ביתם הוא מבצרם. 24 שעות אחרי שהמריאה מנתב"ג, הגיעה אתמול הפועל ירושלים לאיים הקנאריים, והערב ינסו השחקנים של סימונה פיאניג'אני להעפיל לראשונה מאז 2006 לחצי גמר היורוקאפ ולסגור את הסידרה נגד גראן קנאריה.
אומרים שלכל משחק בסידרת כדורסל יש את החיים שלו. במקרה של גראן קנאריה, יש לה חיים שלמים, אחרים לגמרי, באולמה הביתי, שם רשמה הפסד אחד בלבד ביורוקאפ. הקבוצה הספרדית שמובילה את המפעל בכמה קטגוריות חשובות בביתה, תנסה לכפות על הפועל ירושלים משחק שלישי בסידרה.
כדי לקבל מושג עד כמה המשימה של האדומים תהיה קשה, מספיק לנתח כמה קטגוריות מפתח כדי להבין שגראן קנאריה היא קבוצה ביתית מובהקת. יש לה את ההתקפה הטובה ביותר ביורוקאפ עם 87 נקודות לערב, ובבית היא קטלנית עוד יותר, עם 91 נקודות. היא מוליכה את המפעל בנקודות מדד בבית (107.5), בחטיפות (10.3), באחוזים ל־2 (62) וראשונה באחוזי קליעה משוקללים (52.4). כמו כן, גראן קנאריה בביתה היא שנייה רק לירושלים ביחס אסיסטים/איבודים.
לנצל את הרכות. אבל כבר ראינו יותר מפעם אחת העונה שגם לירושלים יש מה למכור במשחקי חוץ. היא שנייה ביורוקאפ באחוזים ל־3 (40.6) ושלישית באחוזי קליעה משוקללים (52.2). אלא שנתון המפתח מבחינת האדומים טמון ברמת האינטנסיביות. בזמן שירושלים נמצאת במקום השני במפעל בסחיטת עבירות במשחקי חוץ (22.8 עבירות למשחק), גראן קנאריה ממוקמת במקום האחד לפני אחרון בביצוע עבירות בבית (כ־19 עבירות למשחק), מה שיכול להעיד על רכות מסוימת בהגנה הספרדית. הצהובים גם מדורגים בין האחרונים בסחיטת עבירות בבית, מה שמתיישב היטב עם הנטייה שלהם להפציץ מחוץ לקשת ופחות לתקוף את הצבע.
שניים שהם אחד. אתמול כתבנו כאן בהרחבה על הסגל הישראלי הדל של ירושלים ועל הדקות המועטות שהישראלים מקבלים באירופה. במקרים רבים הביקורת, בין שבצדק ובין שלא, מופנית ברובה ליותם הלפרין. הפסיביות, הבריחה מאחריות לכאורה במאני טיים, הרגליים שכבר לא שומרות כמו פעם - הקפטן האדום שמע כבר את הכל.
אבל בשקט בשקט, בלי שאף אחד שם לב, יש נתון אחד שמלמד עד כמה המנהיגות השקטה שלו חשובה לקבוצה - הלפרין מוביל את היורוקאפ ביחס אסיסטים/איבודים, עם רק חצי איבוד על כל 4.3 אסיסטים. מלבד המשמעות הסטטיסטית, הנתון המרשים הזה מלמד בעיקר על היציבות, השקט והאיזון שהלפרין מספק בקבוצה מרובת קלעים מועדים לפורענות כמו קרטיס ג'רלס וג'רום דייסון.
.jpg)
פיאניג'אני (משמאל). אסור לו להתעלם מהכימייה הנהדרת בין אליהו להלפרין // צילום: אלן שיבר
הנהנים העיקריים מהניסיון ומחוכמת המשחק שלו הם דווקא שחקנים משלימים אחרים: שון ג'ונס פורח כשהלפרין מפעיל אותו בפיקנרול; בראיין רנדל אמנם שיחק רק שני משחקים, אבל העובדה שהיה מצוין בשניהם נעוצה לא מעט בכך שהוא בילה על הפרקט את רוב הדקות עם הלפרין.
שחקן נוסף שמושפע כמעט באופן ישיר מהירידה בכמות הדקות של הלפרין הוא ליאור אליהו, כמובן. כבר שנים שאנחנו נהנים לראות את ההבנה העיוורת של השניים, אבל כשירושלים חידשה את פניה, אליהו מצא את עצמו צריך להסתגל לגארדים חדשים שלא ידעו איך לאכול את סגנונו הייחודי.
אנחנו כבר בחודש מארס, ועדיין אף אחד לא מכיר את ליאור כמו החבר יותם. הכימיה המושלמת ביניהם היא נכס שאסור לסימונה פיאניג'אני לשכוח, ודקות טובות משניהם יכולות להיות ההבדל בין סגירת העניין כבר הערב לבין משחק מספר 3 בשיא הלחץ בארנה בירושלים.
