"הלכתי לאיבוד. ימים שלמים רק בהיתי, הייתי באאוט"

זמן קצר אחרי שחזר ארצה מצילומי "הישרדות VIP" בתאילנד, הראל מויאל התמודד לראשונה בחייו עם חוסר הצלחה ושקע בדיכאון: בניגוד גמור לכל הציפיות שבא איתן מהבית, הזוכה המפתיע של "כוכב נולד 2" הודח בשלב מוקדם של התוכנית (בעונה שבה זכה לבסוף אנדרדוג אחר, איתי שגב). במקביל, אלבומו השלישי, "מתחיל מחדש", נכשל בחנויות ונתקל בהתעלמות מצד תחנות הרדיו. 

זה היה לפני כחמש שנים, אבל רק כעת, עם אלבום חדש בדרך וכוחות מחודשים, הוא חושף לראשונה את עומק המשבר. "לא חייכתי שלושה חודשים", הוא מגלה. "הייתי בתהום של עצבות שלא האמנתי שקיימת בכלל בעולם. שמעתי על מקרים, אבל לא האמנתי שזה יכול לקרות גם לי. 

"אשתי היתה מסתכלת עלי ואומרת לי, 'אתה חייב טיפול, אתה לא מתפקד, הילדה מדברת איתך ואתה לא שומע'. אני גם בן אדם שמאוד אכפת לו מאיך שהוא נראה, ופתאום לא היה אכפת לי. הייתי מסתובב בטרנינג כל היום ובוהה". 

בוא נחזור רגע למקום שבו הכל התחיל, לצילומים של "הישרדות" בתאילנד. זוכרים לך בעיקר מריבה עם איתי תורג'מן, שאמר לך, "פה זה לא 'כוכב נולד', אין סמסים", ואת העובדה שהודחת בפרק שבו ענבל גבריאלי ביקשה להדיח את עצמה ושוכנעה להישאר. מה עוד קרה לך שם?  

"קודם כל השארתי בבית אישה אחרי לידה, וילד עם חשש לדלקת קרום המוח. ותוסיף לכל זה את התחרות והתככים האלה מול המצלמות, ומחסור באוכל. זה קשה.

"בצילומים עצמם אמרו לי 'תגיד ככה וככה', והיה לי קשה להגיד דברים שאני לא מאמין בהם רק כדי שבהפקה יהיו מרוצים. הייתי אומר להם 'אבל זה לא קורה', 'זה לא נכון' ו'זה לא מה שהיה', ולא זרמתי לאן שהם רצו, עד שבאמת הודחתי, ולקחתי את ההדחה הזאת מאוד קשה".

למה, בעצם?   

"כל חיי, בכל תחרות, הייתי רגיל לנצח. כי כשיש לי מטרה, אני אוסף את כל הכוחות ודוהר איתם עד הסוף. וכשהגעתי ל'הישרדות' זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאין לי שליטה בסיטואציה, ושלא משנה מה אעשה זה לא יעבוד, כי אני לא במיטבי וכי לא הכל בשליטה. הגעתי לתוכנית עם ציפיות, כי היתה לי הזדמנות לכאורה להראות צדדים שלא מכירים בי ולחשוף את האישיות שלי, ואני גם בכושר טוב, ובסופו של דבר קרה ההפך. ראיתי בזה כישלון אדיר, וזה היה הטריגר שהציף הכל.  

"אחרי ההדחה, ישבתי ב'אי המתים' עם מצלמה קטנה וחולדות. היה לי הרבה זמן לחשוב, והכל התחיל לצוף. הייתי יושב שם וכותב את השמות של הילדים על החול, מסתכל עליהם ובוכה". 

ביקשת עזרה מההפקה בשלב הזה, מישהו מהמתמודדים הבחין שאתה במצוקה?  

"לא, כי רוב הרגשות התעוררו מאוחר יותר, כשהפרומואים לתוכנית עלו לאוויר". 

אז אחרי הצילומים אתה חוזר לארץ, אבל אתה בעצם בן אדם אחר?

"נכון, מחשבה רדפה מחשבה, וחרדות שהתחילו בגלל 'הישרדות' הובילו למחשבות על דברים מ'כוכב נולד' והצבא. מחשבות שלא נתתי להן ביטוי בזמן אמת. פתאום הכל צף, והתחלתי ללכת לאיבוד בתוך המחשבות. ימים שלמים שאני בוהה, אשתי מתקתקת הכל ואני לגמרי אאוט. 

"במשך שלושה חודשים הייתי בדיכאון מאוד קשה. שום דבר שהוא אני לא היה שם. הייתי נוכח אבל לא נוכח. ימים שלמים שאני יושב בערסל, מסתכל על הנוף ולא מוצא בו שום דבר יפה. בבסיס שלי אני בן אדם מאוד שמח, ופתאום הפכתי להיות בן אדם שמסתובב עם משקפיים שחורים. הייתי כבוי". 

איך נראית אז?  

"לא נרדם, חסר אנרגיה ולא אוכל. באותה תקופה ירדתי עוד 12 ק"ג, והגעתי למשקל של 50 ומשהו ק"ג. כולם חשבו שאני רזה בגלל 'הישרדות', ולא בגלל התקופה הקשה שאני עובר". 

מה עבר לך בראש? 

"מצד אחד, הייתי מיואש שלא רואה את האור בקצה המנהרה ותקוע עם רחמים עצמיים בלתי נגמרים. אבל מצד שני, לא הגעתי למצב אובדני. כשאני נזכר בזה עדיין מאוד קשה לי לדבר על התקופה הזאת, כי מבחינתי זה מישהו אחר, זה לא הראל שאני מכיר".  

המוסיקה לא עזרה לך ברגעים הקשים?  

"הפסקתי לשיר ולא נגעתי בגיטרה, ומי שמכיר אותי יודע שאין דבר כזה אצלי. כשאני מגיע הביתה, הדבר הראשון אחרי שאני עם הילדים זה לנגן, ולא משנה מה. זה משהו שבחיים לא קרה לי. אם פעם הייתי מוצא נחמה במוסיקה, הפעם לא התקרבתי. רק בהופעות ניסיתי להתעלות על עצמי". 

מי עמד לצידך בכל התקופה הזאת?

"מיעטתי לצאת לאירועים המוניים, והמשפחה הקרובה שלי סייעה לי".

איך אשתך, שמרית, הגיבה?

"אני אף פעם לא צריך להגיד לה כלום, מספיק מבט אחד והיא יודעת מה עובר עלי. היא הכילה אותי כמו שאף אחד אחר לא הצליח. אחרי שעברנו את המשבר, היא סיפרה לי שהיא היתה מדברת איתי, נשארת חזקה מולי ואחר כך הולכת הצידה ובוכה. כששמעתי את זה בדיעבד, זה שבר אותי. באותה תקופה התקרבתי מאוד גם לאחי אופיר. גיליתי שהוא לא רק אח, אלא גם חבר נפש". 

טופלת גם באופן מקצועי? 

"הייתי מטופל אצל פסיכולוג במשך חודשיים, ובהמשך גם לקחתי כדורים שסייעו לי. כשהמצב השתפר, הפסקתי את השיחות עם הפסיכולוג וחזרתי לעשות את הספורט שלי - ריצה ומכשירים. התחזקתי יותר באמונה, ובשלב מסוים הפסקתי גם עם הכדורים".

יש לך פחד שזה יקרה שוב?  

"אין סיכוי! ברגע שאתה עובר את המקום הכי נמוך, אתה מתחסן. היום אני קצת כועס על עצמי שהייתי במקום הזה, כי יש כל כך הרבה דברים יפים בחיי. הכל מתגמד לעומת הילדים והמשפחה".  

*   *   *

מויאל, 36, הוא הכוכב הנולד השני בהיסטוריה של תוכניות הריאליטי בארץ. יליד מעלה אדומים, לוחם משמר הגבול הרגיש והמסלסל, שכבש את הצופים בבית בערב שבו המילה "מהפך" קיבלה משמעות חדשה, וגבר בנוקאאוט על הפייבוריט המנוסה הראל סקעת.  

כשפגשתי אותו השבוע, אחרי 13 שנים, הוא נראה כמעט אותו הדבר. עם אותה התספורת. צנוע ושקט כאז. מנומס ונינוח, מעט ביישן. "היה עלי הרבה מאוד לחץ", הוא חוזר לערב הניצחון. "כמה ימים לפני הגמר היתה לי שיחה עם צביקה (הדר) ויואב (צפיר). אמרתי להם, 'אני שמח שהגעתי למקום שלי, אבל אני מדבר עם זמרים אחרים בתוכנית וכולם למדו פיתוח קול, מחזות זמר, בתי ספר למשחק, וזו פעם ראשונה שאני מופיע. אולי יש פה טעות ואני לא צריך להיות פה?' הם צחקו ואמרו שזה הקסם שלי". 

אתה זוכר את רגע ההכרזה? 

"אני זוכר שטיח של אנשים מולי, ובחורה מההפקה חותכת את הקהל וצועקת לי 'הראל', ושנינו אומרים לה 'מה?', והיא מצביעה עלי ואמרה לי 'אתה ניצחת'. לא ממש ידעתי איך להתייחס לזה, וזה היה קצת לא נעים מסקעת. הרגשתי שמתפוצץ לי הלב, יחד עם מכה חזקה בראש".  

בשנה שאחרי היית בעננים. 

"לגמרי, שנה אחרי אני באופוריה מוחלטת. רק הופעות, עם הרבה מאוד לחץ שהודחק, כי לא היה לי זמן להיות בלחץ. תקופה יפה, אבל קשה".

בדיעבד, יכול להיות שלא היית מוכן למעמד?  

"לא הייתי מוכן בוודאות, וגם לא ידעתי כמה ההיסטריה בחוץ גדולה. הרמז היחיד שהיה לנו היה כשהיינו מגיעים לאולפנים שבהם צולמה התוכנית, והיו קופצים עלינו בטירוף. באחת הפעמים שהגעתי לשם, ניגשה אלי בחורה בשם אפרת וביקשה ממני חתימה בפעם הראשונה. זה לא הסתדר לי, ואני זוכר שאמרתי לה, 'מה אני אמור לכתוב פה?'. אני חושב שזה הרגע שהבנתי שיש מעריצות ושיש אנשים שאוהבים את איך שאני שר ואת מה שאני מביא איתי. אבל כל זה לא מכין אותך לבוקר הזה שאתה פותח את העיתון, ואתה רואה את עצמך מרוח על העמוד הראשון". 

מתגעגע לתקופה ההיא?  

"לא, ואני חושב שאם לא היה את הבום הזה, יכול להיות שהייתי יותר פתוח ונגיש. העומס הזה גרם לי להיכנס פנימה. הייתי אז בעיקר אפאתי. זה כאילו קורה לי, אבל אני לא חווה את זה. ומה שהיה הכי קשה זה שגם בתוך המשפחה התחילו להתייחס אלי ככוכב, פתאום אחי הקטן מעריץ שלי". 

היום אתה מחובבי הז'אנר שהכתיר אותך? 

"זה דבר מבורך, אבל איבדנו את התמימות. כשאני הגעתי לשם לא ידעתי איך להסתכל למצלמה ואיך לזוז. היום המתמודדים מגיעים ויודעים בדיוק לאיזו מצלמה להסתכל, באיזו שנייה לבכות ואיזה שיר לבחור כדי שיתאים לסיפור הקורע לב שלהם. אבל אני לא מאשים אותם. כשיש כל שנה לפחות ארבע תוכניות עם עשרות זמרים, קשה מאוד לבלוט". 

כשאתה מסתכל מהצד אתה לא חושב לעצמך, למה אתם עושים את זה לעצמכם? 

"לא, כי יותר קשה להצליח מלמטה לגמרי, בלי הריאליטי, ואפשר למנף את זה גם אם לא זכית. מספיק שיראו את הפרצוף שלך וישמעו אותך, ואולי מישהו יידלק עליך וייקח אותך תחת חסותו".

כשאתה רואה שמכריזים על מישהו כמנצח, מה עובר לך בראש? 

"אני קצת מרחם עליו. הכל תלוי בכמה הוא חזק, ויותר מזה - חשוב מי האנשים שיקיפו אותו, כי הוא יכול ללכת לאיבוד בשניות. הוא חייב להיות מיושב ובשליטה, ולעשות מוסיקה, ולא דברים אחרים". 

אתה היית כזה?  

"ברור, היו דברים שגרמו לי לבלבול מסוים, אבל נשארתי בשליטה ועם רגליים על הקרקע". 

אגב, מתי ראית בפעם האחרונה את הראל סקעת? 

"לפני הרבה זמן. מבחינתי שנינו זכינו - אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים, וכל השאר זניח". 

יש מי שעדיין משווה ביניכם?

"מעטים מאוד, אבל באמת אין על מה. אנחנו שני אנשים שונים לגמרי עם מוסיקה שונה לגמרי וקריירות אחרות ואין בינינו תחרות. זה שאנחנו בכלל מדברים על זה נראה לי מוזר".

כשאתה צופה בו כשופט ב"הכוכב הבא", זה מעורר בך משהו?

"לגמרי לא, אני שמח מאוד בשבילו. כל אחד ורמת ההצלחה שלו. עוד משהו שלמדתי מהשנים האחרונות הוא להסתפק בחלקי". 

היית רוצה להיות מנטור או שופט בתוכנית?

"אני יודע שהרבה אנשים רוצים שאני אהיה, ויש לי מה לתת, אבל לא פנו אלי".

מה אתה חושב על הבחירות של נינט, שסללה לכם את הדרך?

"אם היא עושה את מה שטוב לה והיא קמה בבוקר עם חיוך, זה יותר חשוב מהכל". 

יכול להבין אותה, את המעבר שלה לארה"ב? 

"אם היא לא נמצאת במקום שהיא שמחה בו, אז כן. אני זוכר גם שיחות שלנו שהיא אמרה לי שהיא לא אוהבת את התדמית הזאת של המאמי הלאומית. לדעתי היא עשתה צעד מאוד אמיץ, ומי אנחנו שנשפוט אותה?"

גם בך היה משהו מאמי ורגיש.

"כן, אבל זה לא משהו שהפריע לי, הייתי מי שאני". 

עם הראל סקעת ב"כוכב נולד". "אני שמח מאוד בשבילו, כל אחד ורמת ההצלחה שלו" // צילום: טל כהן

הוא ושמרית (34) ביחד מגיל 17. מתחת לחופה עמדו לפני שמונה שנים. אחרי החתונה נרשם משבר קצר, שבמסגרתו נפרדו למשך שלושה שבועות, אבל בני הזוג התגברו עליו ומאז הם צמודים מתמיד. 

"אני זוכר שהתקשרת אלי לבקש תגובה על הפרידה", הוא מבקש לחזור לרגע לימים ההם. "באותם ימים עוד לא היינו פרודים, וכשהתקשרת היא באמת היתה לידי. לא שיקרתי עליך". 

יש להם שלושה ילדים, שאותם הם מגדלים בבית הפרטי בגדרה, הרחק־הרחק מהביצה: אלה, 7 וחצי ("חיצונית היא דומה לאשתי, היא אבל רגישה ומוסיקלית כמוני. ילדה בכורה זו ילדה של אבא"), שוהם, 5, ואוֹרי, בן שנתיים. "שמרית אומרת לי שאני הורס את החינוך כי אני אבא חבר", הוא מודה. 

יס"מניק לשעבר לא יכול להיות גם קשוח?  

"פחות אני, כי באופי שלי אני בן אדם מאוד שטותניק. זה אולי נשמע קצת מוזר כי גם בראיונות אני מאוד מופנם וסגור, אבל בחבר'ה שלי אני זה שעובד על חברים בטלפון ועושה את כל השטויות. זה צד שלא מכירים בי, המקום הזה בי עדיין לא נחשף". 

אני עוקב אחריך כבר המון שנים, וזה לא מסתדר עם ההראל שאני מכיר.

"אני יכול להבין למה אתה אומר את זה. בכל הקשור לתקשורת ועבודה, יש לי מחסום עם עצמי. אני לא יודע אם זה בגלל הביישנות, או מפני שאני חושש איך יסתכלו עלי. כשהתפרסמתי הרגשתי שיש לי אחריות, ובמידה מסוימת ויתרתי על צדדים באופי שלי. משהו בי נהיה הרבה יותר מאופק. התחרות ב'כוכב' היתה קשה, ואז גם זכיתי, והרגשתי שאסור לי לדפוק את המעמד". 

*   *   *

בניגוד לזוגיות, מויאל לא הצליח לשמור על יציבות בסביבת העבודה שלו: בשנה שאחרי "כוכב נולד" הוא נוהל על ידי "טדי הפקות". בשנה הזאת הוא הופיע בלי סוף והיה לאחד הטאלנטים המבוקשים והמדוברים במדינה. לאחר מכן עבר לניהולו של אסף אטדגי (שבינתיים הפך לטאלנט בעצמו ומנהל היום את עומר אדם), וכשנפרדו נוהל על ידי "סברס" ו"כספית", וגם דרכיהם נפרדו. 

"היום אני בניהול עצמי, ושמרית מטפלת בכל מה שקשור ליומן, הופעות ואירועים. זאת העבודה שלה, ומכל אלה שסידרו לי את היומן היא עושה את זה הכי טוב. את ההחלטות המקצועיות אני זה שמקבל", הוא מספר, "ואנחנו עושים הפרדה בין החיים בבית לבין הדברים המקצועיים, לא מערבבים הכל ביחד". 

נאבקת כדי לבחור את האנשים שאתה עובד איתם, את האלבום השלישי הפקת בעצמך, ובכל זאת משהו שם לא עבד. איך הסברת את זה לעצמך?  

"בזמן אמת, בשיא המשבר, הרגשתי שהטיימינג עבר ואיבדתי מומנטום. בדיעבד אני חושב שנחתי על זרי הדפנה שלוש שנים, ולא יכולתי לצפות שיחכו לי. היתה דעיכה שאני קצת אשם בה. 

"את שני האלבומים הראשונים הוצאתי בתוך שנתיים, וכשהגעתי לאלבום השלישי הרגשתי שאני במקום חזק, בטוח, שיש לי את הכישרון ושכבר הוכחתי את עצמי. מבחינתי, זה האלבום שלי שאני הכי אוהב, אבל מבחינה מסחרית הוא לא הצליח בכלל, וכל הסיפור הזה ביחד התפוצץ לי בפנים. 

"גם ברדיו לא פירגנו, ולא הצלחתי להבין איך שיר כמו 'בגללו', שהוא אחד השירים החזקים שלי, לא מושמע. בסופו של דבר המטרה שלי היא לא לעשות מוסיקה לעצמי, כי אם הייתי עושה לעצמי לא הייתי מקליט אותה. אני עושה מוסיקה כדי שאנשים ישמעו אותה. אבל אני גם לא מאשים אף אחד, וכשמשהו לא מסתדר אני מייד חושב איפה אני לא בסדר".

גם האלבום הרביעי שלך, "כמו שמרגיש הלב", לא שיחזר את ההצלחה של שני הראשונים. איך מסתדרים מבחינה כלכלית בימים כאלה?  

"אני ממשיך להתפרנס בכבוד מהעשייה המוסיקלית. זה אמנם לא התקופות שהיו בהתחלה, אבל מצד שני גם אין לי את הלחץ שהיה לי אז. אני לא חי בשביל לעבוד. יש הופעות ויש הכנסות". 

היה שלב שבו חשבת לעשות דברים מחוץ למוסיקה? 

"לא, לא כל אחד זוכה לקבל את האפשרות להתפרנס ממה שהוא אוהב, אז למה לוותר על זה כל כך מהר?"   

מאיפה הביטחון בדרך שלך?  

"כשאנשים אהבו אותי ואת המוסיקה שלי, גם ברגעי השיא, ראיתי את זה תמיד כמתנה. ולמרות שבמידה מסוימת התרגלתי לזה, כשהם לא היו שם בשבילי ולא חיכו לי, לא התרסקתי מזה. כלומר, אני חושב שזה לא עשה לי מה שזה היה עושה למישהו אחר שהיה במקום שלי. אני מאמין שמה שצריך לקרות קורה, ואף פעם לא עפתי על עצמי בקטע של הפרסום. לפעמים זה גם עבד לרעתי, כי לא היו לי את המרפקים הדרושים והתנהלות מסוימת שלפעמים מתבקשת בתחום". 

למה הכוונה? 

"כשהכל קרה לי וההצלחה היתה בשיאה, לא תפסתי את זה בשתי ידיים אלא שיחררתי ונתתי לדברים לקרות, ולא תיחזקתי את זה. באופי שלי אני פחות חומרי ויותר רוחני, והעדפתי להתעסק ולהתפתח ביצירה ופחות בכוכבנות. אבל גם למדתי שלפעמים צריך לדעת לשחק את המשחק".   

אז יש סיכוי שתחזור לתל אביב? בסופו של דבר, הרוב המוחלט של התעשייה מתנהל פה. 

"גרתי פה בתקופה מסוימת - אחרי הניצחון ב'כוכב' - וקשה לי לראות את עצמי מגדל פה את הילדים שלי. תל אביב מבחינתי זה לצאת לחופש, ולחיות במקום שאתה מרגיש בו בחופש זה עשוי לבלבל אותך". 

יכול להיות שאתה לא בנוי מהחומר של האנשים בברנז'ה?

"יכול להיות. לפעמים הייתי מסתכל מהצד והכל היה נראה לי כמו צביעות אחת גדולה. כל העניין של הברנז'ה - של להיות ביחד ולשבת ביחד רק כי אנחנו מפורסמים, למרות שאין בינינו שום קשר באופי שלנו, או ברקע, או לכל הפחות שיחה טובה - היה מוזר לי ולא התאים לי.  

"בשורה התחתונה - גם אז וגם היום, גם בתקופות הטובות וגם בנפילות - החברים הטובים שלי באמת היו החברים מלפני הפרסום, וזה יישאר ככה תמיד".

*   *   *

כך או כך, בימים אלה מויאל מרגיש בשיא כוחו - נפשית ואמנותית. הוא עובד על אלבומו החמישי, שאמור לסייע לו לשוב למקומו הטבעי בלב תעשיית המוסיקה הישראלית. בינתיים הוא מטפטף לרדיו שירים ראשונים מתוכו. "אני עובד כבר הרבה זמן על האלבום, אבל כרגע אני פועל לפי שירים. וברגע שיש שיר שאני מרגיש שהוא מוכן לצאת, אני מוציא אותו באותו הרגע", הוא מסביר. 

הסינגל הפופי המוצלח "בא למסיבה", שכבר יצא, מסמן כיוון אחר ממה שהיינו רגילים לשמוע ממנו. "בשיר הזה התחלתי לעבוד עם מפיקים, ולא עשיתי הכל לבד אחרי הרבה זמן", אומר מויאל. "עברתי איתו תהליך מעניין - משיר פלמנקו עם גיטרה לשיר פופ עם נגיעות אתניות". 

למה בעצם לא עבדת עם אף אחד בשנים האחרונות?  

"לא שיחררתי די הרבה זמן, כי במהות שלי אני אוהב להיות מעורב בהכל ומאוד אוהב להיות חלק מהתהליך. ופה החלטתי לתת להם, ושיפתיעו אותי". 

איך היית מגדיר את סגנון המוסיקה שלך? 

"במדינה שלנו מאוד רוצים למסגר ולמקד אותך כל הזמן, ויש לי בעיה עם זה. אני יכול לשיר באווירה יותר אתנית שגדלתי עליה, אבל גדלתי גם על בוב דילן ועל פולק, ואני יכול להופיע עם גיטרה ומפוחית בצורה הכי אמריקנית שיש".

לא דמיינתי אותך עם מפוחית.  

"ובאמת לאנשים גם קשה לפעמים לעכל את זה". 

בשנה האחרונה גם הפכת למלווה מבוקש של זוגות לחופתם. 

"הכל התחיל משיר שכתבתי לחתונה של אחי, בשם 'אהיה לך אושר', ואחרי החתונה קיבלתי עליו הרבה תגובות, הקלטתי אותו, והוצאתי אותו לרדיו. ברדיו אף אחד לא השמיע אותו, התעלמות מוחלטת. אבל אחרי שנה כמות ההשמעות שלו ביוטיוב קפצה משמעותית, התחילו לעשות לו קאברים, ואז גם הגיעו פניות של אנשים שרוצים שאלווה אותם עם השיר הזה. מבחינתי, השיר הזה היה נקודת אור שסימנה לי שאני עדיין יודע להרגיש מה הקהל אוהב".   

שיחקת בעבר במחזמר "כמו בסרט", לצד שלומי שבת, מיקי קם ויהורם גאון. היה מעניין אותך להתפתח למקומות נוספים?

"כן, אני גם מאוד אוהב קולנוע, למשל, ויש לי יכולות משחקיות וצד הומוריסטי שפחות נחשפו אליו".  

איך היחס של גלגלצ אליך?

"אני לא רוצה להישמע מסכן שרוצה שישמיעו אותי, כי אני לא כזה. אבל יש עובדה אחת קיימת, והיא ששמונה שנים גלגלצ לא השמיעו שיר אחד שלי. וכשאני אומר 'שיר אחד', אני מתכוון שגם לא את הלהיטים הקודמים שהצליחו בתחנות אחרות. כשיש שיר שהוא לא טוב, אז הוא לא טוב, אבל כששירים שלי מושמעים בתחנות אחרות ומצליחים ושם מתעלמים, זה ביאס אותי".

אחת לכמה זמן עולות טענות של זמרים שלא מושמעים שם, אתה יכול להבין אותן?

"אני יכול להבין אנשים שיוצאים נגד, אבל אני לא מאלה שיעשו את זה, מהסיבה הפשוטה שאני לא חושב שזה יעזור. אבל כן חשוב שיהיו מודעים לנתונים לגביי". 

חשבת לפנות אליהם?

"אני אישית לא אפנה אליהם, אבל יחצנים שלי שולחים סינגלים, ואתה מקבל תשובה שאתה לא יודע איך להגיב עליה. אבל אני מאמין שיום אחד הם יתעוררו ויגלו שיש פה משהו שהם פיספסו".    

(מגלגלצ נמסר בתגובה: "מחויבות התחנה היא בראש ובראשונה לציבור המאזינים ואנו נמשיך להיות קשובים ולפעול לטובתו, ונבחן כל שיר שיגיע למערכת בצורה עניינית ומקצועית").

פרצת בריאליטי וגם נכווית מריאליטי, סיכום ביניים?

"ריאליטי הוא דבר בעייתי. 'הישרדות' זו תוכנית טלוויזיה שצריכה להביא צופים, ובאותה תקופה זו גם היתה התקופה הכי קשה של ערוץ 10 (ששידר אז את התוכנית; ע"ס), אז אני מאמין שהם עשו הכל כדי שזה יצליח. היום היחס שלי הוא אחר, כי אני יודע איך זה מבפנים, וכל מה שאני רואה אני לוקח בפרופורציות הנכונות".   

היו לך עשר שנים מאוד משמעותיות, מה היית עושה אחרת?

"כלום, כל מה שעברתי בנה אותי, והיום אני מרוצה. אלוהים שמר עלי הרבה זמן והרחיק אותי מכישלונות, וזה לא תמיד דבר טוב. גם הדברים הקשים עיצבו אותי למי שאני היום".

איזה מסר היית רוצה להעביר למי שקורא את הכתבה הזאת?  

"היה חשוב לי לשתף את הקוראים במה שעברתי - ולא כדי לייצר עניין סביבי. המטרה שלי היתה להגיד לאנשים שנמצאים במצב הזה שייקחו אותי כדוגמה למישהו שעבר את זה וצלח את זה, כי החיים יפים. אנשים שנמצאים שם, אני יודע באיזה מקום נמוך הם נמצאים. אני רוצה שהם יקראו את הכתבה, יסתכלו עלי ויראו את האור בקצה המנהרה, אור שאני לא ראיתי".

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו