כילד שגדל בשנות ה-90 העליזות, אחד המשחקים האהובים עלי בשכונה היה "חרבות", במלעיל כמובן. כן, אז היתה את קונסלות ה"מגה דרייב" המיתולוגית, אבל משחקי הדמיון היו מהנים הרבה יותר. 24 שנה קדימה, בדרך היו אינספור משחקי לחימה וחרבות למחשבים ולקונסולות, אבל השנה מגיע משחק שכולו על טהרת לחימה בסגנון ימי הביניים – For Honor.
כמו במשחקים רבים של חברת Ubisoft, העניין שלשמו התכנסנו כאן היום הוא מצב המולטיפלייר, כשהעלילה עצמה היא רק מתאבן למנה העיקרית ובמקרה הטוב משמשת כ"טוטוריאל" ארוך להבנת המשחק רגע לפני שמכסחים חברים.
צבא ההגנה
לאוויר העולם כבר יצאו מאות משחקי לחימה ומכות שמערבים חרבות ואמצעי לחימה קדומים. אלה שבהרבה משחקים אין משנה סדורה לגבי השליטה בדמויות וכן שליטה במהלכים התקפיים והגנתיים, ובהרבה מקרים השחקן מוצא את עצמו לחוץ באמוק על שילובי כפתורים בלי באמת לדעת מה התוצאה.
ב-For Honor זה סיפור שונה לגמרי. מערכת הקרב היא אמנם מתוחכמת אך קלה מאוד להבנה, ומאחוריה עומדי כמה כללי היגיון שברגע שתבינו אותם הקרבות יהיו מאתגרים ומהנים.
כמו במציאות, התשתית של הקרב מבוססת על הגנה ומהעמדות ההגנתיות אפשר לצאת להתקפות מגוונות. נקודת היסוד הזאת מעניקה לקרב נופך ריאליסטי ולא עוד יציאה למתקפות חסרות רסן, שכן כאלו יובילו למותכם הוודאי.
המתודולגיה הזאת משווה לקרבות מראה של ריקוד. פה חסימה של התקפה עליונה, שם השתחררות מאחיזה ויציאה למתקפה משלך. הקרבות עצמם שוטפים, זורמים ומרגישים טבעיים לגמרי.
מיצינו מהר מדי
אלא שהבעיה של For Honor אולי בכלל נעוצה בעובדה שמדובר במשחק מלחמתי מתקופה שבה כלי הנשק הסתכמו בחרבות, חניתות וגרזנים. עד מהרה התאכזבנו לגלות שהגיוון בקרבות קטן מאוד וחוזר על עצמו לעייפה. למעשה, כל המשחק, בקמפיין ובמולטיפלייר, מסתכם בקרבות קרקעיים נגד יריבים שיש להם את אותם כלי נשק ואותן יכולות.
במולטיפלייר יש כמה מצבי משחק שאנחנו מכירים ממשחקי מלחמה אחרים: דומיניישן, סקירמיש (קרבות קבוצתיים) ואחד על אחד, מה שקצת מגוון את הלחימה, אבל מהר מאוד מגיעה התחושה שמפתחי משחקים מנסים בכל מאודם לדחות כמה שאפשר: תחושת המיצוי.
דיברנו על הדמיון של משחקי מלחמה, ומי ששיחק באחד הלהיטים הגדולים לאחרונה, באטלפילד 1, של חברת EA, לא יכול שלא לשים לב שמדובר בשני משחקים מאוד דומים. לא בסגנון הלחימה כמובן, אבל כן בכל המסביב: באריזה הגרפית, בתפריטים, בקונספט עצמו של קמפיין קצר עם עלילה מאולצת לצד מולטיפלייר רווי אקשן. התחושה שמתקבלת היא שמפתחי המשחק ניסו ללכת על נוסחה מוכרת בתקווה שהיא תעבוד. לא הפעם.
For Honor הוא ללא ספק משחק מושקע וריאליסטי הרבה יותר ממשחקים אחרים בז'אנר, אבל תחושת המיצוי והיעדר הגיוון הופכות אותו למשחק מפוספס.
על קצה הג'ויסטיק
גרפיקה ****
חדשנות ***
משחקיות ***
עלילה מרכזית **
מולטיפלייר ***
סה"כ ציון: 3 מתוך 5
