כשהעתיד מדבר עם העבר

רנו של שנות ה־80 היתה חברה במשבר. בעצם, כל יצרן רכב הוא מתישהו חברה במשבר, לפעמים כמה פעמים. רמז ראשון לכיוון חיובי היה עם הצגת האספאס (1984) - המיניוואן הראשון (באירופה, בוודאי; בעולם, ביחס לוויאג'ר, פחות ודאי). הרעיון היה מקסימום מרחב־פנים ברכב נתון. הדרך לשם הובילה דרך חלל גדול ללא הפרעה, כמו בתיבה. הרעיון הזה, שמקורו כבר במסחריות (והרי לא נשכח את הטרנספורטר של ילדי הפרחים), זכה לגירסה מבריקה, אצל רנו, עם תחילת העשור הבא - והפעם: מכונית ממש קטנה.

ב־1992 הציגה רנו מכונית מיני שהתבססה על תכנון מתחילת שנות ה־80 - קטן מסופרמיני, מרווח ממשפחתית(!). חלל פנים ללא הפרעה, שצוין במושג "מונובוקס", ומושבים שאפשר להזיז ולקפל העניקו שימושיות רבה וכמובן הרבה מקום באוטו קטן. מעבר לכך, הטווינגו היתה חמודה למראה, וגם עיצוב הפנים שלה היה מקורי ביותר. השמשות הגדולות יחסית הוסיפו לא רק לראות, אלא גם לתחושה שהרכב בפנים גדול ממה שהוא באמת. 

הדגם יוצר עד 2007, ואז הוצג הדור השני שלו. מהמקוריות לא נשאר הרבה, והיה זה עוד דגם מיני. ב־2014 הוצג הדור השלישי - והפעם, כך נראה בצילומים ונקרא במפרט, מדובר במשהו מקורי, מהסוג של פעם. 

באירופה שאחרי המלחמה יוצרו המון מכוניות קטנות, לא מעט מהן עם מנוע אחורי והנעה אחורית; זול ופשוט לייצור. המתכון השתנה - והנה הוא כאן, שוב, בדגם כל־חדש. 

רנו ייצרה את הטווינגו החדשה עם אותו מבנה של מנוע והנעה אחוריים. והיא לא לבד; על אותו בסיס ועם אותם מנועים/תיבות מוצעים גם המיקרו סמארט פורטו והמיני סמארט פורפור, פרי שיתוף הפעולה הנמשך בין מרצדס לתאגיד רנו־ניסאן. 

עיצוב "חמוד"

הביטוי המקצועי לעיצוב החיצוני של הטווינגו הוא "חמוד". השילוב של המימדים הקטנים והקווים החייכניים יוצר מכונית שממש נחמד להסתכל עליה. וחביבה ככל שהיא בחוץ, בפנים זה אפילו מוצלח יותר. סביבת הנהג מאופיינת בקשתות ובצבעים מקוריים, גם לבחירה אישית.

מכיוון שזו מכונית עדכנית, הטווינגו יודעת להתממשק עם טלפון חכם, אבל הדרך כאן הפוכה; במקום שזה ישתקף במערכת הרכב, הרכב משתקף בסלולרי שלכם. דרך האפליקציה אפשר לשלוט במערכות הבידור והמידע, כולל ניווט, וזו גם הדרך היחידה לראות את מד הסל"ד. 

 הטווינגו יודעת להתממשק עם טלפון חכם

הביצוע לא ממש מושלם, שכן המעמד הייעודי גורם להסתרת כפתורים, אבל גם פתחי אוורור שזזים רק אופקית ולא נסגרים לא משנים את האווירה החיובית השוררת בפנים. ההערה המשמעותית העיקרית מתייחסת לתנוחת נהיגה בעייתית. מאחור המרחב סביר, אך מרווח הראש חסר - בגלל הגג הנפתח, חלק מחבילת האבזור ברכב המבחן - ומרווח הברכיים לא מתעלה. תא המטען אינו גדול, אבל יעיל. 

לטווינגו שנבחן מנוע בנפח קטן, 0.9 ליטר, אבל עם מגדש הוא מייצר 90 כ"ס, ועם תיבה רובוטית דו־מצמדית הוא מסדר ביצועים טובים מאוד. כמעט תמיד מנועי 3 צילינדרים רועדים מעט בעמידה, ומנוע זה אינו יוצא מהכלל. כמו כן, התיבה מחייבת "רגל עדינה על הגז" לפעולה רכה. 

צריכת הדלק בשיוט עמדה על 16.9 ק"מ לליטר וממוצע הצריכה היה 13.5 ק"מ/ל'. 

נוקשה על אספלט מרוטש

בעיר, מקום המחיה העיקרי למכוניות מיני, יש לטווינגו בעיה: דווקא שם, על האספלט המרוטש, מעל האחזקה העלובה ובמהירות הרלוונטית לעיר - הטווינגו אינה נוחה. היא פשוט נוקשה מדי, והמתלים שלה מטפלים בשיבושים פחות טוב מהרצוי. הטווינגו אינה חריגה בעניין בנוף המכוניות הקטנות, שיש להן בעיה מובנית עם שיבושים, אבל זה אינו משנה את התוצאה. 

דווקא מחוץ לעיר הטווינגו נוחה בהרבה ומטפלת בשיבושים האופייניים לכבישים בין־עירוניים טוב בהרבה מאשר באלה בעיר. היא אפילו לא רועשת, למרות מימדיה הקטנים. אבל לטווינגו יתרון עירוני עצום בזכות ההנעה האחורית, וכושר ההפניה של ההגה מכובד ביותר. מצד לצד מדובר בהגה "ארוך", עם ארבעה סיבובים מנעילה לנעילה, אבל קוטר הסיבוב, 8.6 מטרים, פשוט מעולה. 

אז נוחות הנסיעה בעיר ברנו טווינגו אינה טובה ותנוחת הנהיגה לא מוצלחת. מעבר לכך, מדובר במיני זריזה, יעילה, בעלת יכולת מכובדת מחוץ לעיר - ולא פחות חשוב: מעוצבת באופן עליז גם בחוץ וגם בפנים. כמה הנוחות תשפיע על החלטתכם תלוי בהעדפה שלכם ובמצב התשתית במקומות שבהם אתם נוהגים. מעבר לכך, זוהי מיני מוצלחת לשימוש - וחמודה מאוד לבעלות.

דגם: רנו טווינגו

מנוע: 0.9 ליטר טורבו, 3 ציל'

תיבה: רובוטית דו־מצמדית

הספק: 90 כ"ס/5,250 סל"ד

מומנט: 13.7 קג"מ/2,500 סל"ד 

מהירות מירבית: 165 קמ"ש 

תאוצה מ־0 ל־100 קמ"ש: 10.8 ש' 

מחיר: 87,000 שקלים

חיובי: עיצוב חוץ ופנים, מנוע וביצועים, קוטר סיבוב

שלילי: נוחות נסיעה בעיר, תנוחת נהיגה

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו