שיהיה לי את הטוב ביותר. היום אני יכול להחזיר להם".
היום אלמוג כהן במקום אחר. הוא מגיע בבוקר למתחם "אאודי", שהיא הספונסרית הראשית של אינגולשטאט. בגיל 28 הוא אב לשניים, מיילין ומיאל, ונשוי לגל. ברמת המקצוענות שדורשים מועדוני בונדסליגה אין הרבה זמן משפחה. "כמעט כל היום אני במתחם האימונים. בשמונה בבוקר אני מגיע לאימונים ולקראת ארבע-חמש יוצא הביתה", מספר כהן. "את הזמן שיש אני מנסה להעביר עם המשפחה, קצת מסעדות כשרות במינכן, שזה 40 דקות נסיעה. אני מנסה כל הזמן להיות בעל יותר טוב ואבא יותר טוב. גם בזה השתפרתי עם השנים".
בגרמניה מכירים אותו כ"ישראלי גאה". בשיחה מגרמניה עם המאמן שלו מייק ולפורגיס, קשה לומר שהאחרון הופתע מההצלחה שלו. "טוב לראות שאתם מפרגנים לו בישראל, מגיע לו", אמר ולפורגיס ל"ישראל היום", "אלמוג שחקן שיודע להיות מפוקס 90 דקות, כדורגלן שמגיע לכל אימון עם אנרגיות חיוביות. אין ספק שהוא צבר את הניסיון הנדרש בגרמניה בשנים האחרונות והוא בורג מאוד משמעותי בקבוצה שלנו".
בגרמניה מעריכים אותך, אבל היו מאמני נבחרת בארץ שהתעלמו ממך.
"התעלמו, אבל רק פעם אחת כשגוטמן לא זימן אותי לנבחרת התנהגתי כמו ילד והגבתי. למאמן הקודם שלי דיטר הקינג עשיתי פרצופים באימונים אם לא הייתי בהרכב. לא הייתי בשביל הקבוצה אלא בשביל עצמי. הגישה שלי היתה מוטעית והיא השתנתה".
מה השתנה אצל אלישע לוי?
"כבר במשחק הראשון שאלישע הזמין אותי ידעתי שאין הזדמנות שנייה. היה לנו משחק טוב גם באלבניה ואלישע היה מבסוט ממני. אני שמח שהוכחתי לו שההערכה שקיבלתי ממנו לא היתה לשווא. אין שמח ממני שהחזרתי לו. יש לו אופי שמזכיר לי מאוד את המאמנים שלי בגרמניה".
עכשיו בנבחרת אין ציפיות מכם מול ספרד ואיטליה.
"אני בן אדם מאמין וחיובי בכל דבר. ברור שספרד, איטליה ואלבניה יותר טובים מאיתנו".
את אלבניה כבר ניצחתם.
"גם אלבניה יותר טובה מאיתנו, אבל יש לנו סגל שהגיע לגיל הנכון. הרבה שחקנים בני 28-27, שזה גיל שאתה מרגיש בשלות. אני חושב שזה בא לידי ביטוי עד עכשיו בקמפיין, גם באלבניה שהיינו טובים במשחק נתון מול נבחרת טובה מאיתנו.
זה הזמן המושלם של הדור הזה. אם לא נעפיל למונדיאל הזה או ליורו הבא אז זהו, עובר דור ונצטרך שוב לבנות את הכל מחדש".
כמה נחטוף מספרד?
"ברור שספרד מהטובות בעולם אבל אין לנו מה להפסיד. זה יכול להיות לטובתנו. אף אחד לא יהיה מופתע משום תוצאה. עם אינגולשטאט הגענו מול באיירן ודיברו אותו דבר. בסוף נתנו להם פייט והם ניצחו אותנו רק בדקה ה־90. כמה ימים אחר כך הם נתנו חמישייה לארסנל. אם אינגולשטאט עמדה מול באיירן אז גם ישראל יכולה לעשות משהו מול ספרד".
.jpg)
שכטר וזהבי באימון הנבחרת. דור שהגיע לבשלות // צילום: אלן שיבר
יסיים קריירה בטרנר?
"לא הרבה יודעים, אבל בתחילת העונה היתה לאלמוג כהן הצעה לחזור לישראל ולחתום במכבי חיפה. ההצעה היתה מפתה וכהן שקל אותה, מה גם שבאותה התקופה מעמדו באינגולשטאט היה שונה. אמרתי שאם זה יסתדר בין הקבוצות אז נראה מה יהיה. זה נפל בסוף. אם הקדוש ברוך היה רוצה אז הייתי היום במכבי חיפה".
חזרה לארץ היא עניין של זמן?
"אף פעם לא שללתי. אני לא רוצה לצאת טיפש ולהצהיר שלא אחזור ובסוף אחזור. זה בדיוק מה שקרה לפני כמה שנים עם הפועל ת"א, חודשיים לפני זה אמרתי שאין סיכוי שאחזור לארץ. הכל פתוח ואני לא יודע מה יהיה, אבל ברור שאני מכוון למקומות אחרים. אחזור בוודאות לשחק בישראל. אני לא יודע מתי, אבל זה יקרה".
וכשזה יקרה, יש לך העדפה?
"הפועל ב"ש. כילד באר־שבעי אין אחד שם שלא רוצה לשחק מגיל אפס. בגיל 12 הייתי עוד הולך למשחקים ולא אשכח אף פעם כוכבים כמו סתיו אלימלך, אורן סגרון, אסי רחמים, חלילוביץ' וכל אלה. אבא שלי דאג להגברה בווסרמיל ואחי היה הכרוז. בזמן השנים הגדולות של הפועל ב"ש עם הזכייה בגביע עשיתי בר מצווה וכל הקליפ שעשיתי היה עם בעיטות שלי לאסי רחמים. יש שתי קבוצות שקרובות לליבי - הפועל ב"ש ומכבי נתניה. מועדון אחד שגדלתי עליו והשני שנתן לי המון. כרגע לשני המועדונים הולך טוב אז אני שמח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
